שרוצים שכל דבר יהיה מושלם ולא מוכנים לפשרות. זה רע כשצריך לחיות בשלום עם שכנים (לא רק במובן הפוליטי של המילה אלא גם בבית ובבית-ספר) וזה טוב ואפילו מציל חיים כשמדובר בנושאים של חיים ומוות או של תחושות נוראות וכל הנושאים שצריך להקפיד בהם. למשל באוטו. פרפקציוניסט לעולם לא יסע בלי לדאוג שכולם חגורים. בן-אדם פשרן ושוחר-שלום אולי פחות יקפיד ובהחלט יכול להיות שיגרום למותו או למותם של אנשים אחרים בזה. פרפקציוניסט לעולם לא יפר חוקי תנועה בכביש ואני בטוחה שאין הרבה פרפקציוניסטים שמעורבים בתאונות דרכים ושלפרפקציוניסטים בממוצע יש תוחלת חיים גבוהה יותר כתוצאה מכך שהם מקפידים עד אין-סוף על הבריאות והבטיחות שלהם. רופא פרפקציוניסט יחשוב על כל פרט ופרט ויישם אותו עד הסוף ויביא יותר תועלת במקצועו ומן הסתם לא הרבה ימותו בגללו. אני בטוחה שיש עוד הרבה דוגמאות. אבל בנושא פוליטיקה פרפקציוניזם עלול גם להזיק. הפלסטינים והסורים למשל: הם פרפקציוניסטים ולא מוכנים לפשרות. זה טוב או רע? אנחנו לא פרפקציוניסטים: בקמפ דייויד היינו מוכנים לפשרות. זה טוב או רע?
אז רק טוב לי כשהכל מושלם ורע לי כשדברים לא מושלמים. אם אני לא פרפקציוניסטית אז טוב לי גם כשדברים לא תמיד מושלמים, אבל אם טוב לי כשדברים לא מושלמים ולכן לא אנסה לתקן אותם, לפעמים הם ישארו לא מתוקנים ואז זה יהיה רע. (מקווה שזה היה מובן)
פרפקציוניזם כמו כל דבר אחר הוא טוב עד שהוא עובר את "גבול הטעם הטוב". אך מהו גבול זה?? לדעתי כל אחד והגבול שלו..... גם מבחינה אישית (עצמית) וגם מבחינת החברה של האדם!!