פרסקו - מסעדה רומניה (ארוך!)
מי שמכיר אותי יודע; שיין (וויסקי במקרה שלי) ישמח לב אנוש, אבל מסעדה רומנית תביא אותי תמיד לחיוך אמיתי.
בתור מישהו שמחייך לעיתים נדירות, כשאני יושב במסעדה רומנית, את החיוך קשה להוריד לי מהפרצוף. ביום שישי האחרון, בצהרים, אכלתי בפרסקו שברחובות.
את פרסקו (וכן את שאר המסעדות הרומניות בארץ) אני מכיר היטב וכבר אכלתי בה מספר רב של פעמים. אך הפעם, בשל מאורע מיוחד, יצא לי לאכול ארוחה ארוכה במיוחד, שבה פשוט "טעמתי" (במקרה שלי מנות שלמות- לא דגמתי) ממגוון רחב מאד של מה שהמטבח והגריל מוציאים.
נכנסתי למסעדה ב 13:00 בערך ויצאתי ב 16:30~.
המסעדה מעוצבת בפשטות יחסית אך נאה. היא בשום אופן לא נראית כמו מסעדת פועלים (כמו רב הרומניות בארץ), אך גם המחירים שלה כנראה הגבוהים בז'אנר.
יש חלל גדול במסעדה עצמה, עם שולחנות וכסאות עץ בגוון חום כהה, לצד בר ארוך מאד שמאחוריו הגריל, עמדת ה"ברמן" והסלטים. "בר סלטים" נוסף נמצא בסמוך לכניסה והוא מן "בופה" בשירות עצמי לבאי המסעדה. קונספט נחמד מאד, שעוד אדבר עליו.
כמו כן ישנה מן מרפסת שהורחבה והפכה להיות חלל שולחנות נוסף לצד חלונות אלומיניום וזכוכית שפונים לחנייה קטנה המשותפת למסעדה ולסופר שצמוד למסעדה הנקרא "קארל ברג" (מן חנות מפעל לא כשרה). החנייה בדרך כלל מספיקה, אבל גם אם היא מלאה, יש מקום לצד כל המבנה הזה בשפע.
המסעדה הזו יחסית לשאר מוסדות העדה הפזורים ברחבי הארץ, יחסית חדשה וכך היא גם נראית ומתומחרת. אך למרות המחירים "הגבוהים" (למה במרכאות, תכף תבינו) האוכל ברמה גבוה, הכמויות אדירות בממדיהן והשירות מעולה – ד"א לא פעם דיברתי עם אנשים שמבינים ומכירים על פרסקו ולא תמיד דעתי זו הייתה דעתי וגם הם שינו את דעתם מפעם לפעם. רוצה להגיד שפרסקו למרות הפעמים האחרונות שהיו טובים מאד מבחינתי, כנראה מזגזגת בימי השבוע\סופי שבוע. אך לצערי אין לי איך לסדר את הדפוס הזה שלא "יפלו" על ימים פחות טובים. אתכם הסליחה.
אוכל -
כאמור, במסעדה "בר סלטים" המונה כ 30 סוגים give or take שאותם אורחי המסעדה מקבלים ללא הגבלה בהזמנת מנה עיקרית. זה למה המרכאות קודם.
הסלטים שטעמתי מבר הסלטים וכן גם בהזמנה מתפריט המנות הראשונות היו –
סלט חצילים רומני\חצילים קלויים על האש עם שום ובצל קצוץ\סלט תירס\איקרה\חמוצים ביתיים\גמבות קלויות מוחמצות\חומוס וטחינה (לא כזה רומני אבל יש)\וולדוף\חצילים מטוגנים מוחמצים עם שום ורוטב על בסיס דבש\דגים מלוחים – מטיאס והרינג\סלט ירקות חי\סלט כרוב לבן\סלט כרוב אדום וכנראה עוד כמה דברים שבטוח שכחתי עד כה (בעצם עוד הרבה דברים).
סלטי החצילים היו מעולים וניכר שעשו אותם טריים מהבוקר.
האיקרה הייתה קצת אנמית מבחינתי וקיוויתי ליותר פיצוחי ביצים בין השיניים, אבל גם בהעדר הפריכות הזו, היא הייתה סבירה.
הדגים המלוחים נטעמו בסדר, בערך ברמה שמוכרים במעדניות הסופר סל, אך עם טאצ' מהודק יותר.
החמוצים היו טובים מאד עד שהגעתי לפלחי הכרוב הגדולים שהיה בהם טעם מתוק. כנראה השפעות פולניות\רוסיות על העניין וזה קצת ביאס. אבל המלפפונים וכן גם הפלפלים הקלויים\כבושים היו מעולים.
הסלטים הירוקים\ירקות, היו טריים וטעימים ולא היה ספק שהמטבח עבד ממוקדם בבוקר להכין את הכבודה ולא הוציא לבר מקופסאות מקוררות מראש.
סה"כ פלטת סלטים מכובדת הרבה יותר מכל מזרחית ששופכת מאזות על השולחן. כל הסלטים מגיעים ונלקחים בצלחות עגולות ולא ב"קמצניות" וכאמור ניתן לקחת כמה שרוצים לכל אורך הארוחה (גם לחם – לבן\שחור\ מצוינים!, פיתות).
כמה מהמנות הראשונות שנאכלו בנוסף –
* ממרח שעועית עם שום (סלייטה) – סלט רומני עתיק יומין (החומוס של הרומנים) שעשוי משעועית לבנה מבושלת, שום ושמן. מעוטר בבצל מטוגן מעל. היה מעולה, רך וחמים. טרי ויחד עם הלחם הלבן המעולה של המקום נאכל כמעט לכל אורך השהייה שלי בארוחה.
* פטה כבד עם ריבת דובדבנים ופלפל שחור – במקום כבד קצוץ בפרסקו יש פטה כבד מודרני יותר, אך עם טעם מחוספס למרות המרקם החלק. סה"כ פטה לא רע בכלל שמוגש בכמות אדירה! יחד עם ריבה טעימה והמון פלפל שחור גרוס מסביב. – מנה טחונה, אבל שעושה את העבודה. אכלתי ממנה פרוסה אחת מתוך 2 ענקיות!
* רגל קרושה – אולי אחת המנות הקונספטואליות ביותר שאני מכיר וכזו שאו שאוהבים או ששונאים. אני מאלו שתמיד אוכל, אבל לא תמיד מזמין שיש. הפעם אכלתי. מנות אישיות שנעשות כנראה בקופסאות פלסטיק קטנות (על פי השבלונה שנראתה שהפכו לצלחת). הרגל הקרושה של פרסקו לא רעה בכלל למרות העדרו של טעם השום הדומיננטי שאני מכיר בדרך כלל. הבשר שהוצק לתוך הג'לטין הרב הוא של חזיר ולא עגל\בקר מה שנתן טעם הרבה יותר עדין. יחד עם פרוסת גזר מבושלת ולא מעט תיבלון, זוהי הייתה מנה לא רעה בכלל יחד עם חזרת (קנויה) ופרוסת לימון שמוגשים יחד בצלחת.
* נקניקיות פטריצ'ן – נקניקיות שמנמנות וארוכות עם מרקם גס של בשר לבן ושומן. מתובלות פיקס וצלויות בדיוק למידה. מבחינתי מסעדה יכולה ליפול ולקום על 2 דברים בז'אנר, על המטיטיי ועל הפטריצ'ן. הנקניקיות שמוגשות בפרסקו טובות מאד, מזכירות מעט את הפטריצ'ן הדקות של מזרע למי שמכיר, אך בעובי פי 2-3 מאלו הקנויות מה שעושה אותן עסיסיות פי כמה.
* ממליגה עם שמנת חמוצה וגבינה בולגרית. מנה אותנטית נוספת של המטבח, הממליגה הייתה רכה ואמיתית (לא מקמח תירס אינסטנט). אני טעמתי רק אותה ולא בשילוב עם הגבינות, אך מהצד השני התענגו על כל מזלג\כפית\כף וחיסלו את הצלחת.
מלבד "הניצחון" באשקלון, אני לא זוכר שיש מסעדות שמגישות את המנה הזו בארץ, אבל זו גם מנה שאני אישית פחות מחפש.
* מרק צ'ורבה – האמת שפה אני קצת מרמה, כי זו לא מנה שאני הזמנתי, אך כן טעמתי ממנה כמה כפות וכופתה אחת של עגל. אני קצת פחות מתחבר לטעמה החמצמץ של המנה המסורתית הזו ועל אף שגדלתי בבית שאכלו את המרק הזה פעם בשבוע לפחות.. לא הצלחתי לפתח אליה חיבה.
המרק של פרסקו היה טעים עם טעם הרבה פחות דומיננטי של חמוץ. הבשר היה מצוין וסה"כ זו מנה מוצלחת בעיני, אך שלא בטוח תתחבר למה שהרומנים מכירים מהבית.
עוברים לעיקריות שלטעמי הם גולת הכותרת של פרסקו ומבחינתי היהלום שבכתר בכל מסעדה בז'אנר – או כזה שאני אישית מחפש לפחות.
רק כדי להבהיר, המנות העיקריות בפרסקו ענקיות! לדעתי הגדולות ביותר שאני מכיר משאר המסעדות בתחום (אולי מנת הקבב במסעדת "אברום" (may him RIP ) ביפו הייתה גדולה יותר מזו של פרסקו אבל זו רק אחת שאני מסוגל להיזכר בעניין – היא גם עלתה הון!) והמחירים למרות גובהם היחסי, סבירים ואף הרבה יותר לתמורה אם בגודל ואם בטיב (גם אם לא היו נותנים את בר הסלטים ב COMP).
התפריט לעיקריות במסעדה רחב יריעה וכולל סטייק לבן ממגוון סוגים, צלע, צוואר, פרפר פילה, ספריבס ועוג וכמו כן, סטייק אנטרקוט, דגים על האש ומטוגנים, פירות ים, חלקי פנים, עוף, נתחי פרגית על האש, קבב רומני כמובן וגם לאלו שרוצים טעמים יותר מזרחיים קבב מכבש.
ישנם גם מנות קצת יותר מסורתיות כמו לשון ברוטב שזיפים, סרמלה (כרוב ממולא), שניצל פנה (כלומר מטוגן) ועוד.
אני כהרגלי הזמנתי מנה המשלבת שניים מאהבות חיי,
סטייק לבן צוואר (70) + מנת מטיטיי (56) (קבב רומני)- אבי כבר שהייתי קטן מאד והייתי מתלבט, לימד אותי שברב המסעדות הרומניות (אלו שבדרך כלל פקדנו כהרגל) ניתן להזמין קבב ביחידות ולא מנה שלמה, כך שאין מקום להתלבטות. מזמינים סטייק וקבב או שניים בשביל "הטעם".
לימים המשכתי את המגמה, רק שהיום אני מזמין פשוט מנה מזה ומנה מזה (בדרך כלל).
סטייק הצוואר היה נתח עבה, רך מאד עם כמות שומן סבירה וטעימה. מעליו כמובן שנערמה גבעה קטנה של שום (שום כתוש בתחמיץ) והוא נאכל עד תום! סטייק מעולה לעניות דעתי.
הקבבים שהגיעו היו 4 במספר, ארוכים ושמנים שנצלו לדרגת צלייה שעברה אולי 10 שניות מהמרקם שאני רגיל אליו. אך זה לא העיב על טעמם. הקבבים של פרסקו שונים מכל הקבבים האחרים כמו שכל קבב בכל מסעדה כזו שונה מאחיו. אלו של פרסקו ידועים בטעם שום כבד מאד על גבול ההתעללות. קחו בחשבון.
לי זה לא מפריע ואני די אוהב, אבל גם אני חייב להודות שהאיזון כאן הוא לצד ההארד קור בתחום.
מולי הזמינו מנת לבן צלע, הגיעו זוג צלעות שמנמנות וטעימות על עצם שנאכלו גם כן עד לפיסתן האחרונה (אני לקחתי את השנייה שלא היו מסוגלים לאכול). משהו שהפריע לי קצת כאשר ראיתי צלחת זהה עם אותה מנת צלעות מוגשת לשולחן אחר, רק עם צליה הרבה פחות מוקפדת עד כמעט חריכה של הסטייק. קצת התבאסתי בשבילם והתביישתי בשביל פרסקו.
המנות הגיעו עם תוספת, צ'יפס ותפוחי אדמה אפויים, שהיו בסדר שניהם והוגשו ברוחב לב.
שתינו 1X בירה מהחבית 1X קולה זירו ו בקבוק יין מורפטלאר – פינו נואר.
לקינוח הזמנו עוגת מוס שוקולד – מן מרקיז כבד של מגוון שוקולדים במרקמים שונים, היה נחמד.
ופפאנש שנאכל מולי ונאמר שהיה מעולה! מנה ענקית של פפנאש ענק עם המון ריבה ושמנת במיטב המסורת.
קיבלנו גם לטעום את ה
מי שמכיר אותי יודע; שיין (וויסקי במקרה שלי) ישמח לב אנוש, אבל מסעדה רומנית תביא אותי תמיד לחיוך אמיתי.
בתור מישהו שמחייך לעיתים נדירות, כשאני יושב במסעדה רומנית, את החיוך קשה להוריד לי מהפרצוף. ביום שישי האחרון, בצהרים, אכלתי בפרסקו שברחובות.
את פרסקו (וכן את שאר המסעדות הרומניות בארץ) אני מכיר היטב וכבר אכלתי בה מספר רב של פעמים. אך הפעם, בשל מאורע מיוחד, יצא לי לאכול ארוחה ארוכה במיוחד, שבה פשוט "טעמתי" (במקרה שלי מנות שלמות- לא דגמתי) ממגוון רחב מאד של מה שהמטבח והגריל מוציאים.
נכנסתי למסעדה ב 13:00 בערך ויצאתי ב 16:30~.
המסעדה מעוצבת בפשטות יחסית אך נאה. היא בשום אופן לא נראית כמו מסעדת פועלים (כמו רב הרומניות בארץ), אך גם המחירים שלה כנראה הגבוהים בז'אנר.
יש חלל גדול במסעדה עצמה, עם שולחנות וכסאות עץ בגוון חום כהה, לצד בר ארוך מאד שמאחוריו הגריל, עמדת ה"ברמן" והסלטים. "בר סלטים" נוסף נמצא בסמוך לכניסה והוא מן "בופה" בשירות עצמי לבאי המסעדה. קונספט נחמד מאד, שעוד אדבר עליו.
כמו כן ישנה מן מרפסת שהורחבה והפכה להיות חלל שולחנות נוסף לצד חלונות אלומיניום וזכוכית שפונים לחנייה קטנה המשותפת למסעדה ולסופר שצמוד למסעדה הנקרא "קארל ברג" (מן חנות מפעל לא כשרה). החנייה בדרך כלל מספיקה, אבל גם אם היא מלאה, יש מקום לצד כל המבנה הזה בשפע.
המסעדה הזו יחסית לשאר מוסדות העדה הפזורים ברחבי הארץ, יחסית חדשה וכך היא גם נראית ומתומחרת. אך למרות המחירים "הגבוהים" (למה במרכאות, תכף תבינו) האוכל ברמה גבוה, הכמויות אדירות בממדיהן והשירות מעולה – ד"א לא פעם דיברתי עם אנשים שמבינים ומכירים על פרסקו ולא תמיד דעתי זו הייתה דעתי וגם הם שינו את דעתם מפעם לפעם. רוצה להגיד שפרסקו למרות הפעמים האחרונות שהיו טובים מאד מבחינתי, כנראה מזגזגת בימי השבוע\סופי שבוע. אך לצערי אין לי איך לסדר את הדפוס הזה שלא "יפלו" על ימים פחות טובים. אתכם הסליחה.
אוכל -
כאמור, במסעדה "בר סלטים" המונה כ 30 סוגים give or take שאותם אורחי המסעדה מקבלים ללא הגבלה בהזמנת מנה עיקרית. זה למה המרכאות קודם.
הסלטים שטעמתי מבר הסלטים וכן גם בהזמנה מתפריט המנות הראשונות היו –
סלט חצילים רומני\חצילים קלויים על האש עם שום ובצל קצוץ\סלט תירס\איקרה\חמוצים ביתיים\גמבות קלויות מוחמצות\חומוס וטחינה (לא כזה רומני אבל יש)\וולדוף\חצילים מטוגנים מוחמצים עם שום ורוטב על בסיס דבש\דגים מלוחים – מטיאס והרינג\סלט ירקות חי\סלט כרוב לבן\סלט כרוב אדום וכנראה עוד כמה דברים שבטוח שכחתי עד כה (בעצם עוד הרבה דברים).
סלטי החצילים היו מעולים וניכר שעשו אותם טריים מהבוקר.
האיקרה הייתה קצת אנמית מבחינתי וקיוויתי ליותר פיצוחי ביצים בין השיניים, אבל גם בהעדר הפריכות הזו, היא הייתה סבירה.
הדגים המלוחים נטעמו בסדר, בערך ברמה שמוכרים במעדניות הסופר סל, אך עם טאצ' מהודק יותר.
החמוצים היו טובים מאד עד שהגעתי לפלחי הכרוב הגדולים שהיה בהם טעם מתוק. כנראה השפעות פולניות\רוסיות על העניין וזה קצת ביאס. אבל המלפפונים וכן גם הפלפלים הקלויים\כבושים היו מעולים.
הסלטים הירוקים\ירקות, היו טריים וטעימים ולא היה ספק שהמטבח עבד ממוקדם בבוקר להכין את הכבודה ולא הוציא לבר מקופסאות מקוררות מראש.
סה"כ פלטת סלטים מכובדת הרבה יותר מכל מזרחית ששופכת מאזות על השולחן. כל הסלטים מגיעים ונלקחים בצלחות עגולות ולא ב"קמצניות" וכאמור ניתן לקחת כמה שרוצים לכל אורך הארוחה (גם לחם – לבן\שחור\ מצוינים!, פיתות).
כמה מהמנות הראשונות שנאכלו בנוסף –
* ממרח שעועית עם שום (סלייטה) – סלט רומני עתיק יומין (החומוס של הרומנים) שעשוי משעועית לבנה מבושלת, שום ושמן. מעוטר בבצל מטוגן מעל. היה מעולה, רך וחמים. טרי ויחד עם הלחם הלבן המעולה של המקום נאכל כמעט לכל אורך השהייה שלי בארוחה.
* פטה כבד עם ריבת דובדבנים ופלפל שחור – במקום כבד קצוץ בפרסקו יש פטה כבד מודרני יותר, אך עם טעם מחוספס למרות המרקם החלק. סה"כ פטה לא רע בכלל שמוגש בכמות אדירה! יחד עם ריבה טעימה והמון פלפל שחור גרוס מסביב. – מנה טחונה, אבל שעושה את העבודה. אכלתי ממנה פרוסה אחת מתוך 2 ענקיות!
* רגל קרושה – אולי אחת המנות הקונספטואליות ביותר שאני מכיר וכזו שאו שאוהבים או ששונאים. אני מאלו שתמיד אוכל, אבל לא תמיד מזמין שיש. הפעם אכלתי. מנות אישיות שנעשות כנראה בקופסאות פלסטיק קטנות (על פי השבלונה שנראתה שהפכו לצלחת). הרגל הקרושה של פרסקו לא רעה בכלל למרות העדרו של טעם השום הדומיננטי שאני מכיר בדרך כלל. הבשר שהוצק לתוך הג'לטין הרב הוא של חזיר ולא עגל\בקר מה שנתן טעם הרבה יותר עדין. יחד עם פרוסת גזר מבושלת ולא מעט תיבלון, זוהי הייתה מנה לא רעה בכלל יחד עם חזרת (קנויה) ופרוסת לימון שמוגשים יחד בצלחת.
* נקניקיות פטריצ'ן – נקניקיות שמנמנות וארוכות עם מרקם גס של בשר לבן ושומן. מתובלות פיקס וצלויות בדיוק למידה. מבחינתי מסעדה יכולה ליפול ולקום על 2 דברים בז'אנר, על המטיטיי ועל הפטריצ'ן. הנקניקיות שמוגשות בפרסקו טובות מאד, מזכירות מעט את הפטריצ'ן הדקות של מזרע למי שמכיר, אך בעובי פי 2-3 מאלו הקנויות מה שעושה אותן עסיסיות פי כמה.
* ממליגה עם שמנת חמוצה וגבינה בולגרית. מנה אותנטית נוספת של המטבח, הממליגה הייתה רכה ואמיתית (לא מקמח תירס אינסטנט). אני טעמתי רק אותה ולא בשילוב עם הגבינות, אך מהצד השני התענגו על כל מזלג\כפית\כף וחיסלו את הצלחת.
מלבד "הניצחון" באשקלון, אני לא זוכר שיש מסעדות שמגישות את המנה הזו בארץ, אבל זו גם מנה שאני אישית פחות מחפש.
* מרק צ'ורבה – האמת שפה אני קצת מרמה, כי זו לא מנה שאני הזמנתי, אך כן טעמתי ממנה כמה כפות וכופתה אחת של עגל. אני קצת פחות מתחבר לטעמה החמצמץ של המנה המסורתית הזו ועל אף שגדלתי בבית שאכלו את המרק הזה פעם בשבוע לפחות.. לא הצלחתי לפתח אליה חיבה.
המרק של פרסקו היה טעים עם טעם הרבה פחות דומיננטי של חמוץ. הבשר היה מצוין וסה"כ זו מנה מוצלחת בעיני, אך שלא בטוח תתחבר למה שהרומנים מכירים מהבית.
עוברים לעיקריות שלטעמי הם גולת הכותרת של פרסקו ומבחינתי היהלום שבכתר בכל מסעדה בז'אנר – או כזה שאני אישית מחפש לפחות.
רק כדי להבהיר, המנות העיקריות בפרסקו ענקיות! לדעתי הגדולות ביותר שאני מכיר משאר המסעדות בתחום (אולי מנת הקבב במסעדת "אברום" (may him RIP ) ביפו הייתה גדולה יותר מזו של פרסקו אבל זו רק אחת שאני מסוגל להיזכר בעניין – היא גם עלתה הון!) והמחירים למרות גובהם היחסי, סבירים ואף הרבה יותר לתמורה אם בגודל ואם בטיב (גם אם לא היו נותנים את בר הסלטים ב COMP).
התפריט לעיקריות במסעדה רחב יריעה וכולל סטייק לבן ממגוון סוגים, צלע, צוואר, פרפר פילה, ספריבס ועוג וכמו כן, סטייק אנטרקוט, דגים על האש ומטוגנים, פירות ים, חלקי פנים, עוף, נתחי פרגית על האש, קבב רומני כמובן וגם לאלו שרוצים טעמים יותר מזרחיים קבב מכבש.
ישנם גם מנות קצת יותר מסורתיות כמו לשון ברוטב שזיפים, סרמלה (כרוב ממולא), שניצל פנה (כלומר מטוגן) ועוד.
אני כהרגלי הזמנתי מנה המשלבת שניים מאהבות חיי,
סטייק לבן צוואר (70) + מנת מטיטיי (56) (קבב רומני)- אבי כבר שהייתי קטן מאד והייתי מתלבט, לימד אותי שברב המסעדות הרומניות (אלו שבדרך כלל פקדנו כהרגל) ניתן להזמין קבב ביחידות ולא מנה שלמה, כך שאין מקום להתלבטות. מזמינים סטייק וקבב או שניים בשביל "הטעם".
לימים המשכתי את המגמה, רק שהיום אני מזמין פשוט מנה מזה ומנה מזה (בדרך כלל).
סטייק הצוואר היה נתח עבה, רך מאד עם כמות שומן סבירה וטעימה. מעליו כמובן שנערמה גבעה קטנה של שום (שום כתוש בתחמיץ) והוא נאכל עד תום! סטייק מעולה לעניות דעתי.
הקבבים שהגיעו היו 4 במספר, ארוכים ושמנים שנצלו לדרגת צלייה שעברה אולי 10 שניות מהמרקם שאני רגיל אליו. אך זה לא העיב על טעמם. הקבבים של פרסקו שונים מכל הקבבים האחרים כמו שכל קבב בכל מסעדה כזו שונה מאחיו. אלו של פרסקו ידועים בטעם שום כבד מאד על גבול ההתעללות. קחו בחשבון.
לי זה לא מפריע ואני די אוהב, אבל גם אני חייב להודות שהאיזון כאן הוא לצד ההארד קור בתחום.
מולי הזמינו מנת לבן צלע, הגיעו זוג צלעות שמנמנות וטעימות על עצם שנאכלו גם כן עד לפיסתן האחרונה (אני לקחתי את השנייה שלא היו מסוגלים לאכול). משהו שהפריע לי קצת כאשר ראיתי צלחת זהה עם אותה מנת צלעות מוגשת לשולחן אחר, רק עם צליה הרבה פחות מוקפדת עד כמעט חריכה של הסטייק. קצת התבאסתי בשבילם והתביישתי בשביל פרסקו.
המנות הגיעו עם תוספת, צ'יפס ותפוחי אדמה אפויים, שהיו בסדר שניהם והוגשו ברוחב לב.
שתינו 1X בירה מהחבית 1X קולה זירו ו בקבוק יין מורפטלאר – פינו נואר.
לקינוח הזמנו עוגת מוס שוקולד – מן מרקיז כבד של מגוון שוקולדים במרקמים שונים, היה נחמד.
ופפאנש שנאכל מולי ונאמר שהיה מעולה! מנה ענקית של פפנאש ענק עם המון ריבה ושמנת במיטב המסורת.
קיבלנו גם לטעום את ה
