פרנסה אינה הגשמה?

[peleg1]

פרנסה אינה הגשמה?

אני כל הזמן מביט על עצמי באגוצנטריות הגשמה עצמית, אור בעבודה , הנאה... מדוע פרנסה עצמאית אינה מאירה? מדוע אינה דרייב מספק? מדוע תחושת היצרנות אינה מאירה? אנו בתוך מערבולת של דרישה אוטופית להנאה .. בעוד ששמתי לב למשהו מעניין בסביבתי האנשים שמסופקים בעבודתם ,ופותרים את התקיעות שלהם הם דווקא אלה שהיו מוכנים לשטוף רצפות ומדרגות ולסחוב משאות כי חייבים להתפרנס דווקא הם מוצאים ועובדים בדיוק במה שמתאים להם

 

[נטע....]

אני חושבת שזאת הדרך

כדי להגיע בסוף למה שאני אוהבת ורוצה לעשות, אני חושבת שאני צריכה להתחיל במה שנקרא "עבודות שחורות". כי כדי ללמוד את מה שאני אוהבת אני צריכה כסף שאותו אפשר להשיג רק דרך כמה עבודות ולאו דווקא מהנחמדות שבהן.

 

[אמירדרור]

פרנסה נאותה

סליחה ? עם מי בדיוק אתה מתווכח ? אור בעבודה אינו אומר כל הזמן ללקק גלידה ולהחליף טעמים "כי בא לי" דרישה אוטופית להנאה - ממש לא. כבוד, התייחסות בגובה עיניים, הזדמנות להביא את מה שיש לך להגיד, סלחנות לטעויות ומוכנות לעזור, לשאוף מחר לעשות את אותו בצק פיצה קצת יותר טוב, אתה יכול ומוזמן לשים במושג "אור" את מה שנכון לך, את מה שאתה תרגיש שעושה לך תחושת שייכות, קשר, פותח אותך לאנשים וכו' פרנסה שיוצרת אפשרויות חדשות . . . פרנסה שעושה לך תחושה טובה שמעריכים את התרומה שלך . . . רק בדוק והגדר מה נכון בשבילך, שבוע טוב ופורה אמיר דרור

 

[peleg1]

על הדרישה האוטופית

אני בראש ובראשונה עם עצמי מתווכח גדלתי במקום בו הומצאה דת חדשה קראו לה דת העבודה ערכו של אדם נמדד לפי מספר התלמים שחרש באדמה הגורו של הדת הזו, היה לו זקן ארוך והוא הטיף לאדם החדש, העובד ומגשים את עצמו בעבודת האדמה הערך של העבודה לשם עבודה היה מעל הכל, מעל לחברות אפילו מי שלא עמד בכך, לא נחשב, זז לפינה לעיתים עזב את הארץ, לעיתים מרוב אכזבה עשה מעשים של יאוש על המיתוס הזה גדלתי, את המיתוס הזה תיעבתי היום בחיי הפרטיים אני מוצא את עצמי בקרב הישרדות יש לי יכולות,יש לי אין ברירה,יש לי מי שזקוק לפרנסתי ועדיין המושג "עבודה" מאיים עלי.... אני מרגיש שאני מוותר כאשר אני עובד על יחודי,על היותי אדם,אני משרת צרכים.... ובעניין הדרישה האוטופית: אנחנו לא חייבים להיות מאושרים כל הזמן, יתרה מכך אני לא בטוח שההתכוונות לאושר בעבודה מביאה אותו עבודה מטבעה לעיתים מלחיצה לעיתים מתפקששת ולא זורמת ואנשים הם לעיתים איך נאמר .. די חארות אז .... ,בימי דת העבודה,הם אהבו לשיר,הם הקפידו לשיר המון תוך כדי העבודה את זה כן אימצתי מהם ולוקח איתי למאבק שלי שבוע טוב ועובד

 

[אמירדרור]

לעבודה !

השלב הראשון בתהליך "להדליק אור בעבודה" ( אני מדבר על הסדנה ) הוא לפתח את היכולת הרגשית הנדרשת להתמודדות עם הנחות מוצא, אקסיומות, אמונות, מיתוסים . . . עליהם גדלנו אבל שאינם מתאימים לנו יותר. הבירור הזה לא יכול להתבצע רק ממקום קוגניטיבי קר, זה דורש להתקרב לחוויות רגשיות טעונות. בעיקר בגלל שזה נעשה משולב במכבש רגשי - תקשורתי שלא היה קל לזהות ולהתמודד איתו. לכן התבוננות רגשית היא כלי כל כך מתאים, זה מפתח שרירים שמתווכים בין החוויה הפנימית למציאות, ממוקד בתחום העבודה. בכל מקרה, אם אתה מבין ומקבל שהיום, אתה יכול לעשות מו"מ על ערך התלמים, כן, בדיעבד,אתה מבין שניתן לחולל תיקון. מרגע שברור שתיקון הוא מוחשי האופק המעשי, לא האוטופי, מתחיל להתבהר. יום טוב לעובד עבודת ההתבוננות. שבוע פורה, אמיר דרור

 

[נח מ]

התיחסות לאור

היי אמיר לגבי מה שכתבת על ה"אור" אור שהוא כבוד , התייחסות בגובה העינים , הזדמנות להגיד את מה שיש לך להגיד וכו , האור הזה בהחלט חלק ממה שאני מחפש השאלה היא ברגע שאין את זה בעבודה כי המקום לא מאפשר מעבר לדבר המובן או המתבקש של ללכת משם מה עוד יש לי לעשות כדי להרגיש אחרת , כדי לשנות ? תודה נח .

 

[אמירדרור]

אור בעבודה

תודה נח על ההזדמנות לפתוח נושא ע נ ק וחשוב כל כך העבודה הפנימית שכל אחד מאיתנו עושה מקרינה לסביבה הקרובה לנו, כמובן למשפחה, ומיד אחר כך לסביבת העבודה. אנחנו בעצם מביאים את השינוי שמתחולל בנו ובכך מזמינים אנשים סביבנו לשיחה חדשה. זאת יכולה להיות שיחה קצת, ממש טיפה אחרת, אבל היא תורגש ותעשה שינוי. לפעמים זאת יכולה להיות התנסחות קצת אחרת של : בקשה / הנחיה / הוראה / שאלה / הזמנה / בדיקה / וכן הלאה יכולים להיות בתקשורת כל כך הרבה מצבי ביניים עדינים שהם יתנו את המשמעות לדיבור. כאשר אנחנו יותר שקטים עם עצמנו אנחנו יכולים לקלוט את הצד השני באופן מלא יותר. לשמוע ולחוש היכן הוא נמצא ולראות האם הוא פנוי לשמוע את התרומה שלנו, האם הוא מסוגל לקבל כרגע את הדעה או ההצעה שיש לנו לתרום, כאשר הדיאלוג הזה מתחיל להיות בקשב מלא יותר מתחילה כל הסביבה להשתנות. לפעמים קשה לבד וצריך עזרה, תהליך של סדנה כזאת או אחרת אבל אני מאמין שהרבה פעמים מי שרוצה לנצל את סביבת העבודה לצמיחה האישית שלו יכול לעשות עבודה נפלאה עם עצמו ועם הסובבים אותו. זאת יכולה להיות מנהלת או זה יכול להיות איש מכירות, איש טכני, סמנכ"ל, או מזכירה הכל אבל מתחיל באדם עצמו. אז תודה ששאלת, באמת כיף לי לפעול בסביבה הזאת של מקום עבודה כדי להביא לשם דרכי תקשורת, אמונות, גישות חדשות. יום של אור אמיר דרור

 

[Talia E]

מניסיוני - זה ממש כך

במקום בו אני עובדת עושים אחת לשנה "שיחת הערכה", עם העובד, המנהלת האדמיניסטריבית, ואחד או שניים מהבוסים הישירים שלו. לפני כן מעבירים אי-מייל בין עורכי הדין אתם הוא עובד (זה משרד גדול מאד, ולכל כמה עורכי דין יש מזכירה אישית, או במקרה של עורכי דין - מעבירים את האי-מייל לשותפים עמם עוה"ד עובד/ת) ושואלים אותם אודות תכונות של העובד (ניתן לבחור מתוך רשימה ארוכה של תכונות חיוביות ואף להוסיף), דברים אותם יש לשפר, האם עבודתו מצדיקה השארותו בחברה ועוד. בכל מקרה, נוכחתי בשיחת ההערכה האחרונה איזה שינויים עברה העבודה שלי מאז שהתחלתי לעבוד שם... הפידבקים עליי היו הכי חיוביים שיכולים להיות... וגם שאלו אותי איך אני מרגישה בעבודה, ומה התוכניות שלי לגבי ההמשך ועוד. אמרתי שאני מרגישה טוב, שאני מרגישה שמתחשבים בי ורואים בי כאדם, ואז המנהלת האדמיניסטרטיבית ציינה שאם כך יש שיפור בהרגשתי מהשנים הקודמות... אז נזכרתי (בעזרתה) שבשני הראיונות הקודמים הרגשתי לא כל-כך טוב; הרגשתי שלא מתחשבים בי, לא רואים את הצד שלי, הרגשתי שאני מתרוצצת ולא תמיד מעריכים וכדומה. אני יודעת שהשינויים נובעים ממני... אני נותנת לעצמי יותר מרחב בעבודה, וכך גם מכבדים יותר את המרחב שלי... אני רגועה, ולכן מתייחסים אליי באופן רגוע. אני מכבדת את עצמי יותר ולכן גם מכבדים אותי... וזה רק ממשיך להפתח עוד ועוד

למשל, לפני כמה ימים שאלו אותי לראשונה בכל זמן עבודתי שם אם לא מפריע לי להביא להם אוכל עם בשר (מתוקף תפקידי לעתים אני יורדת להביא להם אוכל) [אני צמחונית] - ואמרו שניתן לעקוף את זה... זה יחס שלא יכולתי לדמיין אפילו כשרק התחלתי לעבוד שם

 

[nicknack]

שאלה מעולה, תודה

אולי יש מתח שצריך להשמר בין יומרנות (אני מתכוונת לזה בצורה חיובית- שאיפה) לבין אחריות על התקיימות. רק אחד בלי השני לא מאפשר שינוי. נהיה סטטי. אז כמו תמיד בחיים, צריך למצוא את השילוב הנכון בינהם. אולי יש גם עניין מחזורי- תקופות פריצה (של סדרים חדשים) בהם היומרנות והשאיפה הן הכוח המוביל (ושגוזל אליו את כל האנרגיה) ואחריהן- תקופות ממושכות של התקיימות. עד שיש צורך בסדר חדש. אני לא יודעת אם יש נוסחא אחת להצלחה והגשמה, נראה לי שיש סקאלה שלמה של תהליכים שצריכים לקרות, בזמן ובמידה הנכונה. וזה גם כמובן תלוי איזה משמעות אתה נותן למילה- הגשמה. אולי- התפקיד הנכון. במקום ובזמן הנכונים וכו היתרון של אלו שהולכים לשטוף רצפות על אלו שיושבים ומהרהרים בדבר- הוא יצירת אנרגיה שמניעה את כל שאר התהליכים. - אמרה, וקיללה את הכיסא הבלתי ארגונומי..

 

[peleg1]

תגובה נהדרת-תודה

אני אוהב מה שאמרת.... קללה וחיוך זה מתח בריא של אנרגיה איכשהו , הגשמה, מתקשרת לי למשהו שהוא גם מחוץ לעצמי ולא רק הצרכים שלי שלי שלי, אמר והסתכל על הרצפה שמתחת לכסאו...ולקח מטאטא.

 

[nicknack]

מכשושה שלום-

ככה זורקים דברים לאויר בלי להסביר? גם אצלי "הגשמה" מתקשרת איכשהו.. לא איכשהו מעורפל- באופן די פרטני האמת- למשהו מחוץ לעצמי, שכולל את הצרכים שלי (שלי שלי). ולזה התכוונתי כשאמרתי- התפקיד הנכון במקום ובזמן הנכונים.. שכולל איתו: תפקיד- זה תמיד חלק במערכת רחבה יותר (מחוץ לעצמי) זמן מקום- זה קשור לעניין המחזוריות והשינוי והאיזון שדיברתי עליו נכון- לי לי לי ולמערכת כמובן (זה בא ביחד, אחרת לא הייתי חלק מהמערכת in the first place) אני יכולה לעשות משהו למען מטרה מחוץ לעצמי, שמכוון לטובת קבוצה גדולה אבל אם אני (הכישורים והנטיות שלי) לא מתאימה לתפקיד, אז זאת לא הגשמה לא לי ולא לקבוצה שאני רוצה לשרת. לכן קשה לי להשתמש במושג הקרבה עצמית בהקשר לעשייה\נתינה ל"משהו" מחוץ לעצמי, כי אם כך יועד- זה בעצם אני ממלאה את דרישות תפקידי בעולם 2 ציפורים במכה ) - אמרה והציצה מחוץ לחלון על עץ בו גרות הרבה ציפורים מצייצות, וחייכה.

 

[peleg1]

ומהו אותו איכשהו?

מאירה (אפשר לקרוא לך כך עכשיו?) את יכולה לספר , מהי אותה הגשמה שלך? מהו אותו תפקידך בעולם, ואם אינך רוצה לספר, האם לעצמך תספרי אותו? כשאצלי יתבהר... אספר , אשיר , אצייץ אותו אמר... והמשיך לטפס על העץ ,אפרוחים לחפש

 

[nicknack]

../images/Emo4.gif לא.

מאירה זה לא לעניין ומבזה (את כבוד האור, כבוד הקוראים, וכמובן גם אותי). בחרתי לי פה שם, אז עשה כמיטב יכולתך לכבד את זה. דווקא היום היתה התבהרות גדולה, היתה לי פגישה מצויינת עם שני חמודים אמיתיים בשלבי הקמה של עמותה סטרטאפיסטית right up my lane, יש דיבור על הצטרפות, וזה זמן מעולה - ה ת ח ל ה- אז אני יכולה להשתלב בגרעין המייסד ולתפור לי את המקום שלי שם. אני ממש אוהבת את הרעיון שלהם, הם אהבו את שלי, אני ממש מתחברת אל הקונספטיקה והלוגיקה והגישה העניינית, והכי חשוב-היתה כימיה מעולה בין כולם, מה עוד שהעמותה נקראת- הר האושר הגבוה LOL בקיצור, עשה לי מצב רוח מצויין. צויצ צויצ <אני נץ>

 

[peleg1]

מכבד אותך מאוד

nick nack.. את מאירה לי דברים מכאן זה בא איפה בדיוק הזלזול? לא הסתדר לי לכנות אותך ניק נאק....אולי מפאת כבוד אך את תקבעי את כבודך הר האושר זה אותה כנסיה.. מתחת לורד הגליל? כיף לדעת שבהיר לך יותר ושיש לך פסגה לעלות אליה אני מטפס

 

[nicknack]

אני אשתדל להאיר בעניין-

nick knack אכן קרוב לורד הגליל, יפה שם

 

[peleg1]

לא וצה לסגור השרשרת

אז פשוט כותב כי צריך להמשיך לטפס