צליל קן ראש העין
New member
פרישה מההדרכה
אוקיי אז זה מתחיל ככה יש לי חניכה בעיתית בצורה בלתי רגילה, אם שמעתם על הפרעות התנהגות אצל ילדים היא סובלת לדעתי מהפרעה של נקמנות, היא פשוט שם כדי לפגוע בחניכים אחרים.וגם בי אם היא יכולה. פעם היא הייתה מנסה לפגוע בי בעיקר, היום היא הבינה שזה לא יפגע בי אז מה שהיא עושה זה לגרור חניכה אחרת שלי לפגוע איתה בחניכים אחרים בקבוצה. אם החניכה לא נגררת אחריה היא עושה איתה ברוגז וגורמת לכיתה שלה להחרים אותה. בקיצור הן פוגעות בחניכים שלי, מפרקות את הקבוצה מבפנים ופשוט בלתי אפשרי להשתלט על הקבוצה בצורה כזאת. כבר שלוש פעמים ברצף חניכים שלי יצאו בוכים מפעולות בגללה. בפעולה השלישית גם אני יצאתי בוכה. פשוט כי אני מרגישה שאני לא מצליחה להדריך אותםן אז אולי כדאי שאני אפרוש וזהו, ככה הם לא יצאו בוכים מפעולות ולא יכאב להם שהמפלצת הזאת מעליבה אותם. ומצד שני אני מודעת לזה שהילדה הזאת היא ילדה עם בעיות. אני יודעת שצריך לעזור לה אבל לפעמים אני מרגישה שזה פשוט מעבר ליכולת שלי.אני ניסיתי כל דבר, שיחות אישיות, תפקידים מיוחדים, עודף תשומת לב, התעלמות ממעשים קלים, ביקור אצלה בבית, ביקור בבית הספר. כלום לא עובד!!! מי שמדריכה איתי לא ממש רוצה להיות מדריכה והיא נוטה להתחמק בתירוצים כמו "אני לא ממש מדריכה, יותר כמו עוזרת מדריכה" אני מרגישה שממש לא כייף לי להדריך, שההדרכה מעיקה עליי, ולא משנה כמה אני מתאמצת מה שאני מקבלת חזרה זה חוסר הכרת תודה ופיקפוק בסמכות שלי, וככה זה גם מצד חברי לבוגרת, אבל זה סיפור אחר. אם אני פורשת מההדרכה אני חושבת שאני גם אפרוש מהתנועה אני חושבת שאים אני אפרוש זה יפתח תיבת שרצים שתגרום לעוד שתי חברות בקבוצה שלי לעזוב (אנחנו בסה"כ 4) מה אתם אומרים?
אוקיי אז זה מתחיל ככה יש לי חניכה בעיתית בצורה בלתי רגילה, אם שמעתם על הפרעות התנהגות אצל ילדים היא סובלת לדעתי מהפרעה של נקמנות, היא פשוט שם כדי לפגוע בחניכים אחרים.וגם בי אם היא יכולה. פעם היא הייתה מנסה לפגוע בי בעיקר, היום היא הבינה שזה לא יפגע בי אז מה שהיא עושה זה לגרור חניכה אחרת שלי לפגוע איתה בחניכים אחרים בקבוצה. אם החניכה לא נגררת אחריה היא עושה איתה ברוגז וגורמת לכיתה שלה להחרים אותה. בקיצור הן פוגעות בחניכים שלי, מפרקות את הקבוצה מבפנים ופשוט בלתי אפשרי להשתלט על הקבוצה בצורה כזאת. כבר שלוש פעמים ברצף חניכים שלי יצאו בוכים מפעולות בגללה. בפעולה השלישית גם אני יצאתי בוכה. פשוט כי אני מרגישה שאני לא מצליחה להדריך אותםן אז אולי כדאי שאני אפרוש וזהו, ככה הם לא יצאו בוכים מפעולות ולא יכאב להם שהמפלצת הזאת מעליבה אותם. ומצד שני אני מודעת לזה שהילדה הזאת היא ילדה עם בעיות. אני יודעת שצריך לעזור לה אבל לפעמים אני מרגישה שזה פשוט מעבר ליכולת שלי.אני ניסיתי כל דבר, שיחות אישיות, תפקידים מיוחדים, עודף תשומת לב, התעלמות ממעשים קלים, ביקור אצלה בבית, ביקור בבית הספר. כלום לא עובד!!! מי שמדריכה איתי לא ממש רוצה להיות מדריכה והיא נוטה להתחמק בתירוצים כמו "אני לא ממש מדריכה, יותר כמו עוזרת מדריכה" אני מרגישה שממש לא כייף לי להדריך, שההדרכה מעיקה עליי, ולא משנה כמה אני מתאמצת מה שאני מקבלת חזרה זה חוסר הכרת תודה ופיקפוק בסמכות שלי, וככה זה גם מצד חברי לבוגרת, אבל זה סיפור אחר. אם אני פורשת מההדרכה אני חושבת שאני גם אפרוש מהתנועה אני חושבת שאים אני אפרוש זה יפתח תיבת שרצים שתגרום לעוד שתי חברות בקבוצה שלי לעזוב (אנחנו בסה"כ 4) מה אתם אומרים?
