פריסת מסר בשלוש
- פותח הנושא סקרנית50
- פורסם בתאריך
סקרנית יקרה תשובה והדרכה
כמה דברים:
בעניין פריסת מסר בשלוש- על פי נתנאל- ציטוט:
פריסת מסר בשלושה קלפים מציעה מסר כללי ענייני בנושא הנבחר. פריסה זו מומלצת כאשר אין צורך בפריסה רחבה ספציפית יותר, או כאשר נדרשת תשובה כללית לנושא כללי. הפריסה מספקת תשובה דרך ההקשר בין הקלפים והסיפור שהם מתארים ביניהם.
סוף ציטוט.
[URL]http://www.tarotist.co.il/spread_info.php?spread=msginthree[/URL]
למיטב הבנתי, מסר, כשמו כן הוא, נועד להעביר מידע, במקרה זה כללי, בעניין מסוים.
הדרכה עם מידע נוסף ודוגמה - פריסת מסר בשלוש:
[URL]http://www.tapuz.co.il/forums/articles/article/121/106621/%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%9D/%D7%98%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%98[/URL]
שנית, ביקשת מסר בעניין שני אנשים והקשר בינהם. גם אם לצורך העניין את צד מהשניים שציינת - בקשתך מכילה בקשה לקבלת מידע גם מצד שלישי בעניין זוגי. אין זה אתי מצידי להעביר מידע על צד שלישי ללא ידיעתו וללא אישורו.
מסר נועד להעניק הכוונה למבקש אותו בעניין מסוים ולפרק זמן מסוים.
כל מסר ראוי שיכלול מידע בעניין - מה לעשות ומידע ממה כדאי/ מומלץ להמנע באותו פרק זמן בעניין המסר. איזה מסר אפשר לתת אם הבקשה היא הגדרה של מערכת יחסים?
איזה סוג קשר יש לנמרוד ונועם- מניסיוני, זו שאלה שמנוסחת באופן לא הכי טוב לקלפים.
הייתי ממליצה לך:
אם את לא חלק מהשניים שצויינו - הניחי לזה.
אם את נועם - כדאי שתערכי פריסת כוכב בשאלה:
מה הפוטנציאל האפשרי למערכת יחסים ביני לבין נמרוד בחודש הקרוב?
אפשר גם בקישור הזה:
[URL]http://www.tarotist.co.il/spread_info.php?spread=reqstar[/URL]
בעבר היה נהוג לבקש מהגולשים בפורום זה להעניק משמעות משלהם לקריאת הקלפים לפני שמנתחים אותה עבורם.
אינני יודעת מה הנהלים כיום אולם אשמח אם כתבי כמה מילים משלך.
אינך חייבת להכיר את הקלפים לשם כך.
שבת שלום
רחליקה
כמה דברים:
בעניין פריסת מסר בשלוש- על פי נתנאל- ציטוט:
פריסת מסר בשלושה קלפים מציעה מסר כללי ענייני בנושא הנבחר. פריסה זו מומלצת כאשר אין צורך בפריסה רחבה ספציפית יותר, או כאשר נדרשת תשובה כללית לנושא כללי. הפריסה מספקת תשובה דרך ההקשר בין הקלפים והסיפור שהם מתארים ביניהם.
סוף ציטוט.
[URL]http://www.tarotist.co.il/spread_info.php?spread=msginthree[/URL]
למיטב הבנתי, מסר, כשמו כן הוא, נועד להעביר מידע, במקרה זה כללי, בעניין מסוים.
הדרכה עם מידע נוסף ודוגמה - פריסת מסר בשלוש:
[URL]http://www.tapuz.co.il/forums/articles/article/121/106621/%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%9D/%D7%98%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%98[/URL]
שנית, ביקשת מסר בעניין שני אנשים והקשר בינהם. גם אם לצורך העניין את צד מהשניים שציינת - בקשתך מכילה בקשה לקבלת מידע גם מצד שלישי בעניין זוגי. אין זה אתי מצידי להעביר מידע על צד שלישי ללא ידיעתו וללא אישורו.
מסר נועד להעניק הכוונה למבקש אותו בעניין מסוים ולפרק זמן מסוים.
כל מסר ראוי שיכלול מידע בעניין - מה לעשות ומידע ממה כדאי/ מומלץ להמנע באותו פרק זמן בעניין המסר. איזה מסר אפשר לתת אם הבקשה היא הגדרה של מערכת יחסים?
איזה סוג קשר יש לנמרוד ונועם- מניסיוני, זו שאלה שמנוסחת באופן לא הכי טוב לקלפים.
הייתי ממליצה לך:
אם את לא חלק מהשניים שצויינו - הניחי לזה.
אם את נועם - כדאי שתערכי פריסת כוכב בשאלה:
מה הפוטנציאל האפשרי למערכת יחסים ביני לבין נמרוד בחודש הקרוב?
אפשר גם בקישור הזה:
[URL]http://www.tarotist.co.il/spread_info.php?spread=reqstar[/URL]
בעבר היה נהוג לבקש מהגולשים בפורום זה להעניק משמעות משלהם לקריאת הקלפים לפני שמנתחים אותה עבורם.
אינני יודעת מה הנהלים כיום אולם אשמח אם כתבי כמה מילים משלך.
אינך חייבת להכיר את הקלפים לשם כך.
שבת שלום
רחליקה
אני קצת אדחף ואוסיף משהו
 
רחל התחברתי מאוד למה שכתבת כאן לסווטה במיוחד על הצד האתי וההכוונה לפריסת הכוכב .
 
עם זאת לצערי ישנה בעיה אחרת נוספת למה שכתבת, לא עם סווטה חס וחלילה, אלא עם אנשים רבים שפונים להתיעץ במתקשרים, מנטורים, ובגלל סקרנות מסויימת שהקלפים יוצרים אני אציין גם את הקלפים (כי לא כולם תופסים אותם ככלי...)
 
לדעתי, הבעיה מתחילה ברגע שאנשים מתלהבים מנכונות הפריסה, מזה שהיא קלעה בול, ואז שואלים עוד שאלה, ובדרך כלל השאלות הראשונות שמובילות את השואלים לקבל הכוונה הן באמת שאלות ״כבדות״ ומעיקות שניתן ונכון לייעץ ולהכווין את השואל בנושאים שלהן. אבל לאחר מכן אנחנו רואים אנשים שחוזרים יום לאחר מכן עם עוד שאלות, שאלות על חיי היום יום, קבלת החלטות על הדברים שמכשלים אותנו בחיים. קחי לדוגמא את הבחורה שמפחדת לבקש מבחור לצאת איתה, זה עוד שלב, זה עוד שיעור בחיים שהיא צריכה לעבור! והלמידה מהשיעור הזה היא חשובה, זה לדעת לקבל כן או לא כתשובה, זה להבין שאם הוא אמר לא זה לא אומר שאני לא בסדר ואולי זה אומר שכן, אני לא הייתי בסדר, להתבונן בסיטואציה.
ההתבוננות הזאת היא חשובה. כשאנו נתקלים בשאלות בחיים לקבל הכוונה זה טוב ויפה, אבל זה לא תמיד מקדם אותנו. אנחנו צריכים לדעת לעמוד מול החלטות בחיים, לדעת להגיע לשאלה הקשורה להחלטה ללא מעורבות, להגיע אליה ממקום נקי. כך לדוגמא אם לא יודעים האם להתחיל לחפש עבודה חדשה או לא, או אם הולכים לרעיונות עבודה, חשוב לדעת להגיע למקום הזה נקיים ללא תחושת עויינות ושינאה כלפי מקום העבודה הנוכחי, או ללא הרצון הזה של ״רק למצוא משהו אחר ודי״ זה לא יוביל אותנו לשום מקום וזה שיעור בחיים שצריך ללמוד אותו. הוא גם מפתח את האינטואיציה הבריאה שלנו.
 
אז לכל מי שקורא את זה, במקום להתיעץ בקלפים-מנטורים-מתקשרים קחו צעד אחד אחורה ונשימה עמוקה ותנסו לחשוב על הנושא שמטריד אתכם ללא מעורבות. האם משהו שאני עשיתי פגע בקשר עם ״יוסי״, האם ״יוסי״ בתקופה לחוצה/עמוסה בחיים שלו? מה טוב לי במקום העבודה? (תלמדו להתחבר לתחושה הטובה הזאת, היא עוד תכווין אתכם בעתיד) מה רע לי במקום העבודה? (תכירו גם את התחושה הזאת, אפשר להרגיש אותה כבר בראיונות עבודה, או בכלל בסיטואציות אחרות בחיים, תלמדו להכיר אותה כנורת הזהרה, בעתיד תלמדו גם איך מתמודדים איתה). גם ההתבוננות צריכה להגיע ממקום נקי. איך מגיעים למקום הנקי הזה? לא יודעת או לא יכולה להצביע על השלב הראשוני, אבל זה מגיע אחרי הרבה תרגול, והרבה פעמים אחרי הרבה נפילות. זה מגיע מהלמידה מההבנה ומההכרה שעושים משהו לא נכון. החיים הם שלנו, השיעור בחיים הוא שלנו ואנחנו צריכים ללמוד ולהתקדם כמה שאנחנו יכולים. תחשבו שלפני שהגעתם לכדור הארץ קיבלתם מחברת עם שיעורי בית, חלקם עושים עם חברים, חלקם עושים לבד אבל את כולם צריף לעשות...
 
אני יודעת שיהיו פה הרבה קוראים בפורום שלא יסכימו איתי, הרבה אנשים פה מתפרנסים מתקשור, וזה בסדר, הם משקיעים בזה זמן ואנרגיה ומגיע להם! המשיכו בעבודה, אתם פותחים אנשים נוספים להתעניין או להכיר בקיומו של העולם הרוחני. עם זאת אנחנו כמתקשרים צריכים לדעת להציב גבולות לפונים אלינו וגם לנו.
 
 
 
 
רחל התחברתי מאוד למה שכתבת כאן לסווטה במיוחד על הצד האתי וההכוונה לפריסת הכוכב .
 
עם זאת לצערי ישנה בעיה אחרת נוספת למה שכתבת, לא עם סווטה חס וחלילה, אלא עם אנשים רבים שפונים להתיעץ במתקשרים, מנטורים, ובגלל סקרנות מסויימת שהקלפים יוצרים אני אציין גם את הקלפים (כי לא כולם תופסים אותם ככלי...)
 
לדעתי, הבעיה מתחילה ברגע שאנשים מתלהבים מנכונות הפריסה, מזה שהיא קלעה בול, ואז שואלים עוד שאלה, ובדרך כלל השאלות הראשונות שמובילות את השואלים לקבל הכוונה הן באמת שאלות ״כבדות״ ומעיקות שניתן ונכון לייעץ ולהכווין את השואל בנושאים שלהן. אבל לאחר מכן אנחנו רואים אנשים שחוזרים יום לאחר מכן עם עוד שאלות, שאלות על חיי היום יום, קבלת החלטות על הדברים שמכשלים אותנו בחיים. קחי לדוגמא את הבחורה שמפחדת לבקש מבחור לצאת איתה, זה עוד שלב, זה עוד שיעור בחיים שהיא צריכה לעבור! והלמידה מהשיעור הזה היא חשובה, זה לדעת לקבל כן או לא כתשובה, זה להבין שאם הוא אמר לא זה לא אומר שאני לא בסדר ואולי זה אומר שכן, אני לא הייתי בסדר, להתבונן בסיטואציה.
ההתבוננות הזאת היא חשובה. כשאנו נתקלים בשאלות בחיים לקבל הכוונה זה טוב ויפה, אבל זה לא תמיד מקדם אותנו. אנחנו צריכים לדעת לעמוד מול החלטות בחיים, לדעת להגיע לשאלה הקשורה להחלטה ללא מעורבות, להגיע אליה ממקום נקי. כך לדוגמא אם לא יודעים האם להתחיל לחפש עבודה חדשה או לא, או אם הולכים לרעיונות עבודה, חשוב לדעת להגיע למקום הזה נקיים ללא תחושת עויינות ושינאה כלפי מקום העבודה הנוכחי, או ללא הרצון הזה של ״רק למצוא משהו אחר ודי״ זה לא יוביל אותנו לשום מקום וזה שיעור בחיים שצריך ללמוד אותו. הוא גם מפתח את האינטואיציה הבריאה שלנו.
 
אז לכל מי שקורא את זה, במקום להתיעץ בקלפים-מנטורים-מתקשרים קחו צעד אחד אחורה ונשימה עמוקה ותנסו לחשוב על הנושא שמטריד אתכם ללא מעורבות. האם משהו שאני עשיתי פגע בקשר עם ״יוסי״, האם ״יוסי״ בתקופה לחוצה/עמוסה בחיים שלו? מה טוב לי במקום העבודה? (תלמדו להתחבר לתחושה הטובה הזאת, היא עוד תכווין אתכם בעתיד) מה רע לי במקום העבודה? (תכירו גם את התחושה הזאת, אפשר להרגיש אותה כבר בראיונות עבודה, או בכלל בסיטואציות אחרות בחיים, תלמדו להכיר אותה כנורת הזהרה, בעתיד תלמדו גם איך מתמודדים איתה). גם ההתבוננות צריכה להגיע ממקום נקי. איך מגיעים למקום הנקי הזה? לא יודעת או לא יכולה להצביע על השלב הראשוני, אבל זה מגיע אחרי הרבה תרגול, והרבה פעמים אחרי הרבה נפילות. זה מגיע מהלמידה מההבנה ומההכרה שעושים משהו לא נכון. החיים הם שלנו, השיעור בחיים הוא שלנו ואנחנו צריכים ללמוד ולהתקדם כמה שאנחנו יכולים. תחשבו שלפני שהגעתם לכדור הארץ קיבלתם מחברת עם שיעורי בית, חלקם עושים עם חברים, חלקם עושים לבד אבל את כולם צריף לעשות...
 
אני יודעת שיהיו פה הרבה קוראים בפורום שלא יסכימו איתי, הרבה אנשים פה מתפרנסים מתקשור, וזה בסדר, הם משקיעים בזה זמן ואנרגיה ומגיע להם! המשיכו בעבודה, אתם פותחים אנשים נוספים להתעניין או להכיר בקיומו של העולם הרוחני. עם זאת אנחנו כמתקשרים צריכים לדעת להציב גבולות לפונים אלינו וגם לנו.
 
 
 
למה זה קורה לי? יא kikona126 יקרה,
הוצפתי מחדש בעקבות דברייך במחשבות אודות דטרמיניזם מול בחירה חופשית, אמונה, כוונה, מודעות עצמית ועוד המוןנושאים. חן חן לך.
כתבת: "רחל התחברתי מאוד למה שכתבת כאן לסווטה במיוחד על הצד האתי וההכוונה לפריסת הכוכב ."
תגובתי: - תודה.
כתבת: "עם זאת לצערי ישנה בעיה אחרת נוספת למה שכתבת, לא עם סווטה חס וחלילה, אלא עם אנשים רבים שפונים להתייעץ במתקשרים, מנטורים, ובגלל סקרנות מסויימת שהקלפים יוצרים אני אציין גם את הקלפים (כי לא כולם תופסים אותם ככלי.(.."
תגובתי: מסכימה מאוד עם נושא נכונות הקריאה הראשונה, ההתלהבות, הסקרנות ועניין האחריות האישית של השואלים. לציין כי כמוך אני נגד העברת האחריות לחיי לקלפים ו/או לכל כלי אחר.
כתבת: "לדעתי, הבעיה מתחילה ברגע שאנשים מתלהבים מנכונות הפריסה, מזה שהיא קלעה בול, ואז שואלים עוד שאלה, ובדרך כלל השאלות הראשונות שמובילות את השואלים לקבל הכוונה הן באמת שאלות ״כבדות״ ומעיקות שניתן ונכון לייעץ ולהכווין את השואל בנושאים שלהן. אבל לאחר מכן אנחנו רואים אנשים שחוזרים יום לאחר מכן עם עוד שאלות, שאלות על חיי היום יום, קבלת החלטות על הדברים שמכשלים אותנו בחיים. קחי לדוגמא את הבחורה שמפחדת לבקש מבחור לצאת איתה, זה עוד שלב, זה עוד שיעור בחיים שהיא צריכה לעבור! והלמידה מהשיעור הזה היא חשובה, זה לדעת לקבל כן או לא כתשובה, זה להבין שאם הוא אמר לא זה לא אומר שאני לא בסדר ואולי זה אומר שכן, אני לא הייתי בסדר, להתבונן בסיטואציה."
תגובתי: לפעמים אנשים נמצאים בנקודת שפל בחייהם בה הם נמצאים באנרגיה נמוכה ודי מאבדים את ביטחונם העצמי.
אני מסכימה עימך שכדאי לא להתמכר לקבלת תשובות מבחוץ.
מסכימה עימך גם שלמרות שזה נוח לקבל תסריט מבחוץ - מהרבה היבטים - נכנסת לתמונה גם האחריות האישית של הקורא בקלפים למנוע מצבי תלות מתגברת מצד הפונים אליו.
מודעות עצמית היא פועל יוצא של התבוננות פנימה - אבל לא זכור לי שמישהו אי פעם לימד אותי איך לעשות זאת ...
כתבת: "ההתבוננות הזאת היא חשובה. כשאנו נתקלים בשאלות בחיים לקבל הכוונה זה טוב ויפה, אבל זה לא תמיד מקדם אותנו. אנחנו צריכים לדעת לעמוד מול החלטות בחיים, לדעת להגיע לשאלה הקשורה להחלטה ללא מעורבות, להגיע אליה ממקום נקי. כך לדוגמא אם לא יודעים האם להתחיל לחפש עבודה חדשה או לא, או אם הולכים לרעיונות עבודה, חשוב לדעת להגיע למקום הזה נקיים ללא תחושת עויינות ושינאה כלפי מקום העבודה הנוכחי, או ללא הרצון הזה של ״רק למצוא משהו אחר ודי״ זה לא יוביל אותנו לשום מקום וזה שיעור בחיים שצריך ללמוד אותו. הוא גם מפתח את האינטואיציה הבריאה שלנו."
תגובתי: כאן את נוגעת בעניין הכרת הטוב, היכולת להתבונן ולהתעצם ממה שיש והגדרת כל מצב בחיים כהתנסות מקדמת.
לצערי, ברגעי כאב יש מעין מסך המקשה על בהירות ועל יכולת להשלים עם מצב שברגע נתון נתפס כמכאיב.
פילוסופיה רוחנית היא חלק מחשיבה מהסוג שתיארת.
כתבת: "אז לכל מי שקורא את זה, במקום להתייעץ בקלפים-מנטורים-מתקשרים קחו צעד אחד אחורה ונשימה עמוקה ותנסו לחשוב על הנושא שמטריד אתכם ללא מעורבות. האם משהו שאני עשיתי פגע בקשר עם ״יוסי״, האם ״יוסי״ בתקופה לחוצה/עמוסה בחיים שלו? מה טוב לי במקום העבודה? (תלמדו להתחבר לתחושה הטובה הזאת, היא עוד תכווין אתכם בעתיד) מה רע לי במקום העבודה? (תכירו גם את התחושה הזאת, אפשר להרגיש אותה כבר בראיונות עבודה, או בכלל בסיטואציות אחרות בחיים, תלמדו להכיר אותה כנורת הזהרה, בעתיד תלמדו גם איך מתמודדים איתה). "
תגובתי: אם בני אדם ברגעי כאב ומשבר היו מצליחים ליישם את ההנחיה הזו - היה מעט מקום לעיסוקים כמו מנטורים, יועצים מגוונים, מאמנים שונים וכמובן גם מתקשרים. אולם המציאות מלמדת שמשחר ההסטוריה בני אדם ביקשו מרגוע לסבלם- ועל הגדרת הסיבה והגדרת הפתרון לסוגיות נבנה עניין המיסטיקה על כיליה המגוונים.
כתבת: " גם ההתבוננות צריכה להגיע ממקום נקי. איך מגיעים למקום הנקי הזה? לא יודעת או לא יכולה להצביע על השלב הראשוני, אבל זה מגיע אחרי הרבה תרגול, והרבה פעמים אחרי הרבה נפילות. זה מגיע מהלמידה מההבנה ומההכרה שעושים משהו לא נכון. החיים הם שלנו, השיעור בחיים הוא שלנו ואנחנו צריכים ללמוד ולהתקדם כמה שאנחנו יכולים. תחשבו שלפני שהגעתם לכדור הארץ קיבלתם מחברת עם שיעורי בית, חלקם עושים עם חברים, חלקם עושים לבד אבל את כולם צרי לעשות..."
תגובתי: למידה היא תהליך שמתרחש אצל כל אדם מרגע הווצרו ועד 120. התבגרות טבעית היא חלק מהיכולת להתבונן על המציאות בעיניים חדשות כל פעם מחדש. בנוסף, התבגרות היא גם פועל יוצא מניסיון חיים. ברגעי התבגרות מסויימים נוצר בלבול. שם תפקידי כרחל הובר להנחות - וכך אני רואה זאת.
לאלו המבקשים "מפת דרכים" ממיסטיקן כאילו הוא סוכן של הגורל - מסתמנת מגמה של אכזבה. לא אכנס כאן לעניין הכוח/ הכוחניות שנובעים ממערכת יחסי תלות.
ועוד לא נגעתי בעניין שרלטנות שרלטנים ויחסי ניצול ...
כתבת: "אני יודעת שיהיו פה הרבה קוראים בפורום שלא יסכימו איתי, הרבה אנשים פה מתפרנסים מתקשור, וזה בסדר, הם משקיעים בזה זמן ואנרגיה ומגיע להם! המשיכו בעבודה, אתם פותחים אנשים נוספים להתעניין או להכיר בקיומו של העולם הרוחני. עם זאת אנחנו כמתקשרים צריכים לדעת להציב גבולות לפונים אלינו וגם לנו."
תגובתי: כדי להציב גבולות על המייעץ להגדיר אותם ולא לאפשר לזולת לגרום לו לחרוג מהם. כאדם אני מאמינה שלגאווה (הנובעת מעשייה שהשיפוט שלי לגביה הוא שהיא עשייה מוצלחת ) מקום נכבד בהכשלה עצמית ובטשטוש גבולות.
ענווה וביטול עצמי הם פועל יוצא ממודעות עצמית גבוהה ומהיכולת להציב גבולות לעצמי ולמתייעצים עימי.
בדברייך נגעת גם בסוגיות מורכבות נוספות ובשאלות מהותיות.
בין השאלות הללו :
מהי מיסטיקה?
מהם שימושיה?
מהי רוחניות?
מהי מודעות עצמית ואיך ליישם אותה בחיי היום יום?
אחריות אישית של כל צד - המייעץ והפונה.
עתידות - מה בין הגדת עתידות, חיזוי העתיד לבין חריצת גורלות.
מהו גורל? האם קיים? האם עיוור?
האם ניתן לשנות גורלות - ואיך?
מהו אופי וכיצד אופיו של האדם הוא גורלו?
האם בכלל יש לאדם ייעוד? שיעור? איך זה בא לידי ביטוי בחייו עלי אדמות?
לחלק מהשאלות הללו הצעתי סוג של תשובה בבלוג שלי. את מוזמנת לעיין בו בכיף.
מבחינתי, לפעמים ההכוונה לאדם מאפשרת לו לעורר מחדש תקווה ותשוקה לחיים - ואם הצלחתי בכך - דייני J
תודה על דיאלוגים מפרים ומעצימים בין שתינו - יישר כוחך!
שבת דבש
רחל
הבלוג שלי - הסודות של איווט -
איך הכל התחיל?
[URL]http://www.tapuz.co.il/bloguseradmin/Entries.aspx?sp=1[/URL]
תהני,
הוצפתי מחדש בעקבות דברייך במחשבות אודות דטרמיניזם מול בחירה חופשית, אמונה, כוונה, מודעות עצמית ועוד המוןנושאים. חן חן לך.
כתבת: "רחל התחברתי מאוד למה שכתבת כאן לסווטה במיוחד על הצד האתי וההכוונה לפריסת הכוכב ."
תגובתי: - תודה.
כתבת: "עם זאת לצערי ישנה בעיה אחרת נוספת למה שכתבת, לא עם סווטה חס וחלילה, אלא עם אנשים רבים שפונים להתייעץ במתקשרים, מנטורים, ובגלל סקרנות מסויימת שהקלפים יוצרים אני אציין גם את הקלפים (כי לא כולם תופסים אותם ככלי.(.."
תגובתי: מסכימה מאוד עם נושא נכונות הקריאה הראשונה, ההתלהבות, הסקרנות ועניין האחריות האישית של השואלים. לציין כי כמוך אני נגד העברת האחריות לחיי לקלפים ו/או לכל כלי אחר.
כתבת: "לדעתי, הבעיה מתחילה ברגע שאנשים מתלהבים מנכונות הפריסה, מזה שהיא קלעה בול, ואז שואלים עוד שאלה, ובדרך כלל השאלות הראשונות שמובילות את השואלים לקבל הכוונה הן באמת שאלות ״כבדות״ ומעיקות שניתן ונכון לייעץ ולהכווין את השואל בנושאים שלהן. אבל לאחר מכן אנחנו רואים אנשים שחוזרים יום לאחר מכן עם עוד שאלות, שאלות על חיי היום יום, קבלת החלטות על הדברים שמכשלים אותנו בחיים. קחי לדוגמא את הבחורה שמפחדת לבקש מבחור לצאת איתה, זה עוד שלב, זה עוד שיעור בחיים שהיא צריכה לעבור! והלמידה מהשיעור הזה היא חשובה, זה לדעת לקבל כן או לא כתשובה, זה להבין שאם הוא אמר לא זה לא אומר שאני לא בסדר ואולי זה אומר שכן, אני לא הייתי בסדר, להתבונן בסיטואציה."
תגובתי: לפעמים אנשים נמצאים בנקודת שפל בחייהם בה הם נמצאים באנרגיה נמוכה ודי מאבדים את ביטחונם העצמי.
אני מסכימה עימך שכדאי לא להתמכר לקבלת תשובות מבחוץ.
מסכימה עימך גם שלמרות שזה נוח לקבל תסריט מבחוץ - מהרבה היבטים - נכנסת לתמונה גם האחריות האישית של הקורא בקלפים למנוע מצבי תלות מתגברת מצד הפונים אליו.
מודעות עצמית היא פועל יוצא של התבוננות פנימה - אבל לא זכור לי שמישהו אי פעם לימד אותי איך לעשות זאת ...
כתבת: "ההתבוננות הזאת היא חשובה. כשאנו נתקלים בשאלות בחיים לקבל הכוונה זה טוב ויפה, אבל זה לא תמיד מקדם אותנו. אנחנו צריכים לדעת לעמוד מול החלטות בחיים, לדעת להגיע לשאלה הקשורה להחלטה ללא מעורבות, להגיע אליה ממקום נקי. כך לדוגמא אם לא יודעים האם להתחיל לחפש עבודה חדשה או לא, או אם הולכים לרעיונות עבודה, חשוב לדעת להגיע למקום הזה נקיים ללא תחושת עויינות ושינאה כלפי מקום העבודה הנוכחי, או ללא הרצון הזה של ״רק למצוא משהו אחר ודי״ זה לא יוביל אותנו לשום מקום וזה שיעור בחיים שצריך ללמוד אותו. הוא גם מפתח את האינטואיציה הבריאה שלנו."
תגובתי: כאן את נוגעת בעניין הכרת הטוב, היכולת להתבונן ולהתעצם ממה שיש והגדרת כל מצב בחיים כהתנסות מקדמת.
לצערי, ברגעי כאב יש מעין מסך המקשה על בהירות ועל יכולת להשלים עם מצב שברגע נתון נתפס כמכאיב.
פילוסופיה רוחנית היא חלק מחשיבה מהסוג שתיארת.
כתבת: "אז לכל מי שקורא את זה, במקום להתייעץ בקלפים-מנטורים-מתקשרים קחו צעד אחד אחורה ונשימה עמוקה ותנסו לחשוב על הנושא שמטריד אתכם ללא מעורבות. האם משהו שאני עשיתי פגע בקשר עם ״יוסי״, האם ״יוסי״ בתקופה לחוצה/עמוסה בחיים שלו? מה טוב לי במקום העבודה? (תלמדו להתחבר לתחושה הטובה הזאת, היא עוד תכווין אתכם בעתיד) מה רע לי במקום העבודה? (תכירו גם את התחושה הזאת, אפשר להרגיש אותה כבר בראיונות עבודה, או בכלל בסיטואציות אחרות בחיים, תלמדו להכיר אותה כנורת הזהרה, בעתיד תלמדו גם איך מתמודדים איתה). "
תגובתי: אם בני אדם ברגעי כאב ומשבר היו מצליחים ליישם את ההנחיה הזו - היה מעט מקום לעיסוקים כמו מנטורים, יועצים מגוונים, מאמנים שונים וכמובן גם מתקשרים. אולם המציאות מלמדת שמשחר ההסטוריה בני אדם ביקשו מרגוע לסבלם- ועל הגדרת הסיבה והגדרת הפתרון לסוגיות נבנה עניין המיסטיקה על כיליה המגוונים.
כתבת: " גם ההתבוננות צריכה להגיע ממקום נקי. איך מגיעים למקום הנקי הזה? לא יודעת או לא יכולה להצביע על השלב הראשוני, אבל זה מגיע אחרי הרבה תרגול, והרבה פעמים אחרי הרבה נפילות. זה מגיע מהלמידה מההבנה ומההכרה שעושים משהו לא נכון. החיים הם שלנו, השיעור בחיים הוא שלנו ואנחנו צריכים ללמוד ולהתקדם כמה שאנחנו יכולים. תחשבו שלפני שהגעתם לכדור הארץ קיבלתם מחברת עם שיעורי בית, חלקם עושים עם חברים, חלקם עושים לבד אבל את כולם צרי לעשות..."
תגובתי: למידה היא תהליך שמתרחש אצל כל אדם מרגע הווצרו ועד 120. התבגרות טבעית היא חלק מהיכולת להתבונן על המציאות בעיניים חדשות כל פעם מחדש. בנוסף, התבגרות היא גם פועל יוצא מניסיון חיים. ברגעי התבגרות מסויימים נוצר בלבול. שם תפקידי כרחל הובר להנחות - וכך אני רואה זאת.
לאלו המבקשים "מפת דרכים" ממיסטיקן כאילו הוא סוכן של הגורל - מסתמנת מגמה של אכזבה. לא אכנס כאן לעניין הכוח/ הכוחניות שנובעים ממערכת יחסי תלות.
ועוד לא נגעתי בעניין שרלטנות שרלטנים ויחסי ניצול ...
כתבת: "אני יודעת שיהיו פה הרבה קוראים בפורום שלא יסכימו איתי, הרבה אנשים פה מתפרנסים מתקשור, וזה בסדר, הם משקיעים בזה זמן ואנרגיה ומגיע להם! המשיכו בעבודה, אתם פותחים אנשים נוספים להתעניין או להכיר בקיומו של העולם הרוחני. עם זאת אנחנו כמתקשרים צריכים לדעת להציב גבולות לפונים אלינו וגם לנו."
תגובתי: כדי להציב גבולות על המייעץ להגדיר אותם ולא לאפשר לזולת לגרום לו לחרוג מהם. כאדם אני מאמינה שלגאווה (הנובעת מעשייה שהשיפוט שלי לגביה הוא שהיא עשייה מוצלחת ) מקום נכבד בהכשלה עצמית ובטשטוש גבולות.
ענווה וביטול עצמי הם פועל יוצא ממודעות עצמית גבוהה ומהיכולת להציב גבולות לעצמי ולמתייעצים עימי.
בדברייך נגעת גם בסוגיות מורכבות נוספות ובשאלות מהותיות.
בין השאלות הללו :
מהי מיסטיקה?
מהם שימושיה?
מהי רוחניות?
מהי מודעות עצמית ואיך ליישם אותה בחיי היום יום?
אחריות אישית של כל צד - המייעץ והפונה.
עתידות - מה בין הגדת עתידות, חיזוי העתיד לבין חריצת גורלות.
מהו גורל? האם קיים? האם עיוור?
האם ניתן לשנות גורלות - ואיך?
מהו אופי וכיצד אופיו של האדם הוא גורלו?
האם בכלל יש לאדם ייעוד? שיעור? איך זה בא לידי ביטוי בחייו עלי אדמות?
לחלק מהשאלות הללו הצעתי סוג של תשובה בבלוג שלי. את מוזמנת לעיין בו בכיף.
מבחינתי, לפעמים ההכוונה לאדם מאפשרת לו לעורר מחדש תקווה ותשוקה לחיים - ואם הצלחתי בכך - דייני J
תודה על דיאלוגים מפרים ומעצימים בין שתינו - יישר כוחך!
שבת דבש
רחל
הבלוג שלי - הסודות של איווט -
איך הכל התחיל?
[URL]http://www.tapuz.co.il/bloguseradmin/Entries.aspx?sp=1[/URL]
תהני,
אופפפס - הנה הקישור:
[URL]http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=2565944[/URL]
תהני,
רחל
[URL]http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=2565944[/URL]
תהני,
רחל
רחל אני נהנת לקרוא אותך! וגם לדון איתך
אני לומדת ממך הרבה, וגם את מעלה בי מחשבות ונקודות הסתכלות שונות על דברים.
תודה!
 
את כותבת "מודעות עצמית היא פועל יוצא של התבוננות פנימה - אבל לא זכור לי שמישהו אי פעם לימד אותי איך לעשות זאת ..."
לדעתי חבל שלא מלמדים את זה ילדים בבתי הספר. אני לפעמים רואה את האחיינים שלי, ואת יחסי הכוחות שלהם עם המשפחה או החברים, ומבינה שהרבה מזה נובע מזה... לפני שבועיים "נתתי שיעור" לאחיינית שלי שניסתה לעצבן אותי בכוונה, והחזרתי לה, כשהיא נפגעה ממני ישבתי לדבר איתה ובדקנו מה כל אחת עשתה לא נכון, ואיך כל אחת היתה מתנהגת אם היא היתה מנסה להתבונן (השתמשתי איתה במילה אחרת), זה עשה רק טוב לקשר בין שתינו.
 
בקשר לרשימת השאלות שהצגת בסוף, בשבוע שעבר חשבתי להעלות שאלות דומות פה בפורום ובפורום נוסף בתפוז בו זמנית (לעשות מעין דיון מקושר) כי פה לא ניראה שהדיונים הופכים להיות פוריים, אבל ירדתי מהרעיון מאחר ובפורום השני יש הרבה טרולים שלא רציתי שיגיעו לכאן.
 
הנה השאלות שאני חשבתי להעלות:
 
האם אתם עוסקים/למדתם בעוד תחומים מיסטיים חוץ מהקלפים?
האם אתם מתקשרים ללא שימוש בקלפים? ואם כן מה ההבדל בין השניים? ומה היתרון בכל אחד מהם?
איך התחילה ההתפתחות הרוחנית שלכם? ואילו חוויות ותחושות זכורים לכם ממנה? אילו תחושות הייתם לוקחים איתכם להמשך הדרך ואילו הייתם משאירים מאחור?
מבחינה רוחנית, מהו לדעתכם התפקיד שלכם בעולם?
האם לדעתכם לכולם יש את היכולת לתקשר? והאם לדעתכם יש ללמד כל אדם לתקשר?
האם היו תקופות בהן החלטתם לסגור את עצמכם בפני ה”עולם” הרוחני?
אילו דברים עשיתם באמצעות ה”כח” העצום הזה שמתפתח בכם?
 
אני מאמינה שיש קשר הדוק בין המיסטיקה לרוחניות. אני חושבת שהמיסטיקה היא הבונוס שברוחניות, ולא כולם צריכים את היכולת המיסטית אם העולם הרוחני שלהם עשיר מספיק.
 
תודה על הלינק לבלוג, כבר הולכת לקרוא!
 
רגעי כאב ומשבר הם השיעור הכי גדול שלנו בחיים. והעמידה על הרגליים והיציאה ממצב שכזה הם אלו שירמו אותנו מעוד מצבים בעתיד. זה נכון שיש לפעמים מקום ליעוץ, אבל עם זאת היעוץ יכול להיות יעוץ אחד ולא כמה שיבואו האחד אחרי השני, ואם כן, הם צריכים להיות כאלו שבאים ממקום של לימוד, כלומר שהדברים יגיעו מהמקום בו השואל הוא פעיל, הוא לומד מהחוויה, כי אז מה יקרה בפעם הבאה שאותו המצב יקרה? האם הוא ידע להתמודד?
 
 
 
אם כבר דיברנו על מצב של כאב ומשבר אני יכולה לספר לך שמצב שכזה הוא שהרים אותי למעלה וחיזק אותי. אני אספר על זה בתגובה נפרדת, אני צריכה לחשוב על מה אני יכולה לכתוב ועל מה לא, הפורום לא הכי פעיל אבל בטוח שיש פה קוראים שלא משתתפים, והסיפור הוא לא פשוט, והייתי פעילה בעבר בפורום, זה סיפור שאנשים לא יודעים עלי. אבל אני יכולה לספר לך שהסוף שלו הוא טוב
אני לומדת ממך הרבה, וגם את מעלה בי מחשבות ונקודות הסתכלות שונות על דברים.
תודה!
 
את כותבת "מודעות עצמית היא פועל יוצא של התבוננות פנימה - אבל לא זכור לי שמישהו אי פעם לימד אותי איך לעשות זאת ..."
לדעתי חבל שלא מלמדים את זה ילדים בבתי הספר. אני לפעמים רואה את האחיינים שלי, ואת יחסי הכוחות שלהם עם המשפחה או החברים, ומבינה שהרבה מזה נובע מזה... לפני שבועיים "נתתי שיעור" לאחיינית שלי שניסתה לעצבן אותי בכוונה, והחזרתי לה, כשהיא נפגעה ממני ישבתי לדבר איתה ובדקנו מה כל אחת עשתה לא נכון, ואיך כל אחת היתה מתנהגת אם היא היתה מנסה להתבונן (השתמשתי איתה במילה אחרת), זה עשה רק טוב לקשר בין שתינו.
 
בקשר לרשימת השאלות שהצגת בסוף, בשבוע שעבר חשבתי להעלות שאלות דומות פה בפורום ובפורום נוסף בתפוז בו זמנית (לעשות מעין דיון מקושר) כי פה לא ניראה שהדיונים הופכים להיות פוריים, אבל ירדתי מהרעיון מאחר ובפורום השני יש הרבה טרולים שלא רציתי שיגיעו לכאן.
 
הנה השאלות שאני חשבתי להעלות:
 
האם אתם עוסקים/למדתם בעוד תחומים מיסטיים חוץ מהקלפים?
האם אתם מתקשרים ללא שימוש בקלפים? ואם כן מה ההבדל בין השניים? ומה היתרון בכל אחד מהם?
איך התחילה ההתפתחות הרוחנית שלכם? ואילו חוויות ותחושות זכורים לכם ממנה? אילו תחושות הייתם לוקחים איתכם להמשך הדרך ואילו הייתם משאירים מאחור?
מבחינה רוחנית, מהו לדעתכם התפקיד שלכם בעולם?
האם לדעתכם לכולם יש את היכולת לתקשר? והאם לדעתכם יש ללמד כל אדם לתקשר?
האם היו תקופות בהן החלטתם לסגור את עצמכם בפני ה”עולם” הרוחני?
אילו דברים עשיתם באמצעות ה”כח” העצום הזה שמתפתח בכם?
 
אני מאמינה שיש קשר הדוק בין המיסטיקה לרוחניות. אני חושבת שהמיסטיקה היא הבונוס שברוחניות, ולא כולם צריכים את היכולת המיסטית אם העולם הרוחני שלהם עשיר מספיק.
 
תודה על הלינק לבלוג, כבר הולכת לקרוא!
 
רגעי כאב ומשבר הם השיעור הכי גדול שלנו בחיים. והעמידה על הרגליים והיציאה ממצב שכזה הם אלו שירמו אותנו מעוד מצבים בעתיד. זה נכון שיש לפעמים מקום ליעוץ, אבל עם זאת היעוץ יכול להיות יעוץ אחד ולא כמה שיבואו האחד אחרי השני, ואם כן, הם צריכים להיות כאלו שבאים ממקום של לימוד, כלומר שהדברים יגיעו מהמקום בו השואל הוא פעיל, הוא לומד מהחוויה, כי אז מה יקרה בפעם הבאה שאותו המצב יקרה? האם הוא ידע להתמודד?
 
 
 
אם כבר דיברנו על מצב של כאב ומשבר אני יכולה לספר לך שמצב שכזה הוא שהרים אותי למעלה וחיזק אותי. אני אספר על זה בתגובה נפרדת, אני צריכה לחשוב על מה אני יכולה לכתוב ועל מה לא, הפורום לא הכי פעיל אבל בטוח שיש פה קוראים שלא משתתפים, והסיפור הוא לא פשוט, והייתי פעילה בעבר בפורום, זה סיפור שאנשים לא יודעים עלי. אבל אני יכולה לספר לך שהסוף שלו הוא טוב
עירוב תחומין - מה ההבדל בין מיסטיקה לרוחניות?
מהי מיסטיקה?
בנפש האדם מתקיימת לנצח הדילמה בין התפיסה שהכול בחיים נקבע מראש ומונע ע"י כוח בלתי נראה, לבין האמונה שיש לנו שליטה על חיינו.
בזמנים שונים ובתרבויות שונות, אנשים פנו ופונים אל המציאות הנסתרת של עולם המיסטיקה כדי למצוא משמעות לחייהם ופתרונות לסוגיות מגוונות.
זהו חלק מסוד קסמה של המיסטיקה.
הבסיס למיסטיקה היא האמונה בקיום רובד בלתי נראה בתוך כל אדם שנקרא "נשמה" ואמונה כי לנשמה יש שיעורים לעבור עד להזדככות מלאה .נשמה יכולה לעלות במשעות הרוחני רק בהיותה בגוף. בשל ריבוי שיעורים ומשימות כל נשמה מתגלגלת כי לא ניתן להשלים אותם בגלגול חיים אחד.
אם כך,המיסטיקה היא למעשה תורת הנסתר, והיא כוללת מגוון שיטות ואמצעים להבנת צפונות האדם, לפענוח המסתורין וחשיפת מטרתו הנשמתית על הכלים המיטביים עבורו ועבור נשמתו.
אמצעים אלו ,עתיקים וחדשים, פושטים צורה ולובשים צורה באופן תדיר. הוגי השיטות המגוונות הם אנשים בדרגה רוחנית גבוהה , המנחילים את הידע לבאים אחריהם. הכלי העיקרי , שחשוב בהבנת הצפנים ותרגומם לאדם הפשוט הוא האינטואיציה. ככל שהיא מפותחת יותר כך מתרחבת היריעה ואיתה הבהירות והמיקוד.
מיסטיקה ודת:
כל הדתות הן רוחניות ביסודן. לחלקן גם חכמת נסתר.
למשל: הקבלה ביהדות , התיאוסופיה בנצרות והסוּפיוּת באסלאם הן דוגמאות לזרמים מיסטיים
המתפלגים מדתות גדולות.
דתות המזרח קרובות מאוד למיסטיקה.
הייעוץ המיסטי
בורות מעוררת סבל. הבנה היא מפתח להרגעת הכאב ולצמצום חלק מהסבל.
מטרת הייעוץ המיסטי-רוחני אם כן היא להעניק לשואל הזדמנות להבין את משמעות קיומו עלי אדמות, להבין את מטרת חייו /ייעודו כמיטב היכולת, ולבחור להשתמש בכלים העומדים לרשותו כדי לצמצם סבל וכאב מחד, ולהשתחרר מהצורך להתגלגל שוב מאידך.
בעידן הניו-אייג' התפתחו מגוון שיטות וכלים לייעוץ רוחני ולא כולם מיסטיים ו/או
כוללים את האמונה בנשמה ובגלגוליה. למרות זאת, יעילותם מוכחת לא פעם.
מהי רוחניות?
רוחניות היא תורת המוסר.
אדם רוחני, הוא אדם הבוחר לחיות בתוך מסגרת המציבה ערכים וגבולות מוסריים בהיבטים השונים של חיי היום יום. מטרתה של כל תורה רוחנית, להעניק למאמציה כלים לחיים איכותיים באמצעות חינוך למידות, לערכים מוסריים ולאורח חיים שיאפשר להם להתקיים באופן שיש בו שלמות, בריאות, כבוד - ואיכות חיים. "נפש בריאה – בגוף בריא".
כל דת מקיימת תורה רוחנית העוסקת בשאלות המוסריות של הקיום, ובצמוד, תורה מיסטית העוסקת בראיית הנסתר ובהבנת הצפוי לאדם שאינו הולך בדרכי האמונה.
מה ההבדל בין מיסטיקה לרוחניות?
מיסטיקה היא תורת הנסתר. רוחניות היא תורת המוסר.
אדם יכול להיות רוחני ולהיות אדם בעל יושרה ומוסר ,המקפיד על חוקים רוחניים
מבלי לעסוק במיסטיקה.
מיסטיקן יירד לשורשי החוקים הרוחניים וילמד אותם גם מההיבט הנסתר.
המיסטיקה יכולה לתת הסברים וכלים למה שנסתר גם מעיני האדם הרוחני.
שבוע טוב
רחל
מהי מיסטיקה?
בנפש האדם מתקיימת לנצח הדילמה בין התפיסה שהכול בחיים נקבע מראש ומונע ע"י כוח בלתי נראה, לבין האמונה שיש לנו שליטה על חיינו.
בזמנים שונים ובתרבויות שונות, אנשים פנו ופונים אל המציאות הנסתרת של עולם המיסטיקה כדי למצוא משמעות לחייהם ופתרונות לסוגיות מגוונות.
זהו חלק מסוד קסמה של המיסטיקה.
הבסיס למיסטיקה היא האמונה בקיום רובד בלתי נראה בתוך כל אדם שנקרא "נשמה" ואמונה כי לנשמה יש שיעורים לעבור עד להזדככות מלאה .נשמה יכולה לעלות במשעות הרוחני רק בהיותה בגוף. בשל ריבוי שיעורים ומשימות כל נשמה מתגלגלת כי לא ניתן להשלים אותם בגלגול חיים אחד.
אם כך,המיסטיקה היא למעשה תורת הנסתר, והיא כוללת מגוון שיטות ואמצעים להבנת צפונות האדם, לפענוח המסתורין וחשיפת מטרתו הנשמתית על הכלים המיטביים עבורו ועבור נשמתו.
אמצעים אלו ,עתיקים וחדשים, פושטים צורה ולובשים צורה באופן תדיר. הוגי השיטות המגוונות הם אנשים בדרגה רוחנית גבוהה , המנחילים את הידע לבאים אחריהם. הכלי העיקרי , שחשוב בהבנת הצפנים ותרגומם לאדם הפשוט הוא האינטואיציה. ככל שהיא מפותחת יותר כך מתרחבת היריעה ואיתה הבהירות והמיקוד.
מיסטיקה ודת:
כל הדתות הן רוחניות ביסודן. לחלקן גם חכמת נסתר.
למשל: הקבלה ביהדות , התיאוסופיה בנצרות והסוּפיוּת באסלאם הן דוגמאות לזרמים מיסטיים
המתפלגים מדתות גדולות.
דתות המזרח קרובות מאוד למיסטיקה.
הייעוץ המיסטי
בורות מעוררת סבל. הבנה היא מפתח להרגעת הכאב ולצמצום חלק מהסבל.
מטרת הייעוץ המיסטי-רוחני אם כן היא להעניק לשואל הזדמנות להבין את משמעות קיומו עלי אדמות, להבין את מטרת חייו /ייעודו כמיטב היכולת, ולבחור להשתמש בכלים העומדים לרשותו כדי לצמצם סבל וכאב מחד, ולהשתחרר מהצורך להתגלגל שוב מאידך.
בעידן הניו-אייג' התפתחו מגוון שיטות וכלים לייעוץ רוחני ולא כולם מיסטיים ו/או
כוללים את האמונה בנשמה ובגלגוליה. למרות זאת, יעילותם מוכחת לא פעם.
מהי רוחניות?
רוחניות היא תורת המוסר.
אדם רוחני, הוא אדם הבוחר לחיות בתוך מסגרת המציבה ערכים וגבולות מוסריים בהיבטים השונים של חיי היום יום. מטרתה של כל תורה רוחנית, להעניק למאמציה כלים לחיים איכותיים באמצעות חינוך למידות, לערכים מוסריים ולאורח חיים שיאפשר להם להתקיים באופן שיש בו שלמות, בריאות, כבוד - ואיכות חיים. "נפש בריאה – בגוף בריא".
כל דת מקיימת תורה רוחנית העוסקת בשאלות המוסריות של הקיום, ובצמוד, תורה מיסטית העוסקת בראיית הנסתר ובהבנת הצפוי לאדם שאינו הולך בדרכי האמונה.
מה ההבדל בין מיסטיקה לרוחניות?
מיסטיקה היא תורת הנסתר. רוחניות היא תורת המוסר.
אדם יכול להיות רוחני ולהיות אדם בעל יושרה ומוסר ,המקפיד על חוקים רוחניים
מבלי לעסוק במיסטיקה.
מיסטיקן יירד לשורשי החוקים הרוחניים וילמד אותם גם מההיבט הנסתר.
המיסטיקה יכולה לתת הסברים וכלים למה שנסתר גם מעיני האדם הרוחני.
שבוע טוב
רחל
ואו רחל! החכמתי עכשיו
עם זאת כשאני קוראת את מה שכתבת אני מבינה יותר ויותר כי המיסטיקה והרוחניות צריכות ללכת ביחד. כלומר, לא היינו רוצים שכל אדם ייגע במסטיקה, אלא היינו מצפים שתהיה לו איזה שהיא הכרות עם תורת המוסר.
 
(אני צריכה לקרוא את מה שכתבת פה שוב, זאת הפעם הראשונה שאני קוראת הגדרות שקשורות למיסטיקה ולרוחניות והשוואה שלהן!)
עם זאת כשאני קוראת את מה שכתבת אני מבינה יותר ויותר כי המיסטיקה והרוחניות צריכות ללכת ביחד. כלומר, לא היינו רוצים שכל אדם ייגע במסטיקה, אלא היינו מצפים שתהיה לו איזה שהיא הכרות עם תורת המוסר.
 
(אני צריכה לקרוא את מה שכתבת פה שוב, זאת הפעם הראשונה שאני קוראת הגדרות שקשורות למיסטיקה ולרוחניות והשוואה שלהן!)
תשובות לשאלותייך :
הנה השאלות שאני חשבתי להעלות:
האם אתם עוסקים/למדתם בעוד תחומים מיסטיים חוץ מהקלפים?
כן, למדתי גם נומרולוגיה -מערבית וקבלית, אסטרונומרולוגיה. הללו כלים מעולים לתיקשור לדעתי.
האם אתם מתקשרים ללא שימוש בקלפים? ואם כן מה ההבדל בין השניים? ומה היתרון בכל אחד מהם?
כן, כל אחד מאיתנו מסוגל להשתמש באינטואיציה שלו ללא כל כלי עזר שהוא.
תיקשור ספונטני מרגש אותי וגם תקשור באמצעות כלים מיסטיים.
איך התחילה ההתפתחות הרוחנית שלכם?ואילו חוויות ותחושות זכורים לכם ממנה? אילו תחושות הייתם לוקחים איתכם להמשך הדרך ואילו הייתם משאירים מאחור?
לא מבינה את השאלות. האם ניתן לבחור מה להותיר בזיחכרון המודע ומה לא?! שאלה טובה!...
מבחינה רוחנית, מהו לדעתכם התפקיד שלכם בעולם?- מה זה משנה?!
הייעוד שלי לא חייב להיות נהיר לי כדי שאגשים אותו - גם אם באופן לא מודע.
האם לדעתכם לכולם יש את היכולת לתקשר?
כן!
והאם לדעתכם יש ללמד כל אדם לתקשר?
לא ניתן ללמד אדם לתקשר. זו יכולת טבעית מלידה. אבל כן ניתן להעניק לכל אדם כלים לפיתוח התחום ולחידוד היכולת הזו ואיך להשתמש בה כהלכה.
האם היו תקופות בהן החלטתם לסגור את עצמכם בפני ה”עולם” הרוחני?
לא מבינה מה זה.
כן, היו תקופות בהן בחרתי לסגור את התדר ושילמתי על כך מחירים.
אילו דברים עשיתם באמצעות ה”כח” העצום הזה שמתפתח בכם?
לא יודעת מה הכוונה.
שבוע דבש
רחל
הנה השאלות שאני חשבתי להעלות:
האם אתם עוסקים/למדתם בעוד תחומים מיסטיים חוץ מהקלפים?
כן, למדתי גם נומרולוגיה -מערבית וקבלית, אסטרונומרולוגיה. הללו כלים מעולים לתיקשור לדעתי.
האם אתם מתקשרים ללא שימוש בקלפים? ואם כן מה ההבדל בין השניים? ומה היתרון בכל אחד מהם?
כן, כל אחד מאיתנו מסוגל להשתמש באינטואיציה שלו ללא כל כלי עזר שהוא.
תיקשור ספונטני מרגש אותי וגם תקשור באמצעות כלים מיסטיים.
איך התחילה ההתפתחות הרוחנית שלכם?ואילו חוויות ותחושות זכורים לכם ממנה? אילו תחושות הייתם לוקחים איתכם להמשך הדרך ואילו הייתם משאירים מאחור?
לא מבינה את השאלות. האם ניתן לבחור מה להותיר בזיחכרון המודע ומה לא?! שאלה טובה!...
מבחינה רוחנית, מהו לדעתכם התפקיד שלכם בעולם?- מה זה משנה?!
הייעוד שלי לא חייב להיות נהיר לי כדי שאגשים אותו - גם אם באופן לא מודע.
האם לדעתכם לכולם יש את היכולת לתקשר?
כן!
והאם לדעתכם יש ללמד כל אדם לתקשר?
לא ניתן ללמד אדם לתקשר. זו יכולת טבעית מלידה. אבל כן ניתן להעניק לכל אדם כלים לפיתוח התחום ולחידוד היכולת הזו ואיך להשתמש בה כהלכה.
האם היו תקופות בהן החלטתם לסגור את עצמכם בפני ה”עולם” הרוחני?
לא מבינה מה זה.
כן, היו תקופות בהן בחרתי לסגור את התדר ושילמתי על כך מחירים.
אילו דברים עשיתם באמצעות ה”כח” העצום הזה שמתפתח בכם?
לא יודעת מה הכוונה.
שבוע דבש
רחל
הפתעת אותי
האם אתם עוסקים/למדתם בעוד תחומים מיסטיים חוץ מהקלפים?
בעבר עסקתי בפירוש חלומות ובקלפים. למדתי קבלה באוניברסיטה אז זה לא ממש קבלה אבל לקחתי משם מספר דברים שעניינו אותי ופיתחתי אותם כגון אותיות וכיווני אוויר.
 
האם אתם מתקשרים ללא שימוש בקלפים? ואם כן מה ההבדל בין השניים? ומה היתרון בכל אחד מהם?
כיום אני לא משתמשת בכלים למטרת תקשור. התקשור התחיל אצלי בהתחלה בחלומות. החלומות הכווינו אותי לקלפים, והקלפים למדו אותי את התחושה של התקשור מחוץ לחלום. ברגע שהכרתי אותו עזבתי את הקלפים.
 
 
איך התחילה ההתפתחות הרוחנית שלכם?ואילו חוויות ותחושות זכורים לכם ממנה? אילו תחושות הייתם לוקחים איתכם להמשך הדרך ואילו הייתם משאירים מאחור?
ההתפתחות הרוחנית שלי התחילה ב"חלום" בו התבוננתי בגוף האסטראלי שלי. התחושות הזכורות לי הן של פחד, שלווה וחוסר הבנה... לא חושבת שהייתי משאירה תחושות מאחור מאחר והתחושות האלו הן אותות להמשך הדרך.
מבחינה רוחנית, מהו לדעתכם התפקיד שלכם בעולם?
אין לי מושג אבל זה מעניין...
 
האם לדעתכם לכולם יש את היכולת לתקשר?
כן!
 
והאם לדעתכם יש ללמד כל אדם לתקשר?
צריך לאפשר לכל אדם את הכלים לפיתוח התקשור באופן נכון
האם היו תקופות בהן החלטתם לסגור את עצמכם בפני ה”עולם” הרוחני?
כן, היתה תקופה דיי ארוכה שסגרתי את עצמי כי הרגשתי שההתפתחות שלי מהירה מידי ומשהו בזה הפחיד אותי*. בתקופה הזאת למדתי הרבה על האינטואיציה שלי. מה שכן, לקח לי זמן להבין איך לפתוח את עצמי מחדש.
*המורים הרוחניים שלי פותחים בפני כל כך הרבה התנסויות בעולם המיסטי, לפעמים אני לוקחת אתנחתא כדי לעקל את הדברים.
 
 
אילו דברים עשיתם באמצעות ה”כח” העצום הזה שמתפתח בכם? השאלה לא מנוסחת נכון, היא אמור להיות אילו דברים מיסטיים עשיתם?
ביקור בעולמות, זריקת גוף אסטראלי, ריפוי עצמי ממחלה כרונית, גלגולים בזמן.
האם אתם עוסקים/למדתם בעוד תחומים מיסטיים חוץ מהקלפים?
בעבר עסקתי בפירוש חלומות ובקלפים. למדתי קבלה באוניברסיטה אז זה לא ממש קבלה אבל לקחתי משם מספר דברים שעניינו אותי ופיתחתי אותם כגון אותיות וכיווני אוויר.
 
האם אתם מתקשרים ללא שימוש בקלפים? ואם כן מה ההבדל בין השניים? ומה היתרון בכל אחד מהם?
כיום אני לא משתמשת בכלים למטרת תקשור. התקשור התחיל אצלי בהתחלה בחלומות. החלומות הכווינו אותי לקלפים, והקלפים למדו אותי את התחושה של התקשור מחוץ לחלום. ברגע שהכרתי אותו עזבתי את הקלפים.
 
 
איך התחילה ההתפתחות הרוחנית שלכם?ואילו חוויות ותחושות זכורים לכם ממנה? אילו תחושות הייתם לוקחים איתכם להמשך הדרך ואילו הייתם משאירים מאחור?
ההתפתחות הרוחנית שלי התחילה ב"חלום" בו התבוננתי בגוף האסטראלי שלי. התחושות הזכורות לי הן של פחד, שלווה וחוסר הבנה... לא חושבת שהייתי משאירה תחושות מאחור מאחר והתחושות האלו הן אותות להמשך הדרך.
מבחינה רוחנית, מהו לדעתכם התפקיד שלכם בעולם?
אין לי מושג אבל זה מעניין...
 
האם לדעתכם לכולם יש את היכולת לתקשר?
כן!
 
והאם לדעתכם יש ללמד כל אדם לתקשר?
צריך לאפשר לכל אדם את הכלים לפיתוח התקשור באופן נכון
האם היו תקופות בהן החלטתם לסגור את עצמכם בפני ה”עולם” הרוחני?
כן, היתה תקופה דיי ארוכה שסגרתי את עצמי כי הרגשתי שההתפתחות שלי מהירה מידי ומשהו בזה הפחיד אותי*. בתקופה הזאת למדתי הרבה על האינטואיציה שלי. מה שכן, לקח לי זמן להבין איך לפתוח את עצמי מחדש.
*המורים הרוחניים שלי פותחים בפני כל כך הרבה התנסויות בעולם המיסטי, לפעמים אני לוקחת אתנחתא כדי לעקל את הדברים.
 
 
אילו דברים עשיתם באמצעות ה”כח” העצום הזה שמתפתח בכם? השאלה לא מנוסחת נכון, היא אמור להיות אילו דברים מיסטיים עשיתם?
ביקור בעולמות, זריקת גוף אסטראלי, ריפוי עצמי ממחלה כרונית, גלגולים בזמן.
התבוננות
את כתבת ש"מודעות עצמית היא פועל יוצא של התבוננות פנימה"
אני לא כל כך מסכימה עם ה"התבוננות פנימה" ליקום יש כל כך הרבה להציע לנו, שיש גם להתבונן החוצה. התבוננות החוצה מאפשרת לנו להכיר ולקבל את האחר, להרגיש רגשות כלפיו, גם אם אלו רגשות שלא הרגישו כלפינו.
התבוננות, פנימית וחיצונית מביאה אותנו למצב של חקירה, של בדיקה, האם זה מתאים לי? האם אני חלק מזה? איך אני יכול להיות חלק מזה, ולכן ההתבוננות שלנו היא דו כיוונית, מה יש בחוץ, ואיפה אני אל מול זה?
 
גם להתבוננות יש רבדים, היא יכולה להיות התבוננות של המצב הקיים ביני לבין הסובבים אותי, ביני לבין בעלי החיים שנמצאים בסביבתי, ביני לבין הישויות איתן אני מתקשר.
ההתבוננות היא בעצם על האנרגיה שמתגלגלת ביננו. איך נוכל להבין את האחר אם לא נתבונן גם עליו? ההתבוננות מביאה אותנו למקום שבו אנחנו לומדים לקבל את האחר עם המגרעות שלו.
 
אני אתן דוגמא
נגיד ויש לך בעבודה מישהי בצוות שיש לה מצבי רוח, יום אחד היא יכולה להיות הכי נחמדה ויום אחר עצבנית, ויום אחר להפגע מכל דבר שאומרים לה. יש אנשים כאלו.
הדבר הראשון שתהליך ההתבוננות שלי יעשה זה ידליק לי נורה מסויימת שתגיד, בחילופי האנרגיה (כלומר בקשר) עם אותה החברה לצוות, תזכרי "שזה שלה" - כלומר אל תקחי על עצמך את העצבים ואת שאר "חילופי העונות שיש בה", זה שלה, והיא תצטרך ללמוד לשלוט בזה. דבר אחר שההתבוננות תלמד אותי הוא על האדם, אותה חברה לצוות היא לא בן אדם רע, היא לא מחפשת לשים רגליים לאנשים, פשוט עוברים עליה דברים שלא קשורים לסובבים אותה שמשפיעים על מצבי הרוח שלה. עם זאת יש לנו בסיטואציה שכזו התבוננות פנימה כל הזמן, מעין עמידה על המשמר: אני לא אגרר עם אותה החברה לצוות למריבות שהיא מנסה ליצור, אני אשמור על עצמי שאני לא אפגע ממה שהיא אומרת, והתובנה הכי חשובה מההתבוננות, אני אלמד לקבל אותה כמו שהיא.
 
המצב הזה של התבוננות קורה לנו בכל קשר שלנו בחיים, הבעיה היא שהרבה פעמים אנחנו לא מספיק חזקים.משופשפים בהתבוננות שלנו ואז מפרשים דברים באופן לא נכון.
 
אני חושבת שההתבוננות היא אחד השיעורים הכי חזקים שיש לנו והיא באה לידי ביטוי בדבר הכי מהותי בחיים - בקשרים שלנו עם הסביבה - מה הקשר עם אותו הבן אדם עושה לי? מה אני מקרין? מה האדם שמולי מקרין? האם זה נכון לי בזמן זה של החיים?
 
הרבה מאוד ספרי עבודה רוחניים נכתבו על הבסיס של ההתבוננות אבל לא נתנו לזה שם
את כתבת ש"מודעות עצמית היא פועל יוצא של התבוננות פנימה"
אני לא כל כך מסכימה עם ה"התבוננות פנימה" ליקום יש כל כך הרבה להציע לנו, שיש גם להתבונן החוצה. התבוננות החוצה מאפשרת לנו להכיר ולקבל את האחר, להרגיש רגשות כלפיו, גם אם אלו רגשות שלא הרגישו כלפינו.
התבוננות, פנימית וחיצונית מביאה אותנו למצב של חקירה, של בדיקה, האם זה מתאים לי? האם אני חלק מזה? איך אני יכול להיות חלק מזה, ולכן ההתבוננות שלנו היא דו כיוונית, מה יש בחוץ, ואיפה אני אל מול זה?
 
גם להתבוננות יש רבדים, היא יכולה להיות התבוננות של המצב הקיים ביני לבין הסובבים אותי, ביני לבין בעלי החיים שנמצאים בסביבתי, ביני לבין הישויות איתן אני מתקשר.
ההתבוננות היא בעצם על האנרגיה שמתגלגלת ביננו. איך נוכל להבין את האחר אם לא נתבונן גם עליו? ההתבוננות מביאה אותנו למקום שבו אנחנו לומדים לקבל את האחר עם המגרעות שלו.
 
אני אתן דוגמא
נגיד ויש לך בעבודה מישהי בצוות שיש לה מצבי רוח, יום אחד היא יכולה להיות הכי נחמדה ויום אחר עצבנית, ויום אחר להפגע מכל דבר שאומרים לה. יש אנשים כאלו.
הדבר הראשון שתהליך ההתבוננות שלי יעשה זה ידליק לי נורה מסויימת שתגיד, בחילופי האנרגיה (כלומר בקשר) עם אותה החברה לצוות, תזכרי "שזה שלה" - כלומר אל תקחי על עצמך את העצבים ואת שאר "חילופי העונות שיש בה", זה שלה, והיא תצטרך ללמוד לשלוט בזה. דבר אחר שההתבוננות תלמד אותי הוא על האדם, אותה חברה לצוות היא לא בן אדם רע, היא לא מחפשת לשים רגליים לאנשים, פשוט עוברים עליה דברים שלא קשורים לסובבים אותה שמשפיעים על מצבי הרוח שלה. עם זאת יש לנו בסיטואציה שכזו התבוננות פנימה כל הזמן, מעין עמידה על המשמר: אני לא אגרר עם אותה החברה לצוות למריבות שהיא מנסה ליצור, אני אשמור על עצמי שאני לא אפגע ממה שהיא אומרת, והתובנה הכי חשובה מההתבוננות, אני אלמד לקבל אותה כמו שהיא.
 
המצב הזה של התבוננות קורה לנו בכל קשר שלנו בחיים, הבעיה היא שהרבה פעמים אנחנו לא מספיק חזקים.משופשפים בהתבוננות שלנו ואז מפרשים דברים באופן לא נכון.
 
אני חושבת שההתבוננות היא אחד השיעורים הכי חזקים שיש לנו והיא באה לידי ביטוי בדבר הכי מהותי בחיים - בקשרים שלנו עם הסביבה - מה הקשר עם אותו הבן אדם עושה לי? מה אני מקרין? מה האדם שמולי מקרין? האם זה נכון לי בזמן זה של החיים?
 
הרבה מאוד ספרי עבודה רוחניים נכתבו על הבסיס של ההתבוננות אבל לא נתנו לזה שם
kikona126, יקרה, למיטב הבנתי,
מודעות עצמית היא התבוננות פנימה!
השתקפויות חיצוניות הן אחד האמצעים לכך!
מותר לנו להסכים שלא להסכים
כתבת: "המצב הזה של התבוננות קורה לנו בכל קשר שלנו בחיים, הבעיה היא שהרבה פעמים אנחנו לא מספיק חזקים.משופשפים בהתבוננות שלנו ואז מפרשים דברים באופן לא נכון."
תגובתי: אמר מי שאמר: אין מציאות יש רק תפיסת מציאות. זה נכון לדעתי בעניין ההתבוננות העצמית והמודעות העצמית.
נכון/לא נכון = זה שיפוט!
שיפוט הוא פועל יוצא של "הכל נמצא בעיני המתבונן".
כתבת:
"אני אתן דוגמא
נגיד ויש לך בעבודה מישהי בצוות שיש לה מצבי רוח, יום אחד היא יכולה להיות הכי נחמדה ויום אחר עצבנית, ויום אחר להפגע מכל דבר שאומרים לה. יש אנשים כאלו.
הדבר הראשון שתהליך ההתבוננות שלי יעשה זה ידליק לי נורה מסויימת שתגיד, בחילופי האנרגיה (כלומר בקשר) עם אותה החברה לצוות, תזכרי "שזה שלה" - כלומר אל תקחי על עצמך את העצבים ואת שאר "חילופי העונות שיש בה", זה שלה, והיא תצטרך ללמוד לשלוט בזה. דבר אחר שההתבוננות תלמד אותי הוא על האדם, אותה חברה לצוות היא לא בן אדם רע, היא לא מחפשת לשים רגליים לאנשים, פשוט עוברים עליה דברים שלא קשורים לסובבים אותה שמשפיעים על מצבי הרוח שלה. עם זאת יש לנו בסיטואציה שכזו התבוננות פנימה כל הזמן, מעין עמידה על המשמר: אני לא אגרר עם אותה החברה לצוות למריבות שהיא מנסה ליצור, אני אשמור על עצמי שאני לא אפגע ממה שהיא אומרת, והתובנה הכי חשובה מההתבוננות, אני אלמד לקבל אותה כמו שהיא."...
תגובתי: סינכרון בין הרגש להגיון יעזור בהחלט.
למעשה, התנהגות בני אדם נובעת מהרגש ועליה אנו מנסים להחיל הגיון שכלני.
אוסיף ואציין כי חלק מגורלנו נעוץ באופיינו. אופיו של האדם הוא (לפעמים כל) גורלו...
ודי לחכימא
שבוע טוב,
רחל
מודעות עצמית היא התבוננות פנימה!
השתקפויות חיצוניות הן אחד האמצעים לכך!
מותר לנו להסכים שלא להסכים
כתבת: "המצב הזה של התבוננות קורה לנו בכל קשר שלנו בחיים, הבעיה היא שהרבה פעמים אנחנו לא מספיק חזקים.משופשפים בהתבוננות שלנו ואז מפרשים דברים באופן לא נכון."
תגובתי: אמר מי שאמר: אין מציאות יש רק תפיסת מציאות. זה נכון לדעתי בעניין ההתבוננות העצמית והמודעות העצמית.
נכון/לא נכון = זה שיפוט!
שיפוט הוא פועל יוצא של "הכל נמצא בעיני המתבונן".
כתבת:
"אני אתן דוגמא
נגיד ויש לך בעבודה מישהי בצוות שיש לה מצבי רוח, יום אחד היא יכולה להיות הכי נחמדה ויום אחר עצבנית, ויום אחר להפגע מכל דבר שאומרים לה. יש אנשים כאלו.
הדבר הראשון שתהליך ההתבוננות שלי יעשה זה ידליק לי נורה מסויימת שתגיד, בחילופי האנרגיה (כלומר בקשר) עם אותה החברה לצוות, תזכרי "שזה שלה" - כלומר אל תקחי על עצמך את העצבים ואת שאר "חילופי העונות שיש בה", זה שלה, והיא תצטרך ללמוד לשלוט בזה. דבר אחר שההתבוננות תלמד אותי הוא על האדם, אותה חברה לצוות היא לא בן אדם רע, היא לא מחפשת לשים רגליים לאנשים, פשוט עוברים עליה דברים שלא קשורים לסובבים אותה שמשפיעים על מצבי הרוח שלה. עם זאת יש לנו בסיטואציה שכזו התבוננות פנימה כל הזמן, מעין עמידה על המשמר: אני לא אגרר עם אותה החברה לצוות למריבות שהיא מנסה ליצור, אני אשמור על עצמי שאני לא אפגע ממה שהיא אומרת, והתובנה הכי חשובה מההתבוננות, אני אלמד לקבל אותה כמו שהיא."...
תגובתי: סינכרון בין הרגש להגיון יעזור בהחלט.
למעשה, התנהגות בני אדם נובעת מהרגש ועליה אנו מנסים להחיל הגיון שכלני.
אוסיף ואציין כי חלק מגורלנו נעוץ באופיינו. אופיו של האדם הוא (לפעמים כל) גורלו...
ודי לחכימא
שבוע טוב,
רחל
מצב של כאב ומשבר והתמודדות - דוגמא אישית
רחל, הנה מצב של כאב ומשבר מאוד חזק שחוויתי בחיי, וממנו, בנקודת הזמן שכבר הרגשתי שאי אפשר כבר לעשות כלום, הבאתי לשיפור בחיי, על ידי שינוי המחשבה או הפעילות שלי.
הייתי בדרך לחתונה של החברה הכי טובה שלי, נסעתי לבד באוטו שלפתע התחלתי להרגיש כאבים מתגברים באזור הבטן והגב, בתמימותי ירדתי מהאוטו באחת מתחנות הדלק בדרך כדי לקנות מים, אולי זה ירגיע את הכאב… כשיצאתי מהאוטו לא יכולתי לעמוד על הרגליים ונפלתי על הריצפה. זחלתי כל הדרך לאוטו. מיותר לציין שלחתונה כבר לא הגעתי.
חשבתי שאולי זה איזה וירוס זמני שיעבור, אבל 3 ימים לאחר האירוע הזה גיליתי שאני לא יכולה לשכב על הבטן. מאותו היום, במשך חצי שנה ראיתי יותר רופאים, אחיות, מוקדים ובתי חולים מבית. תקופה של הרבה בדיקות דם וזריקות כדי להרגיע את הכאב (ואני הייתי פחדנית לא קטנה מזריקות) של חוסר מודעות כי לא ידעו מה יש לי, המחלה החליפה פנים מיום ליום, התסמינים שראו בצילומים הראו על שוני מפעם לפעם שמראה גם על גידול סרטני. המרקרים לא היו יציבים ואם פעם אחת הם הראו על תוצאה בטווח הנורמה, בבדיקה שנעשתה בשנית הם הם קפצו בכמה מאות, ויצאו מהנורמה. החוסר ידע הזה מה יש לי, הרבה מאוד לחץ של הרופאים שכל פעם שלחו אותו למיון, והכאב, הכאב הזה שלא עובר, ואם הוא נרגע הוא חוזר שוב והוא חזק יותר… והוא כרוני, הוא כל הזמן, ולפעמים כשממש בא לו, הוא מאוד חזק (הוגדר ככאב של צירי לידה על ידי הרופא). לאט לאט לא יכלתי לשכב על הבטן והגב, ולא יכלתי לעמוד או לשבת (דרך אגב, הפתרון הוא לשכב על הצד
) ובנוסף לכל זה, לא היתה שום תמיכה מהמשפחה, כל הבדיקות, כל המפגשים עם הרופאים ובכל הפעמים שהייתי בבית החולים הייתי לבד, אף אחד לא בא איתי. מבחינת ההורים שלי לא היה לי כלום.
הפנו אותי לרופא פרטי. אליו הגעתי עם אמא שלי. הוא הסביר על המחלה, ועל הכאב שמתלווה לה ועל כך שהכאב שיש כרגע ישאר בגדר הכרוני. על טופס הסכמה מדעת הוספה בכתב יד ההסכמה לכריתת איברים שונים במידת הצורך בזמן הניתוח. הסיבה היא, מאחר ואי אפשר לדעת במה המחלה פגעה בפנים. תחשבו איך מרגיש בן אדם שמגיע לניתוח מבלי לדעת מה בגוף שלו נפגע. החלטתי להגיע לניתוח שלווה וללא לחץ, לקח לי זמן לעבוד על זה, אבל זה הצליח. הבשורות הטובות , הניתוח נעשה בדיוק בזמן, היתה עבודה בפנים אבל הצליחו להציל הכל! (אפילו מההרדמה התעוררתי עם חיוך על הפנים, אני לא אשכח איך האח ששמר עלי התחיל לצעוק את זה בכל החדר)
עכשיו כל שנותר הוא “להרדים” את המחלה, מה שהיה ניסיון כושל במשך שנתיים. שינו לי את התזונה, הביאו לי תרופות, אבל היא בשלה, מופיעה במלא הדרה מתי שבא לה.
כל הבנות שחולות במחלה תמיד מדברות על זה שאת המחלה צריך לנצח. גישה שהצליחה לסחוף גם אותי, עד שיום אחד קמתי בבוקר והגעתי למסכנה שאני מפגרת (צריך להודות באמת, לא?), איך אני יכולה לנצח ולהרדים מחלה שהיא חלק ממני? הרי היא כרונית היא תמיד תהיה שם. הדבר הראשון שעשיתי היה לחזור לרופא ולבקש ממנו לחזור לטיפול הראשוני שקיבלתי שהיה כושל, (אומנם כושל אבל ללא תופעות לוואי) הוא לא הסכים בהתחלה אבל הייתי נחושה בהחלטה. וזה עבד, המחלה נרדמה, פה ושם היו קצת פקשושוים. אבל אני החלטתי שאני לא נלחמת בה, שאני לומדת להכיר את הסיבה שהיא שם, ונותנת לה את המקום שלה, (נעזרתי בספר גופה של אשה תבונתה של אשה). עדיין היו תסמינים שלה. עשיתי עבודה עצמית, שאלתי את עצמי למה המחלה שם? למה היא התפרצה לי בתקופה הכי טובה בחיים שלי? (בדיוק חזרתי מסמטר לימודים בחו"ל שקיבלתי כמלגה). שאלתי שאלות שהובילו אותי לעבודה על עצמי. הבנתי שאני צריכה לקבל את המחלה ולא לדחות אותה.
באחד מראשי השנה החלטתי להכין רשימת בקשות לשנה החדשה. הרשימה הייתה ענקית! אולי איזה 100 בקשות. לקחתי את הרשימה והתחלתי לצמצם אותה, מה חשוב, מה נחוץ… ואז גם התחלתי לכתוב אותה מחדש, ניסחתי אותה אחרת, עד שהגעתי למצב שביקשתי את מה שביקשתי ממקום של שלווה של בקשה טהורה, נשארתי עם רשימה של 5 דברים. אחד מהם היה שהתסמינים של האנדו יעלמו ואיתם גם האנדו. וזה קרה, התסמינים והאנדו נעלמו. (גם ה-4 האחרים התממשו)
אז מה בעצם קרה פה? הייתי בתקופה הכי קשה של החיים שלי, תקופה ממנה בנות רבות לא מצליחות לעמוד על הרגליים או יותר נכון לשפר את איכות חייהם בחזרה, איכות החיים שלי כרגע היא הרבה יותר טובה ממה שהיתה גם בתקופה שלפני האבחון.
למדתי לעמוד על שלי, אפילו שכולם אמרו לי שאין לי כלום, ידעתי שמשהו לא בסדר. למדתי להקשיב לגוף שלי ולא ללכת נגדו אלא איתו. הכרתי בנות מדהימות שגם סובלות מהמחלה ועם הזמן למדתי גם להתרחק מהן ומהתמיכה שלהן כדי שאוכל לעבוד על עצמי. יכולת ההקשבה לעצמי וההבנה שהמחלה היא חלק ממני עזרה לי בריפוי העצמי שלי, הריפוי הזה הוא ההתפתחות הרוחנית הכי גדולה שלי. אני שלוש שנים ללא תסמינים של המחלה ושנה ללא טיפול תרופתי מונע, אני נולדתי מחדש.
זהו תהליך\שיעור בחיים שלקח לי שנים ללמוד אותו, ויכול להיות שעוד יצא לי להפגש איתו בעתיד.
בעוד כחודש יצויין יום ההתמיכה הבינלאומי בבנות הסובלות מאנדומטריוזיס.
חסכתי פה פרטים על התסמינים ועל הפגיעה של המחלה בחיי היום יום או הפגיעה הגופנית שלה, מזה מספר שנים חברים שמכירים אנשים שיש חשש שיש להם אנדומטריוזיס מפנים אלי אנשים כדי שאסביר על המחלה ואוריד או אמתן את הלחץ (אני לא מרפאה אנשים מהמחלה או מייעצת בנושא של טיפול) אבל כן עוזרת בנתינת פרטים של רופאים והסבר על המחלה או הפניה לבנות עם תסמינים דומים. בתקופה שלפני יום התמיכה הבינלאומי אני עונה לשאלות של אנשים הקשורים למחלה או כאלו שרוצים לשמוע את הסיפור המלא. אתם מוזמנים לשאול שאלות, יכול להיות שעל חלקן אני אענה בפרטי מאחר והמחלה הינה מחלה נשית וגבר לא בהכרח ירגיש בנוח לשמוע עליה ופורום זה הינו פורום מעורב.
חפשו באינטרנט על אנדומטריוזיס, זוהי מחלה שיש לאחת מ10 נשים, והרבה מאוד נשים לא מאובחנות, האבחון שלי התבצע באיחור של 15 שנים (!!!) מאחר והמחלה התפרצה והכאב הפך לכרוני, וזה נחשב אבחון מוקדם.
רחל, הנה מצב של כאב ומשבר מאוד חזק שחוויתי בחיי, וממנו, בנקודת הזמן שכבר הרגשתי שאי אפשר כבר לעשות כלום, הבאתי לשיפור בחיי, על ידי שינוי המחשבה או הפעילות שלי.
הייתי בדרך לחתונה של החברה הכי טובה שלי, נסעתי לבד באוטו שלפתע התחלתי להרגיש כאבים מתגברים באזור הבטן והגב, בתמימותי ירדתי מהאוטו באחת מתחנות הדלק בדרך כדי לקנות מים, אולי זה ירגיע את הכאב… כשיצאתי מהאוטו לא יכולתי לעמוד על הרגליים ונפלתי על הריצפה. זחלתי כל הדרך לאוטו. מיותר לציין שלחתונה כבר לא הגעתי.
חשבתי שאולי זה איזה וירוס זמני שיעבור, אבל 3 ימים לאחר האירוע הזה גיליתי שאני לא יכולה לשכב על הבטן. מאותו היום, במשך חצי שנה ראיתי יותר רופאים, אחיות, מוקדים ובתי חולים מבית. תקופה של הרבה בדיקות דם וזריקות כדי להרגיע את הכאב (ואני הייתי פחדנית לא קטנה מזריקות) של חוסר מודעות כי לא ידעו מה יש לי, המחלה החליפה פנים מיום ליום, התסמינים שראו בצילומים הראו על שוני מפעם לפעם שמראה גם על גידול סרטני. המרקרים לא היו יציבים ואם פעם אחת הם הראו על תוצאה בטווח הנורמה, בבדיקה שנעשתה בשנית הם הם קפצו בכמה מאות, ויצאו מהנורמה. החוסר ידע הזה מה יש לי, הרבה מאוד לחץ של הרופאים שכל פעם שלחו אותו למיון, והכאב, הכאב הזה שלא עובר, ואם הוא נרגע הוא חוזר שוב והוא חזק יותר… והוא כרוני, הוא כל הזמן, ולפעמים כשממש בא לו, הוא מאוד חזק (הוגדר ככאב של צירי לידה על ידי הרופא). לאט לאט לא יכלתי לשכב על הבטן והגב, ולא יכלתי לעמוד או לשבת (דרך אגב, הפתרון הוא לשכב על הצד
הפנו אותי לרופא פרטי. אליו הגעתי עם אמא שלי. הוא הסביר על המחלה, ועל הכאב שמתלווה לה ועל כך שהכאב שיש כרגע ישאר בגדר הכרוני. על טופס הסכמה מדעת הוספה בכתב יד ההסכמה לכריתת איברים שונים במידת הצורך בזמן הניתוח. הסיבה היא, מאחר ואי אפשר לדעת במה המחלה פגעה בפנים. תחשבו איך מרגיש בן אדם שמגיע לניתוח מבלי לדעת מה בגוף שלו נפגע. החלטתי להגיע לניתוח שלווה וללא לחץ, לקח לי זמן לעבוד על זה, אבל זה הצליח. הבשורות הטובות , הניתוח נעשה בדיוק בזמן, היתה עבודה בפנים אבל הצליחו להציל הכל! (אפילו מההרדמה התעוררתי עם חיוך על הפנים, אני לא אשכח איך האח ששמר עלי התחיל לצעוק את זה בכל החדר)
עכשיו כל שנותר הוא “להרדים” את המחלה, מה שהיה ניסיון כושל במשך שנתיים. שינו לי את התזונה, הביאו לי תרופות, אבל היא בשלה, מופיעה במלא הדרה מתי שבא לה.
כל הבנות שחולות במחלה תמיד מדברות על זה שאת המחלה צריך לנצח. גישה שהצליחה לסחוף גם אותי, עד שיום אחד קמתי בבוקר והגעתי למסכנה שאני מפגרת (צריך להודות באמת, לא?), איך אני יכולה לנצח ולהרדים מחלה שהיא חלק ממני? הרי היא כרונית היא תמיד תהיה שם. הדבר הראשון שעשיתי היה לחזור לרופא ולבקש ממנו לחזור לטיפול הראשוני שקיבלתי שהיה כושל, (אומנם כושל אבל ללא תופעות לוואי) הוא לא הסכים בהתחלה אבל הייתי נחושה בהחלטה. וזה עבד, המחלה נרדמה, פה ושם היו קצת פקשושוים. אבל אני החלטתי שאני לא נלחמת בה, שאני לומדת להכיר את הסיבה שהיא שם, ונותנת לה את המקום שלה, (נעזרתי בספר גופה של אשה תבונתה של אשה). עדיין היו תסמינים שלה. עשיתי עבודה עצמית, שאלתי את עצמי למה המחלה שם? למה היא התפרצה לי בתקופה הכי טובה בחיים שלי? (בדיוק חזרתי מסמטר לימודים בחו"ל שקיבלתי כמלגה). שאלתי שאלות שהובילו אותי לעבודה על עצמי. הבנתי שאני צריכה לקבל את המחלה ולא לדחות אותה.
באחד מראשי השנה החלטתי להכין רשימת בקשות לשנה החדשה. הרשימה הייתה ענקית! אולי איזה 100 בקשות. לקחתי את הרשימה והתחלתי לצמצם אותה, מה חשוב, מה נחוץ… ואז גם התחלתי לכתוב אותה מחדש, ניסחתי אותה אחרת, עד שהגעתי למצב שביקשתי את מה שביקשתי ממקום של שלווה של בקשה טהורה, נשארתי עם רשימה של 5 דברים. אחד מהם היה שהתסמינים של האנדו יעלמו ואיתם גם האנדו. וזה קרה, התסמינים והאנדו נעלמו. (גם ה-4 האחרים התממשו)
אז מה בעצם קרה פה? הייתי בתקופה הכי קשה של החיים שלי, תקופה ממנה בנות רבות לא מצליחות לעמוד על הרגליים או יותר נכון לשפר את איכות חייהם בחזרה, איכות החיים שלי כרגע היא הרבה יותר טובה ממה שהיתה גם בתקופה שלפני האבחון.
למדתי לעמוד על שלי, אפילו שכולם אמרו לי שאין לי כלום, ידעתי שמשהו לא בסדר. למדתי להקשיב לגוף שלי ולא ללכת נגדו אלא איתו. הכרתי בנות מדהימות שגם סובלות מהמחלה ועם הזמן למדתי גם להתרחק מהן ומהתמיכה שלהן כדי שאוכל לעבוד על עצמי. יכולת ההקשבה לעצמי וההבנה שהמחלה היא חלק ממני עזרה לי בריפוי העצמי שלי, הריפוי הזה הוא ההתפתחות הרוחנית הכי גדולה שלי. אני שלוש שנים ללא תסמינים של המחלה ושנה ללא טיפול תרופתי מונע, אני נולדתי מחדש.
זהו תהליך\שיעור בחיים שלקח לי שנים ללמוד אותו, ויכול להיות שעוד יצא לי להפגש איתו בעתיד.
בעוד כחודש יצויין יום ההתמיכה הבינלאומי בבנות הסובלות מאנדומטריוזיס.
חסכתי פה פרטים על התסמינים ועל הפגיעה של המחלה בחיי היום יום או הפגיעה הגופנית שלה, מזה מספר שנים חברים שמכירים אנשים שיש חשש שיש להם אנדומטריוזיס מפנים אלי אנשים כדי שאסביר על המחלה ואוריד או אמתן את הלחץ (אני לא מרפאה אנשים מהמחלה או מייעצת בנושא של טיפול) אבל כן עוזרת בנתינת פרטים של רופאים והסבר על המחלה או הפניה לבנות עם תסמינים דומים. בתקופה שלפני יום התמיכה הבינלאומי אני עונה לשאלות של אנשים הקשורים למחלה או כאלו שרוצים לשמוע את הסיפור המלא. אתם מוזמנים לשאול שאלות, יכול להיות שעל חלקן אני אענה בפרטי מאחר והמחלה הינה מחלה נשית וגבר לא בהכרח ירגיש בנוח לשמוע עליה ופורום זה הינו פורום מעורב.
חפשו באינטרנט על אנדומטריוזיס, זוהי מחלה שיש לאחת מ10 נשים, והרבה מאוד נשים לא מאובחנות, האבחון שלי התבצע באיחור של 15 שנים (!!!) מאחר והמחלה התפרצה והכאב הפך לכרוני, וזה נחשב אבחון מוקדם.
וואו אחד ענק ! kikona126
תודה על השיתוף המרגש.
איחולים להגשמה עצמית ואושר מכל הלב,
אחפש ב"נ את המידע בגוגל,
חיבוק
רחל
תודה על השיתוף המרגש.
איחולים להגשמה עצמית ואושר מכל הלב,
אחפש ב"נ את המידע בגוגל,
חיבוק
רחל
לעורר מודעות לנושא
זה צעד חשוב ביותר! יישר כוחך.
מסכימה עם הדר' גם בעניין :
"אולי יום אחד נצליח להבין את המחלה המבלבלת הזאת ונשים קץ לכול המיתוסים, הכאב והתסכול שנלווים אליה." אמן!
וכנ"ל לגבי כל המחלות...
יום טוב והמון אושר,
רחל
זה צעד חשוב ביותר! יישר כוחך.
מסכימה עם הדר' גם בעניין :
"אולי יום אחד נצליח להבין את המחלה המבלבלת הזאת ונשים קץ לכול המיתוסים, הכאב והתסכול שנלווים אליה." אמן!
וכנ"ל לגבי כל המחלות...
יום טוב והמון אושר,
רחל
המודעות הגדולה היא שאני וכל אחד יכולים לשנות
המודעות לעובדה שיש לנו את הכוח לשנות אם נרצה היא הכי חשובה.
 
המודעות למחלה זה עוד צעד שצריך לעבור בדרך לשם, כי כאשר אנחנו יודעים מה יש לנו, אנחנו יודעים או מחפשים דרכים לפעול כדי למנוע (אם זה טיפול רפואי ואם זה טיפול פנימי).
 
כאב ותסכול הם עוד חוויה (טובה או רעה) מהחיים שלנו שעלינו לעבור כדי להעצים את עצמנו. אם עברתי את זה, אני יכולה לעבור עוד הרבה מכשולים בחיים, גם אם אני אפול בהם. כל אחד יכול, זה רק עניין של אמונה, רצון והגשמה. צריך לדעת להוציא את עצמנו ממקומות שלא טוב לנו בהם, לדעת שעם כל ה"עומס" של החיים אנחנו צריכים למצוא זמן לעצמנו, למה שאנחנו אוהבים. בעצם לצאת ממקום הנוחות שלנו.
 
המחלה הזאת לימדה אותי המון על עצמי, לאהוב את עצמי, להקשיב לקול הפנימי שלי, לדעת להיות קשובה ואמפטית לאחרים אבל גם להגיד "זה שלהם", למדתי לשחרר דברים שכבר לא היה לי בהם צורך. היא גרמה לי להיות אמיצה, לנסות דברים אפילו שלא היה בטוח מה יהיו התוצאות שלהם, ניסיתי, ומהניסיון למדתי, על עצמי, על אחרים, על החיים. אפשר להגיד שהיא שינתה לי את כל אורך החיים שלי, לטובה.
 
אני לא חושבת שהשינוי הזה היה כל כך חזק ומשמעותי אם הייתי עוברת אותו עם יעוץ\תקשור כזה או אחר. לכן גם באותה התקופה סגרתי את עצמי (ועם זאת שהייתי סגורה הצלחתי לעבוד כאילו ואני לא). כיום, כשאני פתוחה שוב, אני מסתכלת על הדברים ממקום אחר, מהבנה אחרת, ממקום של ניסיון ושל בגרות, שאיתם לא נכנסתי לעולם המיסטי-רוחני הזה.
 
ובנימה זו, הנה סרטון יפה שמצאתי בפייסבוק: https://www.facebook.com/inspirationbys/videos/1577400449217081/?fref=nf
 
ועוד משהו שעולה לי כרגע ואני לא בטוחה למה אני כותבת את זה, כי זה לא קשור להודעה או לדיון שלנו, אבל זה מתעקש לצאת פה: כשבן אדם עוזב את העולם הזה (מת) הוא עוזב כי "הגיע הזמן" כי זה היה הזמן המוקצב לו. עם זאת הוא עדיין פה איתנו, כי כל קשר שהיה לנו איתו השאיר בנו אנרגיה\רגש\זכרון כזה או אחר ממנו, משהו מסויים שלמדנו ממנו וניקח איתנו להמשך הדרך (וזה חשוב שכך יעשה). ובעצם אם נפתח, נוכל לדבר איתו, לא כי הוא נמצא בפנים, בלב שלנו, אלא כי הוא יבוא ברגע שנזדקק לו. וזהו מסר שחשוב שנדע, החיץ הזה לא באמת קיים, הוא קיים כי החושים שלנו יצרו אותו.
 
קצת מפתיע המסר הזה, כי אלו אכן דברים שאני יודעת מהעבודה המיסטית שלי, ומצד שני היה לו חשוב שאני אכתוב אותו. (יצא לי להפגש הרבה עם סבא שלי לאחר שהוא עזב, ואחת החוויות הראשוניות שהיו לי בעולם המיסטי היתה שראיתי את הבן של השכנים נדרס בתאונת דרכים, והוא אמר לי ש"הגיע הזמן" ככה שהמסר הזה לא מחדש לי כרגע, אלא מתזכר אותי) מעניין, כניראה שיש לי עוד עבודה עם החושים לעשות.
המודעות לעובדה שיש לנו את הכוח לשנות אם נרצה היא הכי חשובה.
 
המודעות למחלה זה עוד צעד שצריך לעבור בדרך לשם, כי כאשר אנחנו יודעים מה יש לנו, אנחנו יודעים או מחפשים דרכים לפעול כדי למנוע (אם זה טיפול רפואי ואם זה טיפול פנימי).
 
כאב ותסכול הם עוד חוויה (טובה או רעה) מהחיים שלנו שעלינו לעבור כדי להעצים את עצמנו. אם עברתי את זה, אני יכולה לעבור עוד הרבה מכשולים בחיים, גם אם אני אפול בהם. כל אחד יכול, זה רק עניין של אמונה, רצון והגשמה. צריך לדעת להוציא את עצמנו ממקומות שלא טוב לנו בהם, לדעת שעם כל ה"עומס" של החיים אנחנו צריכים למצוא זמן לעצמנו, למה שאנחנו אוהבים. בעצם לצאת ממקום הנוחות שלנו.
 
המחלה הזאת לימדה אותי המון על עצמי, לאהוב את עצמי, להקשיב לקול הפנימי שלי, לדעת להיות קשובה ואמפטית לאחרים אבל גם להגיד "זה שלהם", למדתי לשחרר דברים שכבר לא היה לי בהם צורך. היא גרמה לי להיות אמיצה, לנסות דברים אפילו שלא היה בטוח מה יהיו התוצאות שלהם, ניסיתי, ומהניסיון למדתי, על עצמי, על אחרים, על החיים. אפשר להגיד שהיא שינתה לי את כל אורך החיים שלי, לטובה.
 
אני לא חושבת שהשינוי הזה היה כל כך חזק ומשמעותי אם הייתי עוברת אותו עם יעוץ\תקשור כזה או אחר. לכן גם באותה התקופה סגרתי את עצמי (ועם זאת שהייתי סגורה הצלחתי לעבוד כאילו ואני לא). כיום, כשאני פתוחה שוב, אני מסתכלת על הדברים ממקום אחר, מהבנה אחרת, ממקום של ניסיון ושל בגרות, שאיתם לא נכנסתי לעולם המיסטי-רוחני הזה.
 
ובנימה זו, הנה סרטון יפה שמצאתי בפייסבוק: https://www.facebook.com/inspirationbys/videos/1577400449217081/?fref=nf
 
ועוד משהו שעולה לי כרגע ואני לא בטוחה למה אני כותבת את זה, כי זה לא קשור להודעה או לדיון שלנו, אבל זה מתעקש לצאת פה: כשבן אדם עוזב את העולם הזה (מת) הוא עוזב כי "הגיע הזמן" כי זה היה הזמן המוקצב לו. עם זאת הוא עדיין פה איתנו, כי כל קשר שהיה לנו איתו השאיר בנו אנרגיה\רגש\זכרון כזה או אחר ממנו, משהו מסויים שלמדנו ממנו וניקח איתנו להמשך הדרך (וזה חשוב שכך יעשה). ובעצם אם נפתח, נוכל לדבר איתו, לא כי הוא נמצא בפנים, בלב שלנו, אלא כי הוא יבוא ברגע שנזדקק לו. וזהו מסר שחשוב שנדע, החיץ הזה לא באמת קיים, הוא קיים כי החושים שלנו יצרו אותו.
 
קצת מפתיע המסר הזה, כי אלו אכן דברים שאני יודעת מהעבודה המיסטית שלי, ומצד שני היה לו חשוב שאני אכתוב אותו. (יצא לי להפגש הרבה עם סבא שלי לאחר שהוא עזב, ואחת החוויות הראשוניות שהיו לי בעולם המיסטי היתה שראיתי את הבן של השכנים נדרס בתאונת דרכים, והוא אמר לי ש"הגיע הזמן" ככה שהמסר הזה לא מחדש לי כרגע, אלא מתזכר אותי) מעניין, כניראה שיש לי עוד עבודה עם החושים לעשות.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.