פריזמה

שירוני

New member
פריזמה

זהו. היינו אצל פרופ' אפטר. הילד אובחן כסובל מהפרעות חרדה. הפרופ' לא חושב שישתף פעולה עם טיפול פסיכולוגי..מציע לנסות אך ממליץ על טיפול תרופתי + הנחייתהורים לחיזוק סמכות הורית כמה מפגשים..
אשמח לשמוע על פריזמה (האם זה כמו ציפרלקס?) שקלנו לנסות בכ"ז טיפול פסיכולוגי+הומאופטיה..אך לאט לאט אנו מבינים שהילד פשוט סובל..שהוא חולה וזקוק לתרופה..מפחדים שהמצב יחמיר..
ילד בן 10 בסה"כ. למה זה קורה בגיל כל כך צעיר?
הטיקים קיימים ונעשים יותר מגוונים.. אך אינם מפריעים לו..הפרופ' בכלל לא התייחס לבעיית הטיקים.. האם יש קשר? איך יודעים אצל ילדים אם מדובר בהפרעה או משהו זמני?

אוף...
 
היי שירוני

כמו שבקבוק כתב זו התרופה הגנרית של פרוזק.
לעיתים נותנים תרופות עבור חרדה שמשפיעות גם על הטיקים ולהיפך... זה בעצם לופ כשאדם בתוך חרדה כך הטיקים מתגברים ואז נותנים משהו לרגיעה שבדרך כלל עוזר לשני הכיוונים...

בכל מקרה תלכי תמיד עם הלב והאינטואיציה שלך ותהיי עם היד על הדופק. אם החלטת לנסות תני לזה צואנס של לפחות חודש חודשיים מכיוון שההשפעה מתחילה להראות לאחר שלושה שבועות ואילך. והכי חשוב להיות בקשר רציף עם הרופא כדי לבדוק שאכן המינונים נכונים או בכלל מתאימים לילד.

אני לא הייתי מוותרת על טיפול פסיכולוגי זה יכול לבוא ביחד עם טיפול תרופתי או הומאופתי לפי ראות עיניך.

לגבי הגיל... זה יכול להתפרץ בכל גיל גם בגיל ההתבגרות כפי שקרה אצלי ואצל ילדי דווקא בסוף כיתה ב' עלינו על זה...
 

שירוני

New member
תודה

בהחלט..מתחילים טיפול אצל פסיכולוגית..כבר עשה אבחון רגשי..אנחנו כנראה בתחילת המסע..
 
שלום לך, "שירוני"
זה באמת "אוף"...

הפרעת חדרה מוכרת סטטיסטית כאחת ההפרעות שמתלוות לטוראט.
מה טיב הקשר - עדיין לא ידוע, אך חלק די נכבד מהילדים שיש להם טוראט סובלים גם מחרדות.
הנושא מוכר לי באופן אישי גם בהקשר למקרה של הבן הפרטי שלנו.

חרדה עלולה להיות קשורה גם לקושי בקבלת גבולות אצל הילד.
על פי גישות פסיכולוגיות מסויימות - ילדים אשר הוריהם מתקשים להציב להם גבולות עלולים לסבול יותר מחרדה.
וזה קשור לזה שחשוב לילד להרגיש שיש לו על מי לסמוך ודי קשה לו לסמוך על הורים שמתקשים להציב לו גבולות.
יכול להיות שזה הרקע להמלצה על חיזוק הסמכות ההורית.

הטיפול בהפרעת חרדה הוא משולב בדרך כלל ומרכיבי הטיפול קשורים לחומרה ולקושי;
במקרים קלים יותר ניתן להסתפק בטיפול התנהגותי ורגשי יחד עם הדרכת הורים - בעיקר בכל מה שקשור להצבת גבולות והכלת החרדה.
במקרים קצת יותר מורכבים, או במקרים בהם מבקשים למנוע החרפה - נדרש לפעמים לתת מענה תרופתי.
הפתרון התרופתי אמור להביא את הילד לשיתוף פעולה עם טיפול התנהגותי או רגשי.

פריזמה או פרוזק היא תרופה מקובלת מאד לטיפול בהפרעות חרדה אצל ילדים.
גם הבן שלי נטל אותה במשך תקופה מסויימת.
מדובר בתרופה ששייכת לאותה "משפחה" של ציפרלקס (SSRIs) - כלומר, תרופות שמעכבות את הספיגה החוזרת של הסרוטונין.
מדובר בתרופות שאינן משפיעות מיידית, אלא תוך 2-3 שבועות - ולכן, שווה לנהל מעקב מסודר ולרשום ברמה היומית איך הילד מגיב לטיפול עד להתייצבות המצב.

באופן כללי - אתם נמצאים בידיים טובות, היות ופרופ' אפטר נחשב כמומחה בתחום הדיכאון והחרדה (מעבר למומחיותו בטוראט).
זה שהטיקים פחות מפריעים לילד - מסביר מדוע הרופא מצא שחשוב לתת קדימות לטיפול בחרדה, בעיקר אם את מציינת שיש חשש להחמרה.

לגבי הומיאופטיה - אני קצת יותר סקפטית, אבל אין מה להפסיד הרבה (פרט לכסף, כמובן...)

אני מסכימה גם איתך וגם עם "אלמונימית"- שבהחלט יש מקום להערכה ולהתערבות פסיכולוגית, בעיקר בהיבט הרגשי ויכול להיות שגם בהיבט ההתנהגותי.
קודם כל - משום שזו הכתובת שעשויה לתת לכם את המענה הכי טוב לגבי סטטוס ההפרעה והאם מדובר במצב זמני או בהפרעה מתמשכת יותר.
שנית - היות ובזמן שהילד נמצא במעקב - קל יותר להתערב כאשר נדרש מענה מיידי למצבים ספציפיים.
מעבר לכך - את מכירה את הילד ואין מי שיודע יותר טוב ממך לזהות את הצרכים של הילד.
ניתן לגשת לכל פסיכולוג קליני שמתמחה בחרדה וחשוב לציין שהילד גם סובל מטוראט ומטיקים - זה חשוב להבנת התמונה הכללית.

שיהיה
אם יש עוד שאלות - אנחנו כאן
 
למעלה