פרידות ....

felka

New member
פרידות ....

רציתי לדבר איתכם על פרידות ... כל מיני פרידות... אמא שלי , בן אדם שאני מאוד מעריך אותו, אמרה לי שבן אדם מתבגר כאשר הוא נפרד ... מאהבה, מאנשים,מחיות, מחברים, מידידים... מחיים. פעם ראשונה נפרדתי מכלבה שלי בגיל 13 לפני שעליתי ארצה. כל אחד מאיתנו נפרד מתישהו מדבר יקר לו. בספרים חכמים אומרים שאסור לחסוך מילדים פרידות כי הם מתבגרים בלי להרגיש את זה ואז חותפים שוק בגיל יותר מאוחר. איכשהו לא זכרתי אף פעם את הקושי של פרידות... עד שהגיע זמן. לא חשבתי אף פעם שאני אזום את הפרידה אבל כנראה שהגיעה זמן והרגשתי שאני חייב לזוז אלה.... ואז עוד פרידה.... כלבה שלי שאני תיפחתי 6 שנים שהיה לה מום לב קשה. שלקחתי אותה בגיל שלושה חודשים רופאים אמרו לי שלא תיחי חצי שנה. חצי שנה ועוד חצי שנה ועוד חמש שנים. יודעים מה הבדל בין בן אדם לכלב... כלב יודע לתת אהבה סתם ככה בלי סיבה... חודש אחרי שעזבתי את הבית מצבה התחיל להדרדר. לקחתי אותה לניתוח לב.. היא נפתרה באמצע... פשוט ככה החליטה שמספיק סבל והלכה. בכיתי כמו תינוק כי לא הייתי מוכן להתפתחות שכזאת. אחרי זה היו פרידות מסוג אחר... בנות זוג... יזיזות... סטוצים... אבל אתם יודעים שלב הוא כלי הכי מדויק ואי אפשר לשקר לו. הוא יודע יותר טוב ובסופו של דבר צודק. לפני חודשיים נפרדתי מעבודה קודמת שלי ומהרבה ידידים שעבדתי איתם 8 שנים... 8 שנים בהי טק זה כמו 30 שנה בחברת חשמל. ואז הגעתי לשקט מופתי.... ריק.... שום דבר. אז מצאתי איתכם ואני די מאושר מזה. היום הייתה לי עוד פרידה ... חתול שלי שאני מצאתי אותו חצי מת לפני ארבע חודשים וטיפחתי אותו נמצאה מת בדירתו של בעל בית שלי.... אומרים שכמה שפחות זמן מכירים ככה הפרידה פחות כואבת... אני יושב פה עם כלב שלי מחובקים ורואים סרט ... מעבירים את הזמן. הוא לא מבין מה קרה אבל מרגיש את החוסר כמו ילד קטן. הם היו חברים טובים: הוא והחתול. יצאה לי דראמה .... ספרו איזה פרידות היו לכם ואיך התגברתם על החוסר הזה שבא ישר אחרי זה.
 
פרטת לי על העצב של עצב ../images/Emo7.gif

כל כך הרבה מפגשים מזמנים לנו החיים, והפרידה היא חלק בלתי נפרד מהם. פרידות מאנשים כשהדרכים כבר לא מתאימות, מלוות אצלי בדרך כלל בסוג של השלמה. הן מגיעות ממקום של הבנה ש'ככה זה'. אם אני אנסה לדמות את הכאב הזה, זה יהיה משהו משתמשך בעוצמה יחסית חלשה, עד לפרידה עצמה ועוד אחרי. אחריה פרידה כזו יש גם הבזקים של כאב - פתאום כשלבד. פתאום כשקורה משהו שמרגישים שהיינו רוצים לשתף. בעלי חיים הם סקאלה אחרת. ההורים שלי קיבלו כמתנה לחתונה גור כלבים. הוא היה האח הבכור של אחותי ושלי. הוא מת בן 16. זקן מאוד וחולה מאוד. זה היה שברון לב אמיתי, למרות שידעתי שהמוות שלו מתקרב. לקח לנו הרבה זמן לעכל את המוות הזה. הרבה כלבים עברו אצלנו מאז. גם הכלבה הנוכחית היא מאותו גזע. ברגעי משבר היא זוכה לשמוע את המשפט (המאוד לא חינוכי): 'סנטה.. סנטה.. אילו היית האי'. עד היום סיפורי האי מככבים אצלנו בבית. הכלב שעוד בחייו היה לאגדה. מוות. מוות זה דבר שמאוד קשה לי להבין, לתפוש.זה געגוע ברמות שאי אפשר לתאר אותן בכלל. אם כתבתי קודם על ההבזקים של הכאב בפרידה ממישהו חי - שם לפחות אני יכולה להגיד לאותו אדם (בדרך כלל, אם הוא היה יקר לי, הקשר ישמר ברמה כזו או אחרת): חשבתי עליך היום כש.. הבזקי הכאב האלה בכל הקשור לאנשים שנפרדתי מהם לתמיד הם הרבה יותר חדים. עמוקים.משהו שלא מתחבר אל המוקד של ההבנה, התפישה, של המוח, שפשוט אין יותר.
גדול לך איש נפלא ורגיש. אני אוהבת אותך. שרון
 
../images/Emo201.gif

זאת הבעיה עם החיות...מתרגלים אליהם... כשפעם ראשונה איבדתי חתולה אמרתי שלעולם לא אכניס הביתה חתול אחר, זה כואב מדי להפרד מהם. לא אגלה כמה אומצו מאז... מבינה אותך, מצטערת כל כך
. אם בן אדם מתבגר כשנפרד אני כבר זקנה. ואתה יודע מה...יש דבר יותר גרוע מפרידה...כשאתה לא יכול להפרד. לא ידעת שצריך להפרד. או שחשבת שזה מיותר או כואב מדי. וכל החיים אתה רק חוזר לשניה האחרונה הזו כשעוד היה אפשר לשנות...
 
../images/Emo7.gif../images/Emo201.gif

אני לא יודעת עד כמה הפרידה כשהיא ידועה ומתוכננת קלה יותר מאשר פרידה במפתיע. הכלב שלי הורדם לפני 3 שנים. הוא התחיל לסבול מהתקפים אפילפטיים וידענו שעדיף בשבילו שנרדים אותו. זה לא הקל על הפרידה בכלל. עד היום כשאני מסדרת את המיטה בחדר של המחשב ומזיזה את המיטה אני מחפשת אותו מאחוריה. "היתרון" בפרידה מהאנשים שיש קבר לבקר בו. כל יום בדרך חזרה מהעבודה אני עוברת ליד בית קברות ירקון. מהכביש אני רואה שני קברים - הראשון של אושרי שהיה חבר טוב ונרצח לפני כחודשיים מפגיעה ישירה של קסאם. הפרידה המפתיעה הזו ממנו גמרה אותי
אין יום שהוא לא עובר לי בראש. אין יום שאני לא חושבת עליו, מצטערת שלא היתה לי ההזדמנות להפרד כמו שצריך. לא פעם אני עוברת ליד בית הקברות וככה "בלי סיבה" מתחילה לבכות. השניה זו סבתא שלי - האישה המופלאה הזו - גם בחלומות עליה היא מנסה לדחוף לי גפילטא פיש
איתה אני מדברת המון בלב. כל כך מתגעגעת אליה. היא היתה עבורי מאגר חום ואהבה בלתי נדלה. פעם בשבועיים אני עולה לקבר של שניהם. מדליקה נר, מדברת איתם, נותנת לעצמי להתגעגע ולכאוב והולכת הביתה, כי החיים שלנו, מסתבר, חזקים יותר מכל דבר אחר. אני לא יודעת איך מתגברים על החוסר. אני מניחה שלומדים עם הזמן
(הכאב לא נעלם עם הזמן, הוא פשוט שונה) פרידות הן חלק מהחיים שלנו. יש אנשים שנפרדים בקלות, יש אנשים שאוגרים כל דבר וקשה להם להפרד - אני כזו למשל, ולכן אני מסתכלת על הפרידות כעל שיעור חשוב לחיים שלי, מישהו מנסה ללמד אותי לשחרר דברים ולהפרד מהם
עזוב אותך מקלישאות של - סוף זה תמיד התחלה חדשה או כשדלת אחת נסגרת אחרת נפתחת. עצוב לך עכשיו ובצדק. תן לעצמך להיות עצוב, אל תתנער מהרגש הזה כי הוא רגש חשוב מאוד. אני כאן בשבילך
 

רומנteaת

New member
למה אני לא אוהבת פרידות

אני לא אוהבת פרידות כי בעיניי הן לא צריכות להתרחש בכלל. אני לא מדברת על מוות , שהוא משהו שנכפה עליך ואין לך כל כך מה לעשות איתו, אולי חוץ מלחשוב עליו בדרכים יותר רחבות אופקים. אני מדברת על פרידות מאנשים. אני מנסה לדמיין לעצמי את איך שאני רואה את זה כדי להסביר לכם- דמיינו מעגל גדול מאוד של אנשים, המעגל הזה מורכב מכל האנשים שאי פעם הכרתם ואי פעם תכירו, ואתם עומדים במרכז. חלק מהאנשים במעגל אולי מסודרים גם הם במעגלים קטנים, כי הם קבוצה, וחלק פשוט עומדים לבד במעגל. ובתקופות מסוימות אני, מהאמצע, מתקרבת יותר לחלק מסוים של המעגל, ובתקופות אחרות אני מתרחקת מהם וקרובה יותר לחלק אחר. אבל אני לא רוצה שאף אחד ייצא מהמעגל הזה, כי אם מישהו יוצא נוצר חור שלא יכול להתאחות. יש אנשים שבתקופות מסוימות אני חושבת ששייכים למעגל שלי, ואח"כ מגלה שהם לא היו שייכים אליו בכלל, הם מעולם לא היו בתוכו. הם רק צפו מהצד. אז פרידה מהם יכולה להיות באמת פרמננטית, וזה לא יגרום נזקים כי למעשה מעולם לא התרחשה פגישה. אבל עם כל שאר האנשים- זו לא צריכה להיות פרידה. אני רוצה שהם יישארו במעגל, ושכשאני ארצה- אני אוכל להתקרב שוב. פרידות של מוות זה סיפור אחר. יש לי בן דוד, בערך בגילי, שבדיוק עונה להגדרת המעגל שלי- הוא תמיד נמצא שם ויש תקופות שאנחנו צמודים אחד לשני ותקופות אחרות שאנחנו לא בקשר בכלל, וזה לא מפריע לאף אחד מאיתנו. ויש לנו סוג של הסכם לא כתוב כזה- שכשמישהו במשבר או בחוסר רציני, כמו אחרי מוות של מישהו קרוב- נצמדים אחד לשני לתקופה מסוימת, כדי למלא את החסר. וזה עובד. גם בשבילי וגם בשבילו, אני חושבת. וזה אפילו קורה אוטומטית, לא מתוכנן כזה. פתאום הוא צץ כשאני צריכה אותו, לאו דווקא צץ פיזית כמו פשוט צץ בנוכחות מהסוג המתאים לי כרגע. אולי אני אשלח לו קישור של ההודעה הזאת, כדי שהוא יידע כמה הוא חשוב לי.
 

tunalover

New member
הפרידה הכי קשה שהייתה לי אי פעם

שייכת לעידן התמימות. החבר הראשון בגיל 17.5. היינו חודשיים וחצי ואז אני אמרתי לו משהו שגרם לו לזרוק אותי בטענה שאני לא אוהבת מספיק. בכיתי עליו 7 חודשים. זאת הייתה מפלה בשבילי: איך ולמה ומה קרה. הייתי תופסת את עצמי בוכה במהלך היום סתם כך פתאום. אחרי 7 חודשים הוא יצא לי סוף סוף מהורידים וחזרתי לשיגרה. 4 שנים מאוחר יותר פגשתי אותו, יפה יותר, חכמה יותר ותמימה פחות. פתאום הוא נראה לי כל כך שונה ופטתי ולא הבנתי על מה כל כך בכיתי אז.
 
השנה היתה לי סגירת מעגל בעניין הזה בענק

החבר הרציני הראשון שלי היה אהבה ענקית תכלס' - הוא די ניצל את אהבתי הגדולה אליו, אבל בסה"כ היינו שנינו די-ילדים, די-תמימים, וזה החזיק לא מעט זמן. הפרידה ממנו היתה כואבת מאוד. לא ראיתי אותו שנים. מאז סוף התיכון שלי. ראיתי אותו בלוויה כשהייתי בסוף תשיעי של ההריון הראשון שלי ולא הספקנו להחליף מילה (ונורא שמחתי שהוא ראה אותי - הייתי כוסית על בהריונות
). אח"כ פגשתי אותו במקרה לפני שנה וחצי בקניון קרוב, דיברנו כמה דקות. בסה"כ ידעתי מה עובר עליו בחיים בכלליות (חתונה-ילדים-עבודה) והואידע על שלי (חתונה-ילדים-גירושים-עבודה). לפני חצי שנה הצטלבו דרכינו במשהו שקשור לעבודה שלו ולעבודה שלי. אחרי אותו היום התחלתי לקבל ממנו טלפונים ו SMSים של חיזורים מטורפים. בהתחלה זה הוציא אותי מאיפוס. אחרי שחזרתי לאיפוס אמרתי לו שזה בכלל לא אופצייה מבחינתי כי הוא נשוי. הוא טען שזו לו בעיה, גם מבחינתו וגם מבחינת אשתו. הטיעון הזה לא התקבל במערכת שלי
הוא המשיך לנסות. בסוף אמרתי לו שאם הייתי עכשיו מהבלוג של מאי ב'ארץ נהדרת' הייתי אומרת בפשטות שהוא מזמן עבר את שלב הפטאט. מה שאני אגיד לך זושה - ההרגשה אח"כ היתה של סגירת מעגל רצינית. לא מהרגשות שהייתי מתגאה בהן אבל בהחלט - עשה לי טוב שהוא רצה, עשה לי טוב שיכולתי להגיד לו לא, ועשה ליטוב שאמרתי את הלא הזה בעקשנות, כי ברור לי שאם הייתי מזדיינת איתו "פור אולד טיימס סייק" הייתי מתבאסת טיכו.
 

tunalover

New member
../images/Emo6.gif "מזמן עבר את שלב הפטאט"../images/Emo6.gif

הרגת אותי.
 

רק שיר

New member
אצלי

לא היו לי פרידות דרמטיות חוץ מפרידה אחת ואהבה ארוכה אחת שנמשכה כמה שנים..
הוא הבין שלא יהיה לנו עתיד כלשהו, אז החליט לעזוב לחו"ל אני לא אשכח את היום האחרון שהוא הזמין אותי אליו לדירה לראות ולהיפרד ממנו כל הזכרונות היו ארוזים בקרטונים..כל האינטמיות שחלקנו -נעלמה לה כך.. הפרידה היתה מאד קשה- בכינו ועשינו סקס מטורף.. הוא לא היה אמור לחזור יותר לארץ..עזב את העבודה שלו את הדירה,,, אך אחרי חצי שנה ביום שישי בבוקר הוא הבהב לי במסנג'ר.... הוא חזר, לא יכל להמשיך כך... יהיה המשך אח"כ..
 
יש כל מיני סוגי פרידות

כאן נגעת בפרידה הכי כואבת - פרידה לנצח צריך לדעתי לעשות את ההבדל בין מבוגרים לילדים- בעוד שאצל מבוגרים הפרידה תהיה כואבת <לפעמים אפילו עד מוות>, ילד יקבל את המשמעות שלא חיים לנצח והחיסרון... כשמדובר באדם קרוב החיסרון הוא אינסופי בזמן וכשאומרים שהזמן מרפא, זו קלישאה שלא שווה כקליפת השום פרידה מבת זוג תלויה עד כמה היה עמוק הקשר - אני למשל הגעתי פעם אחת עד הספה
 
למעלה