רינתוש היחידה
New member
פרידה
אני מסתובבת בביתך, כשאת אינך, אוספת את חפציי הפזורים בכל הבית. מרוקנת את הבגדים שלי מהארון שקנינו יחד ברחוב הרצל, כל חפץ בבית משאיר אחריו סיפור, המיטה שלנו שבילנו בה מאות שעות של אהבה, מי תשן על המיזרן שקניתי לנו?, מי תצפה איתך בטלויזיה שקניתי לך לחדר ליום הולדתך? התמונות רצות לי בראש כמו סרט נע, ולא מצליחה לעצור את שטף הדמעות, איך בנינו הכל ביחד, איך בכינו מהתרגשות ביציקת בטון הראשונה כשזרקנו מטבעות, ואמרת: "הבית שלנו",איך סידרנו את הכל, בחרנו אריחים, רהיטים, שלב אחר שלב,קישוטים, עד שהכל היה מוכן, עד שהגעת סוף סוף למרכז. איך חיפשנו פינות משונות לעשות אהבה כשהבית היה ריק. איך התגנבת לי מתחת לחלוק הירוק שתמיד משך אותך, כשהכנתי שנצילים, והשכנים ממול לא הבינו כמה אפשר להנות מהכנת שנצילים. והטיולים, והמסיבות, והארוחות, וההבטחות שנישאר יחד לנצח. רק לפני שבוע אמרת "את זורמת לי בדם, להיפרד ממך זה כמו להחליף את הדם". ואני התמוגגתי מהתיאור הרומנטי שלך, בטחתי בך, נתתי לך את כל כולי, האמנתי שאת עשויה מזן אחר, זן שלא מדבר סתם, זן נאמן, וישר. את החזרת לי האימון במושג אהבה, והנה אני כאן מסתובבת בבית הגדול הזה, ואוספת את הזכרונות, את החלקים שהתרסקו לי מהגוף, מהנשמה. והבנים שלך,באים אליי, שואלים מה קרה?, ולמה אני לוקחת את כל הדברים שלי,והבן הקטן החם, שאוהב אותי כל-כך בוכה אותי, מחבק אותי בלי להרפות, כשהכרתי אותך הוא היה בן 8 נתלה על צווארי,עוטף אותי עם רגליו,היום הוא בגובה שלי, מסרב לשחרר, "אבל את האמא השניה שלי" הוא אומר, והדמעות שלי מתערבבות עם שלו, ואין לי ממש תשובות, "נשמור על קשר" אני מבטיחה, ומבקשת ממנו לעזור לי עם כל הדברים שצברתי במהלך כמעט 8 שנים. "תשמור על אמא" אני מבקשת ממנו לפני צאתי, והוא נשען על השער, ממאן להיכנס, מחכה בוכה עד שאסע, וקורע אותי לעוד כמה גזרים. ואני נוסעת ממך, בפעם האחרונה, ופורצת בבכי, בקולי קולות,בצעקות אולי אלוהים ישמע,פעמיים כמעט גורמת לתאונה, וחברות מתקשרות לראות מה איתי,וכמה קשה זה היה, ומתברר לי שאת כועסת שבאתי כל-כך מהר לסגור קצוות, לקחת את הדברים, לא משאירה פתח לכלום,לא מסוגלת להישאר איתך בקשר. איך אוכל להישאר חברה שלך, כשאני מאוהבת בך?,כשאני נמשכת אליך, אני לא מסוגלת, אני לא כמוך, עשויה מברזל, לב של אבן. אז אני שחור לבן, אני אספתי את הכל, כי זה נגמר, כי אין דרך חזרה, כי לעולם לא נוכל לגשר על הפערים ביננו, עם כל האהבה, את שונה ממני, הסדר עדיפויות שלך שונה, את לא בנויה לקשר מחייב,ואני לא יכולה להסתפק בפירורים האלה יותר, את מבינה? עד כאן, זהו, נגמר!!!
אני מסתובבת בביתך, כשאת אינך, אוספת את חפציי הפזורים בכל הבית. מרוקנת את הבגדים שלי מהארון שקנינו יחד ברחוב הרצל, כל חפץ בבית משאיר אחריו סיפור, המיטה שלנו שבילנו בה מאות שעות של אהבה, מי תשן על המיזרן שקניתי לנו?, מי תצפה איתך בטלויזיה שקניתי לך לחדר ליום הולדתך? התמונות רצות לי בראש כמו סרט נע, ולא מצליחה לעצור את שטף הדמעות, איך בנינו הכל ביחד, איך בכינו מהתרגשות ביציקת בטון הראשונה כשזרקנו מטבעות, ואמרת: "הבית שלנו",איך סידרנו את הכל, בחרנו אריחים, רהיטים, שלב אחר שלב,קישוטים, עד שהכל היה מוכן, עד שהגעת סוף סוף למרכז. איך חיפשנו פינות משונות לעשות אהבה כשהבית היה ריק. איך התגנבת לי מתחת לחלוק הירוק שתמיד משך אותך, כשהכנתי שנצילים, והשכנים ממול לא הבינו כמה אפשר להנות מהכנת שנצילים. והטיולים, והמסיבות, והארוחות, וההבטחות שנישאר יחד לנצח. רק לפני שבוע אמרת "את זורמת לי בדם, להיפרד ממך זה כמו להחליף את הדם". ואני התמוגגתי מהתיאור הרומנטי שלך, בטחתי בך, נתתי לך את כל כולי, האמנתי שאת עשויה מזן אחר, זן שלא מדבר סתם, זן נאמן, וישר. את החזרת לי האימון במושג אהבה, והנה אני כאן מסתובבת בבית הגדול הזה, ואוספת את הזכרונות, את החלקים שהתרסקו לי מהגוף, מהנשמה. והבנים שלך,באים אליי, שואלים מה קרה?, ולמה אני לוקחת את כל הדברים שלי,והבן הקטן החם, שאוהב אותי כל-כך בוכה אותי, מחבק אותי בלי להרפות, כשהכרתי אותך הוא היה בן 8 נתלה על צווארי,עוטף אותי עם רגליו,היום הוא בגובה שלי, מסרב לשחרר, "אבל את האמא השניה שלי" הוא אומר, והדמעות שלי מתערבבות עם שלו, ואין לי ממש תשובות, "נשמור על קשר" אני מבטיחה, ומבקשת ממנו לעזור לי עם כל הדברים שצברתי במהלך כמעט 8 שנים. "תשמור על אמא" אני מבקשת ממנו לפני צאתי, והוא נשען על השער, ממאן להיכנס, מחכה בוכה עד שאסע, וקורע אותי לעוד כמה גזרים. ואני נוסעת ממך, בפעם האחרונה, ופורצת בבכי, בקולי קולות,בצעקות אולי אלוהים ישמע,פעמיים כמעט גורמת לתאונה, וחברות מתקשרות לראות מה איתי,וכמה קשה זה היה, ומתברר לי שאת כועסת שבאתי כל-כך מהר לסגור קצוות, לקחת את הדברים, לא משאירה פתח לכלום,לא מסוגלת להישאר איתך בקשר. איך אוכל להישאר חברה שלך, כשאני מאוהבת בך?,כשאני נמשכת אליך, אני לא מסוגלת, אני לא כמוך, עשויה מברזל, לב של אבן. אז אני שחור לבן, אני אספתי את הכל, כי זה נגמר, כי אין דרך חזרה, כי לעולם לא נוכל לגשר על הפערים ביננו, עם כל האהבה, את שונה ממני, הסדר עדיפויות שלך שונה, את לא בנויה לקשר מחייב,ואני לא יכולה להסתפק בפירורים האלה יותר, את מבינה? עד כאן, זהו, נגמר!!!
