פרידה
עודני אוהב,תמיד אהבתי,לעד אוהב.. שניים היינו לאחד נהיינו כן אני שוב כותב אלייך, מן הסתם מילים חסרות משמעות לגבייך אולי תחליטי אף לא לקרוא את סודות ליבי שהחלטתי לפרוש בפנייך בשבילי... את היית היחידה והאחרונה שאוהב בחיי כניראה שאני זן מוזר שחושב שאהבה היא אחת,יחידה. אך את חושבת שאהבות חולפות להן סתם כך ומחר תהיה אהבה אחרת!? דבר זה מבטל את מושג האהבה- אם על כל אהבה, קיימת אהבה אחרת שיכולה להחליפה! מהי בעצם אותה אהבת כזבים? אני יודע שגם את אהבת,אך אותה אהבה אבדה אי שם בדרך... בגלל טעויות שלך,טעויות שלי שרק עכשיו אני מבין את יודעת.... אהבה היא כמו פרח עדין שצריך לטפח ולהשקות בהמון אהבה שחלילה לא יקמול. אני מצטער שמכל הזכרונות היפים נישאר לנו רק הזיכרון הכאוב של פרידה בלתי נמנעת. בתקופה האחרונה שלנו התרחקת.. לא ידעתי איך להתמודד עם זה, אז פשוט לא עשיתי דבר איזו טעות של מתחילים הייתי צריך להילחם על אהבתך, זו הייתה חובתי! עכשיו כשאני כאן בלעדייך אני רק רוצה להרגיש אותך בין זרועותיי, ללחוש באוזנך את גודל אהבתי,להתפנק תחת כף ידך המלטפת. כן.. כל כך הרבה דברים חסרים... הטיולים עם הכלבה היפה שלנו בחוף הים יד ביד וכל אותם רגעי אושר שחרוטים בליבי כן יפה שלי... זה אני כותב אלייך, אותו אדם שאהבת, רק שהפעם בלעדייך כלפי חוץ אולי אותו דבר, אך בפנים... אך את... יודעת תמיד איך להמשיך בלי להסתכל לאחור ועושה עכשיו אחר למאושר, מצחיקה אותו בטח עם אותם משפטים ואותם דברים מתוקים שהצחיקו אותי. כן.. מה תגידי על זה? הכל חוזר על עצמו את מחבקת אותו באותו אופן שחיבקת אותי,מחכה לו בין הסדינים. אז מה זו בעצם אהבה? וזהכואב לי כי פעם האמנתי שיש אהבה. ויש כל כך הרבה דברים ורגעים יפים שרציתי לחלוק איתך והזיכרון שלך מתחיל להיטשטש ואוסף זכרונות שזורים ביניהם, הם מה שנשאר לי באהבה ליפה שלי שעכשיו עם אחר
עודני אוהב,תמיד אהבתי,לעד אוהב.. שניים היינו לאחד נהיינו כן אני שוב כותב אלייך, מן הסתם מילים חסרות משמעות לגבייך אולי תחליטי אף לא לקרוא את סודות ליבי שהחלטתי לפרוש בפנייך בשבילי... את היית היחידה והאחרונה שאוהב בחיי כניראה שאני זן מוזר שחושב שאהבה היא אחת,יחידה. אך את חושבת שאהבות חולפות להן סתם כך ומחר תהיה אהבה אחרת!? דבר זה מבטל את מושג האהבה- אם על כל אהבה, קיימת אהבה אחרת שיכולה להחליפה! מהי בעצם אותה אהבת כזבים? אני יודע שגם את אהבת,אך אותה אהבה אבדה אי שם בדרך... בגלל טעויות שלך,טעויות שלי שרק עכשיו אני מבין את יודעת.... אהבה היא כמו פרח עדין שצריך לטפח ולהשקות בהמון אהבה שחלילה לא יקמול. אני מצטער שמכל הזכרונות היפים נישאר לנו רק הזיכרון הכאוב של פרידה בלתי נמנעת. בתקופה האחרונה שלנו התרחקת.. לא ידעתי איך להתמודד עם זה, אז פשוט לא עשיתי דבר איזו טעות של מתחילים הייתי צריך להילחם על אהבתך, זו הייתה חובתי! עכשיו כשאני כאן בלעדייך אני רק רוצה להרגיש אותך בין זרועותיי, ללחוש באוזנך את גודל אהבתי,להתפנק תחת כף ידך המלטפת. כן.. כל כך הרבה דברים חסרים... הטיולים עם הכלבה היפה שלנו בחוף הים יד ביד וכל אותם רגעי אושר שחרוטים בליבי כן יפה שלי... זה אני כותב אלייך, אותו אדם שאהבת, רק שהפעם בלעדייך כלפי חוץ אולי אותו דבר, אך בפנים... אך את... יודעת תמיד איך להמשיך בלי להסתכל לאחור ועושה עכשיו אחר למאושר, מצחיקה אותו בטח עם אותם משפטים ואותם דברים מתוקים שהצחיקו אותי. כן.. מה תגידי על זה? הכל חוזר על עצמו את מחבקת אותו באותו אופן שחיבקת אותי,מחכה לו בין הסדינים. אז מה זו בעצם אהבה? וזהכואב לי כי פעם האמנתי שיש אהבה. ויש כל כך הרבה דברים ורגעים יפים שרציתי לחלוק איתך והזיכרון שלך מתחיל להיטשטש ואוסף זכרונות שזורים ביניהם, הם מה שנשאר לי באהבה ליפה שלי שעכשיו עם אחר