פרידה
"מעטים הפעמים בעולם בה זוכה אדם להקשר באופן כה מיוחד לאדם אחר" יש בליבי כל כך הרבה ????, כל כך הרבה. נקשרנו כל כך זה לזו, או לפחות אני אלייך. את חלקת עימי את סודותייך הכמוסים ביותר ואני אפשרתי לך לחדור לליבי לאחר שזכית באמוני באופן מלא. אינך יכולה לצפות או לדרוש כי אחדל מלדאוג לך ולהתעניין בקיומך רק משום שאיננו בקשר. וזאת משום שהקשר בינינו מעולם לא נסוב על יחסי יציאה-סקס-סיגריה (או נרגילה), אלא על חברות אמיתית שלוותה בשמחה, במשברים (העצבות בלילות), ברגעי קסם (עת התחבקנו בתחנת האוטובוס) , במשימות מטורפות (סטודנטית עקשנית שנה א' שמשגעת את העולם להתגייס למטרתה), בסודות נפש ועוד ועוד ועוד... המתבונן מהצד עלול לתמוה לפשרה של מערכת יחסים כה סבוכה, מעין מסלול סיירת במערכות יחסים ורבים אכן תמהו על פשרה, אך הם לא יכלו לדעת את אשר אנו מרגישים. לאורך כל הדרך ידעתי ותמיד אדע כי כל אשר עשיתי היה מתוך דאגה ואכפתיות כלפייך, גם אם לצערי פגעתי בך קשות, ללא כוונה. ואני מתכוון ליום בו בשל הדאגה הרבה שעודני רוחש לך והאיפוק העמוק ששמרתי מתוך כבוד לדרך המוסרית בה בחרת, כה חששתי מפני הסיכוי לפגוע בך ושתרגישי מנוצלת, כך שלא היה ביכולתי להיענות לציפיותייך באופן מלא ופירשת זאת כסלידה ממך. אינני מצטער על כך, אלא גאה בכך שכיום אני יודע בוודאות שמה שתמיד הרגשתי בלב באמת קיים, כלומר תמיד היית חשובה לי ראשית כל בזכות האדם שאת, ה???? שבתוכך ולא בזכות תשוקת הבשר, על אף שגופך יפהפה ומלבלב כפרח. ותאמיני לי שבעיניי את יפהפייה – מדהימ-ה (כמו שאהבת להזכיר לי). מצטער על שניסיתי שלא תעלבי ותירצתי זאת באופן שפגע בך. אני מבין שוודאי נעלבת. אל תעלבי בבקשה, אני מאוד נמשכתי אלייך. וזו האמת לאמיתה. פחדתי לאבד אותך, אך הנה, זה בכל זאת קרה. בבקשה אל תכעסי אם תדעי שאני ממשיך להתעניין בשלומך או לחזות מעת לעת בהצגותייך. פעם התפלאת בפניי מניסיונך כיצד ייתכן ששני אנשים יהיו כה קשורים זה לזה ולפתע לא יהיה אכפת לאחד מגורלו של האחר? אני שמח לדעת שמצידי אני לא עונה להגדרה – אינני זקוק למגע הבשר על מנת שחברתי הטובה ביותר תמשיך להיות חשובה לי – גם אם הפכתי למתועב בעיניה, לצערי הרב. חלקת עימי רגעים, שאין דומה להם באף מערכת יחסים. חשפת באוזניי את סבוכות נפשך, את חששך הגדול מהאפשרות שבכל רגע את עלולה לשקוע באבדון, כשרק רגעים ספורים לפני כן הקרנת אור כה גדול על העולם. אור כה נפלא ומלא אושר, שבכוחו להאיר ולצבוע את התהומות החשוכים ביותר. לעזאזל, בכית בפניי שברצונך להתאבד, שברצונך לשכוח מהעולם, חשפת בפניי את יודעת את מה. קיבלתי אותך ללא תנאי. לזה קוראים חברות אמת. חברות שלא נסובה רק על שעות שמחה, אלא חברות שעמדה במבחן בשעת משבר. ואחרי כל זה את מצפה שאשכח ממך כאילו כלום ? לא בעבור שום הון שבעולם. אני יכול להסתובב גאה כטווס ולהצהיר שאינני זוכר אותך כלל ולשחק אותה גבר כפי שכולם מצפים וכפי שכולם דחפו אותי להמשיך הלאה כאילו סך הכל היית עוד בחורה. אך זוהי אינה גבריות בעיניי ולעזאזל עם כולם. אני היחיד שמכיר מיהי ???? ????? תחת כל הקליפות. לא אכפת לי כלל מהתדמית, אלא מהחברה שהייתה לי ושברצוני לראותה מאושרת ויהי מה. האם את באמת רוצה לוותר על כל זה ? (וקשה לאכול סושי בלי החיוך שלך...) ???? ????
"מעטים הפעמים בעולם בה זוכה אדם להקשר באופן כה מיוחד לאדם אחר" יש בליבי כל כך הרבה ????, כל כך הרבה. נקשרנו כל כך זה לזו, או לפחות אני אלייך. את חלקת עימי את סודותייך הכמוסים ביותר ואני אפשרתי לך לחדור לליבי לאחר שזכית באמוני באופן מלא. אינך יכולה לצפות או לדרוש כי אחדל מלדאוג לך ולהתעניין בקיומך רק משום שאיננו בקשר. וזאת משום שהקשר בינינו מעולם לא נסוב על יחסי יציאה-סקס-סיגריה (או נרגילה), אלא על חברות אמיתית שלוותה בשמחה, במשברים (העצבות בלילות), ברגעי קסם (עת התחבקנו בתחנת האוטובוס) , במשימות מטורפות (סטודנטית עקשנית שנה א' שמשגעת את העולם להתגייס למטרתה), בסודות נפש ועוד ועוד ועוד... המתבונן מהצד עלול לתמוה לפשרה של מערכת יחסים כה סבוכה, מעין מסלול סיירת במערכות יחסים ורבים אכן תמהו על פשרה, אך הם לא יכלו לדעת את אשר אנו מרגישים. לאורך כל הדרך ידעתי ותמיד אדע כי כל אשר עשיתי היה מתוך דאגה ואכפתיות כלפייך, גם אם לצערי פגעתי בך קשות, ללא כוונה. ואני מתכוון ליום בו בשל הדאגה הרבה שעודני רוחש לך והאיפוק העמוק ששמרתי מתוך כבוד לדרך המוסרית בה בחרת, כה חששתי מפני הסיכוי לפגוע בך ושתרגישי מנוצלת, כך שלא היה ביכולתי להיענות לציפיותייך באופן מלא ופירשת זאת כסלידה ממך. אינני מצטער על כך, אלא גאה בכך שכיום אני יודע בוודאות שמה שתמיד הרגשתי בלב באמת קיים, כלומר תמיד היית חשובה לי ראשית כל בזכות האדם שאת, ה???? שבתוכך ולא בזכות תשוקת הבשר, על אף שגופך יפהפה ומלבלב כפרח. ותאמיני לי שבעיניי את יפהפייה – מדהימ-ה (כמו שאהבת להזכיר לי). מצטער על שניסיתי שלא תעלבי ותירצתי זאת באופן שפגע בך. אני מבין שוודאי נעלבת. אל תעלבי בבקשה, אני מאוד נמשכתי אלייך. וזו האמת לאמיתה. פחדתי לאבד אותך, אך הנה, זה בכל זאת קרה. בבקשה אל תכעסי אם תדעי שאני ממשיך להתעניין בשלומך או לחזות מעת לעת בהצגותייך. פעם התפלאת בפניי מניסיונך כיצד ייתכן ששני אנשים יהיו כה קשורים זה לזה ולפתע לא יהיה אכפת לאחד מגורלו של האחר? אני שמח לדעת שמצידי אני לא עונה להגדרה – אינני זקוק למגע הבשר על מנת שחברתי הטובה ביותר תמשיך להיות חשובה לי – גם אם הפכתי למתועב בעיניה, לצערי הרב. חלקת עימי רגעים, שאין דומה להם באף מערכת יחסים. חשפת באוזניי את סבוכות נפשך, את חששך הגדול מהאפשרות שבכל רגע את עלולה לשקוע באבדון, כשרק רגעים ספורים לפני כן הקרנת אור כה גדול על העולם. אור כה נפלא ומלא אושר, שבכוחו להאיר ולצבוע את התהומות החשוכים ביותר. לעזאזל, בכית בפניי שברצונך להתאבד, שברצונך לשכוח מהעולם, חשפת בפניי את יודעת את מה. קיבלתי אותך ללא תנאי. לזה קוראים חברות אמת. חברות שלא נסובה רק על שעות שמחה, אלא חברות שעמדה במבחן בשעת משבר. ואחרי כל זה את מצפה שאשכח ממך כאילו כלום ? לא בעבור שום הון שבעולם. אני יכול להסתובב גאה כטווס ולהצהיר שאינני זוכר אותך כלל ולשחק אותה גבר כפי שכולם מצפים וכפי שכולם דחפו אותי להמשיך הלאה כאילו סך הכל היית עוד בחורה. אך זוהי אינה גבריות בעיניי ולעזאזל עם כולם. אני היחיד שמכיר מיהי ???? ????? תחת כל הקליפות. לא אכפת לי כלל מהתדמית, אלא מהחברה שהייתה לי ושברצוני לראותה מאושרת ויהי מה. האם את באמת רוצה לוותר על כל זה ? (וקשה לאכול סושי בלי החיוך שלך...) ???? ????