פרידה
חברים יקרים, בימים אלו אני פורש מפעילות למען האגודה לאחר קרוב לעשר שנים של עשיה ציבורית. מעט התלבטתי אם לשתף את קהיליית המרחפים במה שעובר עלי בימים אלו, ולבסוף החלטתי שעדיף שהקהל הרחב ידע, על פני האפשרות שהוא לא ידע. הסיפור הוא רע, אבל אולי יצא ממנו משהו טוב בטווח הרחוק. קרוב לארבע שנים ניהלתי את אתר האינטרנט של האגודה. התחלתי לנהל את האתר שנה לאחר שהפסקתי לרחף, כי אהבתי את העיסוק, ובעיקר כיוון שנשארתי מעורב בעשייה הציבורית בנושאים מגוונים נוספים, ונשארתי עם חברים טובים מהשנים בהן ריחפתי. במשך כשנתיים ניהלתי את האתר ללא תמורה, עד שמי שהיה יו"ר הוועד באותו זמן הציע לי תמורה סמלית עבור עבודתי כיוון שאינני מרחף פעיל. הופתעתי, אבל קיבלתי את הצעתו בשמחה. יום אחד, לפני כחודש וחצי, ניסיתי במהלך עבודתי כהרגלי זה שנים להעלות דף חדש לאתר ונתקלתי בהודעת שגיאה. תעלומה ! ( ? ) שבועות רבים לאחר מכן התבררה לי הסיבה: מאחורי הקלעים הלך ונבנה האתר החדש ונוצר קונפליקט טכני בין שני האתרים. בכל אותם שבועות היה אורי שמיר עסוק בבניית האתר ונמנע מלספר לי על מעשיו. לא היה לי מושג מה מתרחש במקביל לשיגרת עבודתי. היחיד מבין חברי הוועד שעדכן אותי לגבי הנעשה מאחרי הקלעים, היחיד שגילה יחס אנושי, היה יגאל גולן , שחשב לנכון לעדכן אותי משחלפו כבר שבועות רבים בהם אורי שמיר היה בעיצומה של העבודה. יגאל לא עוסק בענייני אינטרנט והוא בוודאי לא לקח על עצמו לתפקד כשליחו של אורי שמיר עלי אדמות. זו היתה שיחה פרטית בינינו. הפעם הראשונה שקיבלתי מאורי שמיר רמז על האתר החדש היתה יום אחד לפני השקתו הרשמית, באימייל בו הוא כותב "לא יצא לנו לדבר בזמן האחרון ...". וזה בא מפיו של מי שידע בזמנים אחרים להתקשר אלי שלוש פעמים ביום כשהוא היה צריך משהו. "לא יצא לו" לדבר אתי ... אפילו לא באותם רגעים בהם הוא מחק את שמי מהדפים שאני כתבתי והכניס את שמו כמנהל האתר. - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - וכדי שלא יהיו אי הבנות : לגיטימי לערוך שינויים. לגיטימי להפסיק את עבודתו של בעל תפקיד. אבל ככה ?! כמו גנב בלילה ? לאדם שהשקיע ימים ולילות במשך שנים ? כך נהג מי שהשכם והערב קורא לחברים מעל כל במה לפעול למען האגודה. חבל. קיומה של האגודה הוא על פעילי הציבור שלה, והפעילים, - שכרם הוא בהכרה הציבורית של פועלם. היום אני מצטרף שלא בטובתי לשורה של פעילים ותיקים, עתירי עשייה, שסיימו את פעילותם עם טעם מר בפה. היתכן שיש לזה הסבר אחר מלבד ההרכב האנושי של שאר העוסקים כיום במלאכה? היו זמנים בהם העבודה הציבורית נעשתה מתוך שמחה, הערכה וכבוד הדדי. היו שנים בהם באסיפה השנתית הציגו את מועמודתם לוועד מספר כפול של חברים מהנדרש, ולבסוף נבחרו מי שזכו במירב קולות הבוחרים. אני רוצה להאמין שזמנים כאלו יכולים לחזור. אם תתארגן קבוצה של אנשים חיוביים, רעננים, נקיים ממישקעי העסקנות הנוכחית, שיחליפו באסיפה את הוועד הנוכחי, יהיה בכוחם להביא לאגודה הכל-כך חשובה הזו שחר של עידן חדש. בהצלחה לכולם, נהניתי, ואהבתי את העבודה. תשמרו על קשר. רוני.
חברים יקרים, בימים אלו אני פורש מפעילות למען האגודה לאחר קרוב לעשר שנים של עשיה ציבורית. מעט התלבטתי אם לשתף את קהיליית המרחפים במה שעובר עלי בימים אלו, ולבסוף החלטתי שעדיף שהקהל הרחב ידע, על פני האפשרות שהוא לא ידע. הסיפור הוא רע, אבל אולי יצא ממנו משהו טוב בטווח הרחוק. קרוב לארבע שנים ניהלתי את אתר האינטרנט של האגודה. התחלתי לנהל את האתר שנה לאחר שהפסקתי לרחף, כי אהבתי את העיסוק, ובעיקר כיוון שנשארתי מעורב בעשייה הציבורית בנושאים מגוונים נוספים, ונשארתי עם חברים טובים מהשנים בהן ריחפתי. במשך כשנתיים ניהלתי את האתר ללא תמורה, עד שמי שהיה יו"ר הוועד באותו זמן הציע לי תמורה סמלית עבור עבודתי כיוון שאינני מרחף פעיל. הופתעתי, אבל קיבלתי את הצעתו בשמחה. יום אחד, לפני כחודש וחצי, ניסיתי במהלך עבודתי כהרגלי זה שנים להעלות דף חדש לאתר ונתקלתי בהודעת שגיאה. תעלומה ! ( ? ) שבועות רבים לאחר מכן התבררה לי הסיבה: מאחורי הקלעים הלך ונבנה האתר החדש ונוצר קונפליקט טכני בין שני האתרים. בכל אותם שבועות היה אורי שמיר עסוק בבניית האתר ונמנע מלספר לי על מעשיו. לא היה לי מושג מה מתרחש במקביל לשיגרת עבודתי. היחיד מבין חברי הוועד שעדכן אותי לגבי הנעשה מאחרי הקלעים, היחיד שגילה יחס אנושי, היה יגאל גולן , שחשב לנכון לעדכן אותי משחלפו כבר שבועות רבים בהם אורי שמיר היה בעיצומה של העבודה. יגאל לא עוסק בענייני אינטרנט והוא בוודאי לא לקח על עצמו לתפקד כשליחו של אורי שמיר עלי אדמות. זו היתה שיחה פרטית בינינו. הפעם הראשונה שקיבלתי מאורי שמיר רמז על האתר החדש היתה יום אחד לפני השקתו הרשמית, באימייל בו הוא כותב "לא יצא לנו לדבר בזמן האחרון ...". וזה בא מפיו של מי שידע בזמנים אחרים להתקשר אלי שלוש פעמים ביום כשהוא היה צריך משהו. "לא יצא לו" לדבר אתי ... אפילו לא באותם רגעים בהם הוא מחק את שמי מהדפים שאני כתבתי והכניס את שמו כמנהל האתר. - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - וכדי שלא יהיו אי הבנות : לגיטימי לערוך שינויים. לגיטימי להפסיק את עבודתו של בעל תפקיד. אבל ככה ?! כמו גנב בלילה ? לאדם שהשקיע ימים ולילות במשך שנים ? כך נהג מי שהשכם והערב קורא לחברים מעל כל במה לפעול למען האגודה. חבל. קיומה של האגודה הוא על פעילי הציבור שלה, והפעילים, - שכרם הוא בהכרה הציבורית של פועלם. היום אני מצטרף שלא בטובתי לשורה של פעילים ותיקים, עתירי עשייה, שסיימו את פעילותם עם טעם מר בפה. היתכן שיש לזה הסבר אחר מלבד ההרכב האנושי של שאר העוסקים כיום במלאכה? היו זמנים בהם העבודה הציבורית נעשתה מתוך שמחה, הערכה וכבוד הדדי. היו שנים בהם באסיפה השנתית הציגו את מועמודתם לוועד מספר כפול של חברים מהנדרש, ולבסוף נבחרו מי שזכו במירב קולות הבוחרים. אני רוצה להאמין שזמנים כאלו יכולים לחזור. אם תתארגן קבוצה של אנשים חיוביים, רעננים, נקיים ממישקעי העסקנות הנוכחית, שיחליפו באסיפה את הוועד הנוכחי, יהיה בכוחם להביא לאגודה הכל-כך חשובה הזו שחר של עידן חדש. בהצלחה לכולם, נהניתי, ואהבתי את העבודה. תשמרו על קשר. רוני.
