אישה קטנה22
New member
פרידה
שלום!
אני נמצאת במשבר מאוד גדול בזוגיות, אני ובן זוגי יוצאים שלוש וחצי שנים.
חייבת לציין שאני בת 21 והוא בן 27. ואנחנו גרים בערים שונות וזמן נסיעה לא קטן.
כלומר הוא קטף אותי בהיותי בת 18. הזוגיות פרחה וצמחה יפה מאוד ,הוא בנה על חתונה מהרגע שהכרנו. ואני הייתי בשלי, ילדה בשלה שרק התגייסה וכל חייה היו לפניה.
המשבר הגדול הגיע מלפני שנה בדיוק. היה פיצוץ ומריבה עצומה, היו קללות והשלכת חפצים. והגיעה הפרידה בעקבות כך, הסיבה לפרידה היתה עקב הילדותיות שלי והתפרצויות קנאה שמעולם לא הכרתי בעצמי, כל פעם מחדש חזר על עצמו, היו נפגשים אחת לשבועיים עם לא יותר- זה גם הקשה עלינו. בנוסף ידעתי שהוא רוצה שנגור ביחד ונתחתן ונעשה צעד משמעותי בחיינו - אבל אני סרבתי וטענתי שאני "צעירה ולא בשלה" עבור זה- זה שבר אותו מבפנים.
כעבור חצי שנה - לקחתי אומץ ודברתי איתו. הוא הסכים להיפגש- חייבת לציין שחצי שנה לפני הוא נשבע לי שלא יחזור אליי לעולם שאין לו שום סיבה מוצדקת שנחזור.-וכך היה , סינן הודעות ואף חסם אותי בטלפון.
השיחה בפגישה התנהלה אחרת , הוא ראה בגרות שצצה משום מקום. החלתנו לפתוח דף חדש.
והנה חלפה שנה- ושוב הגענו למשבר. בזמן האחרון הרגשנו שנינו ,שנוי הבגרות שלי והסבלנות שלו השתנו מאוד לטובה. התחלנו לדבר במעבר דירה וקידום הזוגיות ותמיד צצה הבעיה- שאם לא נעשה את הצעד הזה ונגור ביחד ונפסיק להתראות אחת לשבוע- הזוגיות תישרף ולא תיהיה שום אהבה.
ובנוסף, הוא התחיל לדבר איתי על זה שאני תוקפנית וששום דבר לא עובד לפי סדר העדיפיות שלי ואז אני יוצאת עליו, וכשהוא בעבודה ולא עונה אני מתעצבנת, ועוד הרבה דברים קטנים שמבחינתו הפכו לגדולים.
זה נכון אבל נסיתי להסביר לו שזה המרחק ששובר אותנו ואנחנו מחפשים בריחה מהבעיה הזאת.
לפני כמה ימים החליט ביום אחד שלא מתאים לו והשיחה שהתנהלה בארבע עיניים לא היתה טובה, הוא טען את כל זה ואמר שדי נמאס לו ונגמר ביננו, שהוא יודע שעם אני ככה היום אז אני אהיה כזאת גם כשנגור ביחד- והוא אינו רוצה בזה.
שאלתי אותו עם זה משהו עם הרגשות והוא טען שגם שם משהו נעלם.(כל זה התנהל בלי מגע חיבוק - חייבת לציין שבכיתי המון )
הסוף נגמר שאמרתי לו שיחשוב שבוע וינסה להירגע ושלא ידבר מכעס , שכל אחד לעצמו יחשוב ויבין מה הוא רוצה אחד מהשני. בפרידה אחד מהשני הוא נשק את שפתיי ונתן חיבוק אוהב. מה שבלבל אותי לגמרי. וחצפיי נשארו אצלו מה שאומר שעדיין נפגש ונדבר על הכל.
רציתי לשאול , יש סכוי שהזוגיות הזאת תוביל למקום טוב? או שעדיף לתת לה ללכת? אנחנו מאוד מסתדרים ביום יום ונהנים בלי סוף - הוא קרה לי החבר הכי טוב שלו, המשפחה שלו ואני יודעת שהוא נהנה ממני כל כך במעט שהיצא לנו להיפגש.ובעניי הוא החבר הכי טוב שלי והיחד שאני סומכת עליו.
אם אעבד אותו אעבד חבר טוב. בענייך יש סכוי? שנצליח להקים משפחה והלנות אחד מהשני ביום יום , והאם הזוגיות תשתנה בגלל הקרבה שתיהיה - לגור ביחד?
שיהיה שבוע טוב עם בשורות טובות !
שלום!
אני נמצאת במשבר מאוד גדול בזוגיות, אני ובן זוגי יוצאים שלוש וחצי שנים.
חייבת לציין שאני בת 21 והוא בן 27. ואנחנו גרים בערים שונות וזמן נסיעה לא קטן.
כלומר הוא קטף אותי בהיותי בת 18. הזוגיות פרחה וצמחה יפה מאוד ,הוא בנה על חתונה מהרגע שהכרנו. ואני הייתי בשלי, ילדה בשלה שרק התגייסה וכל חייה היו לפניה.
המשבר הגדול הגיע מלפני שנה בדיוק. היה פיצוץ ומריבה עצומה, היו קללות והשלכת חפצים. והגיעה הפרידה בעקבות כך, הסיבה לפרידה היתה עקב הילדותיות שלי והתפרצויות קנאה שמעולם לא הכרתי בעצמי, כל פעם מחדש חזר על עצמו, היו נפגשים אחת לשבועיים עם לא יותר- זה גם הקשה עלינו. בנוסף ידעתי שהוא רוצה שנגור ביחד ונתחתן ונעשה צעד משמעותי בחיינו - אבל אני סרבתי וטענתי שאני "צעירה ולא בשלה" עבור זה- זה שבר אותו מבפנים.
כעבור חצי שנה - לקחתי אומץ ודברתי איתו. הוא הסכים להיפגש- חייבת לציין שחצי שנה לפני הוא נשבע לי שלא יחזור אליי לעולם שאין לו שום סיבה מוצדקת שנחזור.-וכך היה , סינן הודעות ואף חסם אותי בטלפון.
השיחה בפגישה התנהלה אחרת , הוא ראה בגרות שצצה משום מקום. החלתנו לפתוח דף חדש.
והנה חלפה שנה- ושוב הגענו למשבר. בזמן האחרון הרגשנו שנינו ,שנוי הבגרות שלי והסבלנות שלו השתנו מאוד לטובה. התחלנו לדבר במעבר דירה וקידום הזוגיות ותמיד צצה הבעיה- שאם לא נעשה את הצעד הזה ונגור ביחד ונפסיק להתראות אחת לשבוע- הזוגיות תישרף ולא תיהיה שום אהבה.
ובנוסף, הוא התחיל לדבר איתי על זה שאני תוקפנית וששום דבר לא עובד לפי סדר העדיפיות שלי ואז אני יוצאת עליו, וכשהוא בעבודה ולא עונה אני מתעצבנת, ועוד הרבה דברים קטנים שמבחינתו הפכו לגדולים.
זה נכון אבל נסיתי להסביר לו שזה המרחק ששובר אותנו ואנחנו מחפשים בריחה מהבעיה הזאת.
לפני כמה ימים החליט ביום אחד שלא מתאים לו והשיחה שהתנהלה בארבע עיניים לא היתה טובה, הוא טען את כל זה ואמר שדי נמאס לו ונגמר ביננו, שהוא יודע שעם אני ככה היום אז אני אהיה כזאת גם כשנגור ביחד- והוא אינו רוצה בזה.
שאלתי אותו עם זה משהו עם הרגשות והוא טען שגם שם משהו נעלם.(כל זה התנהל בלי מגע חיבוק - חייבת לציין שבכיתי המון )
הסוף נגמר שאמרתי לו שיחשוב שבוע וינסה להירגע ושלא ידבר מכעס , שכל אחד לעצמו יחשוב ויבין מה הוא רוצה אחד מהשני. בפרידה אחד מהשני הוא נשק את שפתיי ונתן חיבוק אוהב. מה שבלבל אותי לגמרי. וחצפיי נשארו אצלו מה שאומר שעדיין נפגש ונדבר על הכל.
רציתי לשאול , יש סכוי שהזוגיות הזאת תוביל למקום טוב? או שעדיף לתת לה ללכת? אנחנו מאוד מסתדרים ביום יום ונהנים בלי סוף - הוא קרה לי החבר הכי טוב שלו, המשפחה שלו ואני יודעת שהוא נהנה ממני כל כך במעט שהיצא לנו להיפגש.ובעניי הוא החבר הכי טוב שלי והיחד שאני סומכת עליו.
אם אעבד אותו אעבד חבר טוב. בענייך יש סכוי? שנצליח להקים משפחה והלנות אחד מהשני ביום יום , והאם הזוגיות תשתנה בגלל הקרבה שתיהיה - לגור ביחד?
שיהיה שבוע טוב עם בשורות טובות !
