פרידה מריטלין
ימים יגידו אם זה יחזיק מעמד. אבל כפי שאני רואה זאת היום, הריטלין מקבל תפקיד פחות ופחות חשוב בחיי, וההתמודדות עם הפרעת קשב מתבצעת באמצעים אחרים שנמצאו אפקטיביים יותר: גם ספורט, גם תוספי מזון, גם אימון מוחי.
שלא לדבר על תופעות לוואי. יש זמנים שזה עוזר יותר, והעלות עולה על התועלת. אבל כמו שאני רואה זאת כעת, במבחני עלות אל מול תועלת, הכף נוטה לפרידה. זה לא אומר שאטול בקטנה פה ושם. אך אני לא רואה יותר לנגד עיני רוחי משוואה שלפיה התמודדות עם הפרעת קשב = ריטלין. ישנם כל כך הרבה דברים שהם פי מליון יותר אפקטיביים, ופחות גורמים תופעות לוואי. העניין עם הריטלין שהשפעתו משתנה מתקופה לתקופה, לפי מה שאוכלים/כמה שישנים/הספורט שעושים. ולפעמים קשה לי לצפות מראש שמינון X יביא לתוצאה Y.
הוא יכול לאכזב יום אחד, ולהפתיע לטובה יום אחר. הוא לא פוטנטי. הוא מעלה את הריכוז בכללי (כשהוא מעלה), אבל הוא לא מטפל בבעיות קונקרטיות - סדר, ארגון, וכו'. לבעיות קונקרטיות ישנן טכניקות קונקרטיות. כדי לכתוב עבודת סמינריון יש טכניקה מסוימת. כנ"ל ללימוד למבחן. כנ"ל לכל פעולה.
הוא עובד על דופמין במוח, אבל דופמין ניתן לייצר כשאוכלים הרבה חלבונים ועושים ספורט אירובי. לטווח הרחוק עדיף להשקיע בספורט. ספורט בריא יותר . לספורט אין תופעות לוואי. ריטלין יוצר סטרסס. רגישות לרעש ולאור. מתח לפעמים. אז נכון שאפשר לשלב ריטלין עם שיטות אחרות, אבל כשהשיטות האחרות תופסות תאוצה, הרטלין הופך למיותר.
במבט לאחור, מאז שהתחלתי לקחת ריטלין אני לא חושבת שחל מהפך בחיי.
כשאני בודקת לאחור מתי היו הזמנים שהייתי הכי מאורגנת, מסודרת, ובהם הכל זרם חלק, התשובה היא לא ריטלין. מדובר בזמנים שבהם נקטתי טכניקות שיפוי שעבדו, והפעלתי אותן בחיי. היו לי הישגים מעולים בתקופות בלי ריטלין, וזמנים לא מרוכזים ולא מסודרים עם הריטלין.
ריטלין נותן חלק מאד מסוים מהפזל. מיקוד ברגע זה.
אבל יש כל כך הרבה חלקים לפאזל הזה.
אני לא רואה בו נדבך מרכזי, או בכלל, בהתמודדות שלי עם הק"ר.
אני רואה בספורט או תוספי מזון כלים טובים יותר.
קראתי לאחרונה כל כך הרבה טיפים, עצות, ספרות על מדעי המוח, שכיום אין לי כל ספק בנפלאות שניתן להשיג בתרגול ואימון.
מחר אני הולכת לעשות מנוי למכון כושר, ולהתחיל להתמיד יום יום.
בנוסף אני הולכת ללמוד סגנון שחייה חתירה, ובכלל, להתמקד בספורט ותזונה, ולשים את הריטלין בצד. הסיוע שלו נמוך, לא קוהרנטי. יש תופעות לוואי.
הגיע הזמן לומר לו שלום.
ימים יגידו אם זה יחזיק מעמד. אבל כפי שאני רואה זאת היום, הריטלין מקבל תפקיד פחות ופחות חשוב בחיי, וההתמודדות עם הפרעת קשב מתבצעת באמצעים אחרים שנמצאו אפקטיביים יותר: גם ספורט, גם תוספי מזון, גם אימון מוחי.
שלא לדבר על תופעות לוואי. יש זמנים שזה עוזר יותר, והעלות עולה על התועלת. אבל כמו שאני רואה זאת כעת, במבחני עלות אל מול תועלת, הכף נוטה לפרידה. זה לא אומר שאטול בקטנה פה ושם. אך אני לא רואה יותר לנגד עיני רוחי משוואה שלפיה התמודדות עם הפרעת קשב = ריטלין. ישנם כל כך הרבה דברים שהם פי מליון יותר אפקטיביים, ופחות גורמים תופעות לוואי. העניין עם הריטלין שהשפעתו משתנה מתקופה לתקופה, לפי מה שאוכלים/כמה שישנים/הספורט שעושים. ולפעמים קשה לי לצפות מראש שמינון X יביא לתוצאה Y.
הוא יכול לאכזב יום אחד, ולהפתיע לטובה יום אחר. הוא לא פוטנטי. הוא מעלה את הריכוז בכללי (כשהוא מעלה), אבל הוא לא מטפל בבעיות קונקרטיות - סדר, ארגון, וכו'. לבעיות קונקרטיות ישנן טכניקות קונקרטיות. כדי לכתוב עבודת סמינריון יש טכניקה מסוימת. כנ"ל ללימוד למבחן. כנ"ל לכל פעולה.
הוא עובד על דופמין במוח, אבל דופמין ניתן לייצר כשאוכלים הרבה חלבונים ועושים ספורט אירובי. לטווח הרחוק עדיף להשקיע בספורט. ספורט בריא יותר . לספורט אין תופעות לוואי. ריטלין יוצר סטרסס. רגישות לרעש ולאור. מתח לפעמים. אז נכון שאפשר לשלב ריטלין עם שיטות אחרות, אבל כשהשיטות האחרות תופסות תאוצה, הרטלין הופך למיותר.
במבט לאחור, מאז שהתחלתי לקחת ריטלין אני לא חושבת שחל מהפך בחיי.
כשאני בודקת לאחור מתי היו הזמנים שהייתי הכי מאורגנת, מסודרת, ובהם הכל זרם חלק, התשובה היא לא ריטלין. מדובר בזמנים שבהם נקטתי טכניקות שיפוי שעבדו, והפעלתי אותן בחיי. היו לי הישגים מעולים בתקופות בלי ריטלין, וזמנים לא מרוכזים ולא מסודרים עם הריטלין.
ריטלין נותן חלק מאד מסוים מהפזל. מיקוד ברגע זה.
אבל יש כל כך הרבה חלקים לפאזל הזה.
אני לא רואה בו נדבך מרכזי, או בכלל, בהתמודדות שלי עם הק"ר.
אני רואה בספורט או תוספי מזון כלים טובים יותר.
קראתי לאחרונה כל כך הרבה טיפים, עצות, ספרות על מדעי המוח, שכיום אין לי כל ספק בנפלאות שניתן להשיג בתרגול ואימון.
מחר אני הולכת לעשות מנוי למכון כושר, ולהתחיל להתמיד יום יום.
בנוסף אני הולכת ללמוד סגנון שחייה חתירה, ובכלל, להתמקד בספורט ותזונה, ולשים את הריטלין בצד. הסיוע שלו נמוך, לא קוהרנטי. יש תופעות לוואי.
הגיע הזמן לומר לו שלום.