פרידה ממטפל

דברתי איתו על זה לא מעט, אבל זה לא עוזר

כן,אני מודעת לעצמי ולמה שקורה בטיפול ולמה זה קורה.
אבל אני לא נקשרתי אליו רק כי הוא מטפל בי וכי היו לנו שיחות אינטימיות אלא באישיות שלו כאדם ובמראה החיצוני שזה דבר מאוד מושך ובולט מעבר לאישיות. הרגשות האלה לא עוברים לי, וכמובן שאני ממשיכה להשוות כל אחד אליו בתקווה שיהיה לי מישהו כזה בחיים שלי, אינטליגנט כזה, יפה, שאפשר לדבר איתו על הכל (לא בתור פסיכולוג אלא שיהיה אדם עם עולם תוכן עשיר! ) מוצלח. וכו'.
היה לי פסיכולוג נוסף שבו לא התאהבתי. כי היו בו אלמנטים אחרים שלא יצרו את ההתאהבות.
 
"לאכול את הפרי, לזרוק את הקליפה".

את כותבת שהיה לך פסיכולוג קודם, שבו לא התאהבת. כלומר, זו לא נטייה קבועה.
אלא שאת רוצה שיהיה לך מישהו כזה בחיים "אינטליגנט כזה, יפה, שאפשר לדבר איתו על הכל".
אז אולי זה באמת מה שכדאי לך לקחת לחייך: לחפש לך מישהו כזה, אינטליגנט, יפה, ובעל עולם תוכן עשיר.
אבל הפעם -- שיהיה שלם ושלך.

את כותבת שקיבלת "החלטה אמיצה" לעזוב את הטיפול אחרי שלוש שנים. נשמע לי שניסחת את זה נכון.
זה באמת דורש אומץ להיפרד ממישהו שאוהבים, כאשר מבינים שמערכת היחסים כבר לא בריאה.
יכול להיות שקיבלת את ההחלטה "מהראש" (בשכל), וייקח זמן עד שהיא תתעכל גם "בלב" (ברגש). אבל אני נוטה להאמין שזה יקרה בסוף.
 
פרידה ממטפל

התאהבתי קשות במטפל שלי, פסיכולוג, מאוד חתיך נאה, אינטליגנט ורגיש, פשוט הגבר המושלם, ראיתי שזה לא עובר לי וזה רק מתגבר ומתעצם כל האהבה אליו וההקשרות אליו והתלות בו, החלטתי שזה לא בריא לי ופשוט חתכתי, היתי אצלו כמעט שלוש שנים. למרות שלא תמיד הייתי צריכה את הפסיכותרפיה כיון שאני יודעת למצוא דרכי התמודדות חדשות ולמצוא את ההנאות של החיים ולשאוף תמיד קדימה.
בכל אופן הפרידה שהחלטתי עליה היום , היתה מאוד לא קלה , ובוצעה מהשכל ולא מהרגש. אבל ממש קשה לי, אני מריגשה תחושת אובדן נוראית. שאדם שכל כך אהבתי לא אראה אותו יותר. זהו, נגמר. לא ישוב עוד. מה עושים כדי לעכל את כל זה.
אבל אני יודעת שאולי מפה תהיה הצמיחה והפתיחות להכיר ולהכניס גבר חדש לחיים שלי . במקום כל גבר שאני פוגשת להשוות למטפל המושלם .... סתם עשיתי איזושהי אידיאליזציה לדמות המטפל. והעברה. בסדר, מושגים יפים ,אבל תכלס, זה מה שהיה. האם קבלתי החלטה נכונה? אני אישית חושבת שכן, אבל רציתי לשתף אתכם, הכאב הוא עצום ואיני יודעת מתי הוא ישכח, וכמה זמן יעבור עד שאשכח ממנו, כי המחשבות עליו והאובססיה להשיג אחד כמוהו לא קידמו אותי לשום מקום, אז קמתי ועשיתי החלטה אמיצה.
תודה מראש , חברים!
 
לעינב

גם אני - כמוך - סבור שקיבלת החלטה נכונה, ואני מאמין שעם הזמן זה יוכח מעבר לכל ספק, על אף הקושי והכאב המובנים בעת זו.
 
חח מסכימה איתך ועם עצמי..חחחח

הקטע הוא שאני חותכת את הטיפול ללא שלבי הכנה לפרידה, כי ברגע שנשב ונדבר על זה אני אהיה מוצפת...
 
למעלה