פרידה וייעוץ
שלום, אני עוברת קשה מאוד חד צדדית ולא ביוזמתי ממישהו שאני אוהבת מאוד. הפרידה עצמה היא לא מריב או אי יכולת להסתדר, אלא פשוט שהבן זוג שלי לא אוהב אותי יותר. אנחנו חברים מאוד קרובים ומאוד חשובים אחד לשני ומעוניינים להשאר קרובים כמה שאפשר... אנחנו צריכים אחד את השנייה ואוהבים מאוד (למרות שלא באותו האופן). המצב מאוד קשה לי ואני בדיכאון מתמשך כבר כשלושה חודשים. אני בוכה הרבה, לא מסוגלת לחשוב על שום דבר אחר, לאכול או לישון כמו שצריך. אני לא מאמינה שאוכל לאהוב שוב ואני לא חושבת שאני רוצה. להיות איתו היה מרכז עולמי, ולהיות במערכת יחסים אוהבת בשבילי זו מהות החיים, לתת מעצמך ולהיות מרכז העולם באותה מידה בשביל מישהו אחר. אני לא מעוניינת לשנות את הגישה שלי, כי אני בכל זאת מאמינה שנהיה ביחד כי הוא פשוט צרי זמן להבין מה הוא רוצה מקשר ומה הוא באמת מרגיש כלפיי. אני יודעת שהכל יסתדר. אבל בינתיים, המצב הוא בלתי נסבל ובן זוגי לשעבר מאוד לוחץ עליי שאלך לטיפול, שאוכל להתמודד עם זה יותר טוב. הוא טוען שאנחנו לא צריכים להיות בקשר עד שאתייצב, כי בעצם זה מה שיעזור לנו להיות בקשר טוב אחר כך... כל זאת למרות שהוא בעצמו מודה שמאוד קשה לו לא להיות איתי בקשר. האם זה הדבר הנכון לעשות, להתנתק? הייתי רוצה לדעת אם אפשר איך נראה טיפול במקרים כאלה? האם ינסו לשכנע אותי להפסיק לאהוב אותו? לא לחכות לו? לשכנע אותי שכן אפשר לאהוב שוב? פשוט זה נראה לי כפוי, ולדעתי אין שום דבר שיגרום לי לא לחשוב ככה. תודה, איריס
שלום, אני עוברת קשה מאוד חד צדדית ולא ביוזמתי ממישהו שאני אוהבת מאוד. הפרידה עצמה היא לא מריב או אי יכולת להסתדר, אלא פשוט שהבן זוג שלי לא אוהב אותי יותר. אנחנו חברים מאוד קרובים ומאוד חשובים אחד לשני ומעוניינים להשאר קרובים כמה שאפשר... אנחנו צריכים אחד את השנייה ואוהבים מאוד (למרות שלא באותו האופן). המצב מאוד קשה לי ואני בדיכאון מתמשך כבר כשלושה חודשים. אני בוכה הרבה, לא מסוגלת לחשוב על שום דבר אחר, לאכול או לישון כמו שצריך. אני לא מאמינה שאוכל לאהוב שוב ואני לא חושבת שאני רוצה. להיות איתו היה מרכז עולמי, ולהיות במערכת יחסים אוהבת בשבילי זו מהות החיים, לתת מעצמך ולהיות מרכז העולם באותה מידה בשביל מישהו אחר. אני לא מעוניינת לשנות את הגישה שלי, כי אני בכל זאת מאמינה שנהיה ביחד כי הוא פשוט צרי זמן להבין מה הוא רוצה מקשר ומה הוא באמת מרגיש כלפיי. אני יודעת שהכל יסתדר. אבל בינתיים, המצב הוא בלתי נסבל ובן זוגי לשעבר מאוד לוחץ עליי שאלך לטיפול, שאוכל להתמודד עם זה יותר טוב. הוא טוען שאנחנו לא צריכים להיות בקשר עד שאתייצב, כי בעצם זה מה שיעזור לנו להיות בקשר טוב אחר כך... כל זאת למרות שהוא בעצמו מודה שמאוד קשה לו לא להיות איתי בקשר. האם זה הדבר הנכון לעשות, להתנתק? הייתי רוצה לדעת אם אפשר איך נראה טיפול במקרים כאלה? האם ינסו לשכנע אותי להפסיק לאהוב אותו? לא לחכות לו? לשכנע אותי שכן אפשר לאהוב שוב? פשוט זה נראה לי כפוי, ולדעתי אין שום דבר שיגרום לי לא לחשוב ככה. תודה, איריס