פרידה והחיים שאחרי..

[adidror]

פרידה והחיים שאחרי..

לפני 5 חודשים נפרדתי מהחבר שלי אחרי 3 שנים, היינו אמורים להתחתן אבל בדרך היו המון עליות וירידות, המון משברים וויכוחים ואני תמיד אהבתי וקיבלתי אותו ללא תנאי ובכל מצב והוא כל פעם שהייתי במשבר היה עוזב כך שלאחר 3 שנים ותכנון חתונה עזב כאשר נודע לו שפיטרו אותי מעבודתי, יש לי עדיין רגשות אליו ומשום מה אני כל הזמן זוכרת את הטוב ולא את הרע. אין ספק שאני לא פנויה רגשית לקשר חדש ואני גם לא ממהרת למרות גילי (27 ) אבל נשאלת השאלה איך יוצאים מהמערבולת הרגשית ומפסיקים לחשוב שהוא מושלם ממשיכים הלאה? כל פעם שאני רואה אותו במקרה ומשום מה זה קורה ובלתי נמנע אחרי הכל מדינה לא כל כך גדולה, אני חוזרת אחורה ובמקום להתקדם שוב מתרגשת מחדש וחושבת על הימים הטובים ועל האהבה הגדולה שהיתה ביננו. יש למישהו שעבר את זה אולי עצה בשבילי איך לנטרל את הרגשות האלה?

 

[s h o o s h a]

יש חיים אחרי כל פרידה

בראש ובראשונה יכולה להציע לך לא לנסות לנטרל את הרגשות שקיימים בך. זכרי ונצרי בתוכך את הטוב שהיה לך בתקופה בה הייתם יחד. היום זה כואב, מחר פחות ובעוד זמן מה יעלם הכאב לגמרי וישאר רק הזיכרון. קחי מהתקופה הזו את הטוב, הפיקי לקחים מהפחות טוב ובני את עצמך מחדש חזקה יותר, עצמאית יותר, אַת יותר. אל תנסי לכפות על עצמך דבר. פשוט תני לדברים להתרחש. תתרגשי, תבכי, תזכרי. "הזמן רופא"? כנראה שכן. הזמן קוסם? ממש לא-כי אחרת היה עושה הוקוס פוקוס והכל היה נעלם ומתפוגג. חושבת שעדיף רופא על פני קוסם. ואת? ציטט כאן מר מנהל הפורום קטע מדברי מנצח ב"כיתת אמן" ואני חושבת שהדברים הללו כל כך מתאימים גם לך, במצבך. מרגיש לי להוסיף את פזמון שירו של שלמה ארצי "ירח" היתה תקופה כזו שהאושר בא בזעם, צחקנו מהכל, שרפנו את מה שבא ליד, לא נשאר לנו אלא לחבק את הצער, להגיד "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר". אתמול היה טוב, אתמול היה טוב, אתמול היה טוב, ויהיה גם מחר. בהצלחה