פרט א-פורטה

[אלוש26]

פרט א-פורטה

האם מישהו יכול להסביר לי למה בדיוק הכוונה בפרט א-פורטה? האם זו מילה נרדפת לקונפקציה?

 

[lirola]

לא

קונפקציה, הכוונה לייצור שהוא תעשייתי, בכמויות. פרט א פורטה זה שווה ערך לready to wear שזה רמה מתחת לקוטור. למעצבי העל יש את יצירות הקוטור, שהן יותר יצירות אומנות (לפעמים לבישות יותר ולפעמים פחות) והבגדים הללו נמכרים במחירים אסטרונומיים. לכל מעצב יש גם את הפרשנות שלו והדרך שבה הוא מעביר את הרעיון מקוטור למקום יותר מסחרי, יותר salable וזהו הRTW. רמה מתחת לזה נמצא הbridge שזה בעצם בין בגדי מעצבים(RTW) ובין בגדים שנמצאים בחנויות כמו מנגו, זארה (contemporary).

 

[עדי קריף נבון]

משהו פה קורא הרבה מאוד ספרים

יפה!!!!!!!!! אנחנו מעודדים כאן המונחים הללו התפתחו בזמן האחרון. והם אכן כפי שלירון כתבה כאן. באופן כללי פרט- אה- פורטה או מוכן ללבישה, הם כל הבגדים שניתן להכנס לחנות לקחת מהמדף, למדוד ולהחליט אם מוצאחן ואז לקנות. בניגוד לקוטור, שבתהליך זה מציירים את הבגד, עושים טואל או גזרה על נייר לפי מידות אישיות של הלקוח/ה ותופרים בבדים לפי בחירה, ומשלמים מראש על התהליך. קוטור יקר הרבה יותר,למעשה קוטור ממש בבית אופנה צרפתי הוא יקר המציאות. פרט - א - פורטה ניתן למדוד, אבל המידות הן על פי טבלא תעשיתית. בתוך קבוצת המוכן ללבישה יש דרגות שונות של איכות ושל 'מסחריות' כלומר כמות הפריטים מאותו דגים. ככל שהאיכות טובה יותר מבחינת גזרה תפירה וחומרים וכן שם המותג כך המחיר גבוה יותר .ממש כמו באומנות ליטוגרפיה יקרה יותר מרפרודוקציה וזו יותר מפוסטר פשוט. הדירוג נובע הרבה מגודל הסטודיו המיצר, שכן למפעלים גדולים יש יכולת להוריד מחירים על ידי קניה של כמויות בזול גם בחומר וגם בעבודה. למשל ניתן לקנות גאפ יחסית בזול אבל המחיר הוא בכך שכל אחד ברחוב ילבש את אותו הבגד. בעידן המודרני, כאשר המותג במובן הגראפי אפילו הפך להיות לסמל הסטטוס, שכן אנשים כבר לא יכולים למדוד את יוקר הבגדים זה של זה על פי כמות חוטי הזהב והאבנים כי אף אחד לא יוצא לרחוב בשמלת קרינולינה, אין כל כך בעיה עם ה'תלבושת האחידה' ויש כן חשיבות גדולה לסימול המסחרי של המוצר כך שיבלוט בחוץ.

 

[lirola]

על פי מה שאני יודעת מאתרים שונים

RTW אלו בגדי מעצבים ברוב המכריע של המקרים, מוכן ללבישה זה פירוש מילולי נכון אבל הוא לא מאפיין את מה שקורה בעולם האופנה. לפי חיפושיי באינטרנט חנות כמו מנגו למשל, אינה באה יחד עם המילים RTW. אם עושים חיפוש, אז ready to wear תמיד מגיע לצד שם של מעצב ידוע בעל בית אופנה גדול. מה שאנחנו רואים בארץ בחנויות מעצבים, יותר עונה להגדרה של bridge למרות שהבגדים ברמה כל כך נמוכה מבחינת התפירה (במקרים רבים, כמובן לא תמיד) שהם אפילו לא ראויים להיקרא כך. וויקיפדיה :Ready-to-wear collections are usually presented by fashionable couture houses each season during "a period known as Fashion Week גם אני תמיד חשבתי שRTW זה כל מה שיש בחנויות, אבל אני רואה שזה לא ממש ככה.

 

[עדי קריף נבון]

זה נכון אבל יש היסטוריה

והיא שעד תחילת המאה ה 20 בכלל לא היו 'מעצבי אופנה' אלא היו תופרים, והם תפרו בהזמנה, ומי שלא היה לו תופר, כפי שמי שלא היה לו כובסת או טבח תפר בעצמו. בהדרגה, נוצרו 'בתי אופנה' והם תפרו תפירה עילית בניגוד לסתם תפירה פשוטה יותר, וזה אומר גם שהשתמשו בחומרים משובחים. כך לאט לעט בתי האופנה שערכו תצוגות היו קובעי הטון מבחינת עיצוב בניגוד למה שהיה קודם, שקובעי הטון היו האצולה. בתי האופנה גם מכרו גיזרות שלהם לחייטים ותופרות, כמו שגם היום אפשר לקנות גזרות של איסי מיאקי למשל דרך ווג. אחרי מלחמת העולם השניה, הייתה שקיעה משמעותית בעמד של בתי האופנה, והם החלו לייצר גם פרט א פורטה, אופנה זולה יותר, ונגישה יותר לאנשים בעלי ממון שלא היו צריכים להופיע בנשפים, ומשם עברו גם ליצור המוני, בגדים אופנתים ומתועשים. קונפקציה זה הצורה התעשיתי של ייצור בגדים, בשיטת הסרט הנע, כלומר כל פועל/ת עושים פעולה אחת, אפשר לייצר גם בגדי מעצבים בשיטה זו, וגם טי שרטים של פוקס