תתפלא לשמוע את הסיפור הבא :
באותה אירן, מדינת השיעים -בשנת 1963 בו ארע המקרה הבא, 95% מנתיניה היו שיעים. אבי עליו השלום רָכַל בבאזר בטהרן ביו עמיתיו המוסלמים השיעיים. הם היו אדוקים מאוד ! הם אהבו את אבי וכיבדו אותו. הם כיבדו את אבא יותר מאשר את בן דתם השיעי. כאלה היחסים! אותה שנה ערב סדר פסח, כל עמיתיו, יותר מ- 15 איש הוזמנו לביתנו בטהרן וסבו את סדר פסח. הם עמדו על כך שסדר פסח יתנהל כהלכתו כשהם נסבו סביב שולחן הסדר יחד עם כל המשפחה שמנינו 9 נפשות. הם שתו ואכלו מכל הברכות. ובמהלך הסעודה עצמה, שהיתה בשפע, הם שתו מהיינות שאבא הכין בשפע. כמה מהם השתכרו. אחדים אף הגיבו בהקאה. לא רגילים לשתות. בטח שלא בכמויות גדולות או לשוכרה. החוויות ליוו את המשפחה שלנו ואת הסביבה היהודית תקופה ארוכה מאוד. השיעים של אירן סבו בביתו של אסמאעיל (=ישראל) ג'והוד את סדר פסח במלואו, כדת וכדין, אכלו ושתו לשוכרה.