פרוגסטרון ושגעון

פרוגסטרון ושגעון

שאלה לי אליכן, שמעניינת אותי הן מהפן המאד אישי (בתור מטופלת IVF) והן מהפן המקצועי (בריאות הנפש). מהן התופעות הנפשיות שאתן מכירות אצלכן כחלק מהטיפול? האם יש קשר בין תופעות אלו לתרופות מסוימות או לפאזה מסויימת בטיפול? או שניתן לקשור כל מה שקורה רק להמתנה מורטת העצבים וליאוש המצטבר? (אני מכירה את הנושא מהספרות המקצועית, אבל הייתי רוצה לשמוע גם מנשים "אמיתיות"). המקום האישי שמביא אותי לשאול הנו אפיזודה דכאונית שעברתי לפני שנה, כשהייתי בשלב הלייט של הטיפולים, ועכשיו, במחזור IVF ראשון (ואולי אחרון, אם כי לא נראה לי), בו הייתי מטופלת למופת , הופיעו בשבוע האחרון , תחת טיפול בגועל נפש הקרוי אנדומטרין, סימנים חלקיים של דכאון קליני: בכי, חוסר אנרגיה, יאוש, מחשבות שחורות - בקיצור- שמחה וששון... אצלי נדמה לי (ולשרינק היקר שלי) שזה קשור לפרוגסטרון ולא להמתנה, אבל מעניין אותי לשמוע מה אומר הנסיון המצטבר בפורום.
 

ורד13

New member
הספרות המקצועית

מלאה במאמרים על הקשר בין הטיפול ההורמונלי לדיכאון. קיימים תכשירים שבמיוחד מעוררים הפרעות אפקטיביות (במיוחד אצל נשים שגם ללא טיפול חוו את התענוג הנ"ל אבל גם בנשים שלא). בין התכשירים שבעיקר מדווחים הם האקקלומין וה"זריקות הישנות". (פרגונל וכיוב'). ואולי דווקא בגלל שהן ישנות וע"כ יש מספיק דיווח. בד"כ הדיכאון חולף כלעומת שבא בסוף הטיפול - ואין צורך בתוספת תרופות נוגדות דיכאון. וזאת עדות לכך שלא ההמתנה היא שורש הבעייה כי הרי ההמתנה בטיפולים האלו ממשיכה עוד הרבה אחרי. עוזרת סבלנות, ידיעה שזה יסתיים בקרוב, הכרה בכך שאלו תופעות לוואי - ולא את, ובמידת הצורך סיוע נפשי.ד.א. דיכאון קליני - זה סיבה לנסות תכשיר אחר. קיימים מספר תכשירים מקבילים עם אותה תועלת גניקולוגית - אבל התסמינים הדכאוניים אינדבידואלים למשתמשת. עמדי על כך.
 

ל א ו

New member
נראה לי שזה קשור בהחלט

לתוספות ההורמונים שאנחנו מקבלות וכן למצב הנפשי העדין שאנחנו נמצאות בו (אמרה גלית, ונזכרה בהתקפת הבכי מלווה בצעקות על הבעל באותו יום ברכב, בהשפעת אנדומטרין). אני מטופלת ברפלקגסולוגיה ובהילינג שמאוד עוזר לתעל את הרגשות המגעילים שאנחנו חוות במהלך הטיפול. אז לגבי שאלתך, נראה לי שההורמונים רק מוסיפים לתחושה שכבר במילא נמצאת שם!
 

טאיה1

New member
ומוסיפה שאלה

אם ההורמונים מביאים למצב של דכאון קליני או כמעט קליני, האם תרופות אנטי דיכאוניות (פרוזאק, סרוקסט) יעזרו גם כאן? האם מי שלוקחת את התרופות הנ"ל, פחות מועדת לדכאון ומצבי רוח עקב ההורמונים?
 

ל א ו

New member
טאיה נראה לי שזאת שאלה

שצריכה להיות מופנית לרופא פסיכיאטר. אני באופן אישי חושבת שכדאי לקחת ולעשות הכל על מנת להקל על המצב הנפשי אבל אם צריך עוד תרופות בנוסף למה שאנחנו לוקחות
זה ממש מיאש. יש לי חברה שעברה טיפולי הפריה, אני לא יודעת אם בזמן הטיפולים אבל אני יודעת שבכל תקופת ההריון היא לקחה כדורים נוגדי דיכאון ולא היתה לזה שום השפעה על הבן שלה.
 
דבר ראשון- ברור שיש

קשר בין מאזן הורמונלי בגוף לבין האיזון הרגשי שלנו...אחרת למה אנחנו עצבניות לפני מחזור ולמה אנחנו מטורללות לגמרי בהריון? לא כולם- אבל הרוב...זה פשוט משנה את האיזון הכימי במוח. וקחי את זה יחד עם המתח והחרדה והמרירות והייאוש ומה לא? קבלת- פסיכיות לגמרי!!! אם נוח לך להסביר לאיש שלך שזה פיסי יותר מפסיכולוגי- תגידי לו שזה מה שאמרו לך (אחרת הוא יגיד לך- אבל גם אני מרגיש מתוח בדיוק כמוך- אז למה אני לא משתגע??....)
 

נועם@בת

New member
אני לא יודעת לשייך תופעה ספציפית

לחומר ספציפי, אבל כל אחד מהחומרים עלול לייצר דראמות. אי אפשר לדעת איך שיווי המשקל הביוכימי שלך מגיב לחומר זה או אחר. אצלי הדקה הקצר הוריד מהפסים, אצל אחרת הפרוגינובה גרמה לטירוף ואצלך כנראה הפרוגסטרון עושה את זה. הנסיון שלי עם אנדומטרין הוא תשישות מוחלטת, אפטיות ורצון להכנס מתחת לשמיכה לנצח (לא רק רצון, בהחלט ביצוע מפואר
). תחזיקי מעמד בקרוב שגעון ההריון
. נועם
 

I N K A

New member
פרוגסטרון ושיגעון? צוות לעניין :(

פרוגסטרון ושיגעון נשמע לי צוות שפועל יופי יחד, שכן אם נפעיל מעט היגיון, פרוגסטון אחרי לידה הוא מאוד גבוה נכון? הרבה נשים זוכות בתענוג של דיכאון לאחר לידה. לפי דעתי זה נשמע לי קשור בהחלט. נסי לשאול בפורום של הורים שעברו דיכאון לאחר לידה, אולי הם ידעו לקשר על בטוח את הפרוגסטרון לדיכאון ולשיגעון. בנוסף כמובן שהמתח והמצב הנפשי "עוזרים" לעניין. לגבי תרופות פסיכיאטריות, רצוי כמובן להימנע מהן ככל הניתן בתקופת הריון, אבל אם אין ברירה אז אין ברירה. מקווה שעם הבטא החיובית כל הדיכאון שלך ייעלם ויהפוך במהרה לצהלות שמחה. שיהיה בהצלחה ואל תגידי לא נראה לי שזה הטיפול האחרון-כל טיפול הוא האחרון עד שלא הוכח אחרת!!! :)
 

ורד13

New member
טוב, אז בהמשך לאותו עינין

לגבי הטיפול צריך לבחון שני דברים. האם באמת יש דיכאון - או שינויים במצב הרוח שנסבלים פחות או יותר. (ויש הבדל בין שני המצבים). ובהמשך כדאי לבדוק תחת איזה טיפול הופיע אותו דיכאון. ולנסות להמנע ממנו. ואם עדיין קיימים "התסמינים הקליניים" - יש תרופות נוגדות דיכאון המאושרות להריון. הוכחו כלא פוגעות בילוד. וצריך לשקול את שלום נפשה של האם מול הרצון להמנע מתרופות בכל מחיר. ד.א. היעילות של תרופות נוגדות דיכאון זהה ליעילותם של פסיכוטרפיות שונות (כמובן שני הטיפולים בצותא עדיף). כך שאם מתנגדים לתרופות - כדאי להצמד למטפל טוב.
 

rachel10

New member
רגישות יתר, בכי וכאלה../images/Emo122.gif

אני בדיוק אחרי ivf שני והפעם חשבתי שעברתי את הטיפול ברוגע נפשי יחסי אלא שזה אומנם איחר להגיע אבל כשהגיע זה היה בגדול... אפשר לומר שמיום ההחזרה שזהו גם היום בו התחלתי שימוש באנדומטרין(מקרי או לא) נכנסתי למצב של רגישות יתר בכי ועצבות. אני יכולה לבכות מכל דבר קטן שזה פשוט הורס. היום קצת נרגעתי , מקווה שזה יחזיק מעמד שרמה הזו. אני בהחלט מרגישה שאני צריכה פעילות מרגיעה... בהצלחה, רייצ'ל
 

רוית ב

New member
כן , כן , וכן תופעות יש והרבה

דארמאסאלה אני ממש הייתי בדיכאון עד כדי חוסר תפקוד נורמאלי של חיי אפילו לקום להתקלח ולאכול ארוחת בוקר היה לוקח לי שעות (ואני אדם אנרגטי מאוד) מאיקקלומים נהייתי על גבול האלימות - תארי לך. אבל יש לזה פתרון בתרופות צמחיות נהדרות שמותר לקחת בטיפולים כמו טיפות של R47 ועוד תרופה נהדרת הומאופטית שלקחתיל דיכאון והיא מאוד מאוד עזרה לי. כמובן שהייתי קודם באבחון אצל נטורופטית שמתמחה בפוריות ומבינה מה אני נוטלת ומה עובר עליי. מומלץ. ואין מה לעשות את בטח שתמעי הרבה תגובות של דחכאון ויאוש מר כתוצאה מהתרופות. מחזיקה לך אצבעות ל IVF אחרון!!!!! ומנצח!!!
 

תולו

New member
אני רק מסתכלת על הניק שלך

ונרגעת...... אח, מי יתנני הודו ? כן, מוכר, עוד יותר מוכר לבעלי המסכן, שלא כל כך ידע מה לעשות איתי. בכי שהגיע למצב של קוצר נשימה, כעס על כל העולם, סמרטוטיות באופן כללי, מעניין אם זו תופעת לוואי כתובה ? אני הולכת לבדוק.
 

פּוֹנְג

New member
אני הרגשתי את זה דווקא בשלב

ההפסקה (בין טיפולים) יכול להיות שאחרים הרגישו את זה עוד לפני כן
אבל אני הרגשתי שאני מאבדת את הקשר עם האני שאני מכירה, כשהייתי בלי הורמונים. יכול להיות שזה עניין של גמילה ויכול להיות שזה בכלל פסיכולוגי משום שלא עשיתי שום דבר "מועיל" "אקטיבי" לטובת ההריון שלי. מעבר לזה, אני לא הרגשתי שום דבר מיוחד להורמון מסויים. אבל אני שוב חושבת שאני לא מדד טוב ודווקא אנשים שרואים אותי מהצד, יוכלו להיות שופטים יותר טובים של העניין.
 
למעלה