פקעין
לפני 4 ימים הייתי בטיול שנתי. ביום השני של הטיול עשינו מן עליה לרגל לכפר פקעין. אחד האיחודים של הכפר הוא ששם גרים בהרמוניה מסויימת דרוזים, מוסלמים, נוצרים ויהודים. הרוב בכפר, כפי שהבנתי הם דורזים. מעניין שבאותו כפר גרות שתי משפחות יהודיות שמעולם לא עזבו את מקום מגוריהן לאחר חורבן בית שני. אצל המשפחות האלה נשתמרו מזמורים מיוחדים לליל הסדר ששנשכחו בגלות. כשטיילתי בכפר לשניה היה נדמה לי שראיתי דגל פלסטיני, אבל כשהתקרבתי שמתי לב שזהו דגל קרוע של גרמניה. היו קירות שהיו עליהן כתובות בעיברית כגון "אני דרוזי גאה" ו-"דרוזי"(היו יותר כתובות בעיברית מאשר בערבית), וגם גליתי שלמרות שהדרוזים נאמנים לארץ מושבם ומשרתים בצבא שלנו, יש להם דגל: פס לבן, פס כחול, פס צהוב, פס אדום ומשולש ירוק בצד. בנוסף הייתי עם הכיתה שלי בחנות דרוזית נחמדה שקוראים לה "הפיתות של עפיפה", והפתיע אותי שבחנות היה לוח גדול עם כל סימלי צה"ל וגם תמונות של כל הרמתכ"לים בעשרים השנה האחרונות, לפחות. הטיול השאיר בי רושם עמוק, וכך גם הטיול בצפת שנערך באותו היום.
לפני 4 ימים הייתי בטיול שנתי. ביום השני של הטיול עשינו מן עליה לרגל לכפר פקעין. אחד האיחודים של הכפר הוא ששם גרים בהרמוניה מסויימת דרוזים, מוסלמים, נוצרים ויהודים. הרוב בכפר, כפי שהבנתי הם דורזים. מעניין שבאותו כפר גרות שתי משפחות יהודיות שמעולם לא עזבו את מקום מגוריהן לאחר חורבן בית שני. אצל המשפחות האלה נשתמרו מזמורים מיוחדים לליל הסדר ששנשכחו בגלות. כשטיילתי בכפר לשניה היה נדמה לי שראיתי דגל פלסטיני, אבל כשהתקרבתי שמתי לב שזהו דגל קרוע של גרמניה. היו קירות שהיו עליהן כתובות בעיברית כגון "אני דרוזי גאה" ו-"דרוזי"(היו יותר כתובות בעיברית מאשר בערבית), וגם גליתי שלמרות שהדרוזים נאמנים לארץ מושבם ומשרתים בצבא שלנו, יש להם דגל: פס לבן, פס כחול, פס צהוב, פס אדום ומשולש ירוק בצד. בנוסף הייתי עם הכיתה שלי בחנות דרוזית נחמדה שקוראים לה "הפיתות של עפיפה", והפתיע אותי שבחנות היה לוח גדול עם כל סימלי צה"ל וגם תמונות של כל הרמתכ"לים בעשרים השנה האחרונות, לפחות. הטיול השאיר בי רושם עמוק, וכך גם הטיול בצפת שנערך באותו היום.