נערה בסטייל 92
New member
פפפרררקקק ב'...
ביקשתם קיבלתם... פרק ב'... סיפור 2: "מה את חושבת שאת עושה?!, מזמינה בייביסיטר לבנים והולכת! מה עבר לך בראש באותו רגע?!" לא ידעתי מה להגיד כולי הייתי פדיחות, גל הסתכל עלי במבט מוזר ולא הבין מה קרה. "אנג'לה אני עוד שנייה חוזר" הוא אמר. תודה לאל, הוא כנראה הבין שאני ואמא שלי צריכות לדבר ביחידות. "אמא, לא עכשיו בבקשה!, נדבר על זה בבית.." "אוקי, אבל את באה איתי ברגע זה הביתה!" כשהגענו הביתה אמא ואני עלינו לחדר ודיברנו, יותר נכון היא דיברה: "מה חשבת לעצמך?! אהה, את יודעת שאני עסוקה כל הזמן בלפרנס את המשפחה הזאת ואת כל כך בקלות מזמינה בייביסיטר?!" "אמא אבל...." ניסיתי להשחיל מילה. " בלי אבל את מקורקעת עד להודעה חדשה! את עשית טעות ואת תשבי כמה זמן שצריך ותחשבי טוב, טוב על מה עשית! זהו הנושא הסתיים" היא לא נתנה לי להסביר מה קרה?, למה עשיתי את זה?, היא לא נתנה לי זמן להגן על עצמי זה ממש לא הוגן!. אבל מצד שני היא צודקת הרי אני יודעת שאנחנו בתקופה קשה, אבא ברח עם המאהבת שלו ולקח את כול הכסף שלו וסגר לאמא את החשבון, אמא כמעט כול הזמן עובדת ואם היא לא עובדת היא בבית כל הזמן בטלפון עם הבנק מנסה לשכנע אותם לתת לה את הכסף שלה. ואני, כל מה שאני חושבת זה על מסיבה מטומטמת, על בן שמהצד בכלל לא שם עלי. מזמינה בייביסיטר חופשי חודשי בלי לחשוב אפילו מה יקרה אח"כ אני פשוט חושבת רק על עצמי. השבועות הארוכים של ישיבה בבית בלי טלפון ובלי חברים הייתה לי כמו גיהינום, חצי מהזמן הייתי ישנה או שהייתי מכינה ש"ב (תסתכלו לאיפה התדרדרתי,סתם) ושאר הזמן אני פשוט יושבת מול הטלוויזיה ומחסלת! באותם שבועות עשיתי הרבה עבודות בית בכדי להרוויח את הכסף שבזבזתי בחזרה. בזמן שלא היה לי מה לעשות ישבתי מול המחשב וחשבתי... החלטתי שאני פותחת לי יומן במחשב ופשוט התחלתי לכתוב, הדברים יצאו לי כמו גשם מהראש. "יומן יקר! הימים האחרונים לא עברו אצלי כרגיל, אני מרותקת ללא טלפון וחברים לבית. האחים הקטנים נראים לי פתאום כמו מלאכים משום שהם היחידים שאיתם אני יכולה לבלות, אני עדיין עושה עבודות בית רבות אבל לא בגלל שאני צריכה לשלם לבייביסיטר,כבר סיימתי לשלם, אלה בגלל שזה בא לי בחופשיות. אני מרגישה יותר מקורבת למשפחה שלי ואני דווקא שמחה על העונש הזה משום שבפעם הראשונה בחיי הוא באמת גרם לי לחשוב מה עשיתי ואיך אני יכולה לתקן את זה...." "אנג'לה את יכולה לבוא רגע יש לי משהו חשוב להגיד לך" "אוקי אמא אני מייד בא" טוב אני אמשיך אח"כ את היומן בניתים אלך לראות מה אמא רוצה. "אנג'לה מתוקה שלי יש משהו מאוד חשוב להגיד לך, את מקשיבה?" "כן אמא אני מקשיבה, דברי את מלחיצה אותי" "אוקי מתוקה שלי, הכסף שאני מרוויחה מהעבודות שלי לא מספיקות לי בכדי לפרנס את המשפחה ומאוד קשה לי לעשות הכל לבד..." "אבל את לא לבד אני עוזרת לך בניקיונות הבית ובכל זה.." "תקשיבי לי עד הסוף מתוקה, אז כמו שאמרתי הכסף שאני מרוויחה לא מספיק לי אני לא אומרת שאנחנו עניים אבל אני צריכה לבקש ממך משהו שהוא היה הדבר האחרון שהייתי חושבת עליו, אני צריכה לבקש ממך לעבוד אחרי בית הספר ולהרוויח כסף" "מה?! אמא למה? איך הידרדרנו למצב כזה?, רגע את רוצה להגיד לי שאין לנו כסף להביא אוכל לקטנים?" "מתוקה תקשיבי לי שנייה, יכול להיות שאם הכסף לא יספיק לנו את תצטרכי לעזוב את בית הספר..." "אמא! לא!!!.." "רגע לא אמרתי שאת תעזבי אמרתי שיכול להיות, אני מצטערת מתוקה שלי!..." C*זכויות שמורות לאדווה :-C D*
ביקשתם קיבלתם... פרק ב'... סיפור 2: "מה את חושבת שאת עושה?!, מזמינה בייביסיטר לבנים והולכת! מה עבר לך בראש באותו רגע?!" לא ידעתי מה להגיד כולי הייתי פדיחות, גל הסתכל עלי במבט מוזר ולא הבין מה קרה. "אנג'לה אני עוד שנייה חוזר" הוא אמר. תודה לאל, הוא כנראה הבין שאני ואמא שלי צריכות לדבר ביחידות. "אמא, לא עכשיו בבקשה!, נדבר על זה בבית.." "אוקי, אבל את באה איתי ברגע זה הביתה!" כשהגענו הביתה אמא ואני עלינו לחדר ודיברנו, יותר נכון היא דיברה: "מה חשבת לעצמך?! אהה, את יודעת שאני עסוקה כל הזמן בלפרנס את המשפחה הזאת ואת כל כך בקלות מזמינה בייביסיטר?!" "אמא אבל...." ניסיתי להשחיל מילה. " בלי אבל את מקורקעת עד להודעה חדשה! את עשית טעות ואת תשבי כמה זמן שצריך ותחשבי טוב, טוב על מה עשית! זהו הנושא הסתיים" היא לא נתנה לי להסביר מה קרה?, למה עשיתי את זה?, היא לא נתנה לי זמן להגן על עצמי זה ממש לא הוגן!. אבל מצד שני היא צודקת הרי אני יודעת שאנחנו בתקופה קשה, אבא ברח עם המאהבת שלו ולקח את כול הכסף שלו וסגר לאמא את החשבון, אמא כמעט כול הזמן עובדת ואם היא לא עובדת היא בבית כל הזמן בטלפון עם הבנק מנסה לשכנע אותם לתת לה את הכסף שלה. ואני, כל מה שאני חושבת זה על מסיבה מטומטמת, על בן שמהצד בכלל לא שם עלי. מזמינה בייביסיטר חופשי חודשי בלי לחשוב אפילו מה יקרה אח"כ אני פשוט חושבת רק על עצמי. השבועות הארוכים של ישיבה בבית בלי טלפון ובלי חברים הייתה לי כמו גיהינום, חצי מהזמן הייתי ישנה או שהייתי מכינה ש"ב (תסתכלו לאיפה התדרדרתי,סתם) ושאר הזמן אני פשוט יושבת מול הטלוויזיה ומחסלת! באותם שבועות עשיתי הרבה עבודות בית בכדי להרוויח את הכסף שבזבזתי בחזרה. בזמן שלא היה לי מה לעשות ישבתי מול המחשב וחשבתי... החלטתי שאני פותחת לי יומן במחשב ופשוט התחלתי לכתוב, הדברים יצאו לי כמו גשם מהראש. "יומן יקר! הימים האחרונים לא עברו אצלי כרגיל, אני מרותקת ללא טלפון וחברים לבית. האחים הקטנים נראים לי פתאום כמו מלאכים משום שהם היחידים שאיתם אני יכולה לבלות, אני עדיין עושה עבודות בית רבות אבל לא בגלל שאני צריכה לשלם לבייביסיטר,כבר סיימתי לשלם, אלה בגלל שזה בא לי בחופשיות. אני מרגישה יותר מקורבת למשפחה שלי ואני דווקא שמחה על העונש הזה משום שבפעם הראשונה בחיי הוא באמת גרם לי לחשוב מה עשיתי ואיך אני יכולה לתקן את זה...." "אנג'לה את יכולה לבוא רגע יש לי משהו חשוב להגיד לך" "אוקי אמא אני מייד בא" טוב אני אמשיך אח"כ את היומן בניתים אלך לראות מה אמא רוצה. "אנג'לה מתוקה שלי יש משהו מאוד חשוב להגיד לך, את מקשיבה?" "כן אמא אני מקשיבה, דברי את מלחיצה אותי" "אוקי מתוקה שלי, הכסף שאני מרוויחה מהעבודות שלי לא מספיקות לי בכדי לפרנס את המשפחה ומאוד קשה לי לעשות הכל לבד..." "אבל את לא לבד אני עוזרת לך בניקיונות הבית ובכל זה.." "תקשיבי לי עד הסוף מתוקה, אז כמו שאמרתי הכסף שאני מרוויחה לא מספיק לי אני לא אומרת שאנחנו עניים אבל אני צריכה לבקש ממך משהו שהוא היה הדבר האחרון שהייתי חושבת עליו, אני צריכה לבקש ממך לעבוד אחרי בית הספר ולהרוויח כסף" "מה?! אמא למה? איך הידרדרנו למצב כזה?, רגע את רוצה להגיד לי שאין לנו כסף להביא אוכל לקטנים?" "מתוקה תקשיבי לי שנייה, יכול להיות שאם הכסף לא יספיק לנו את תצטרכי לעזוב את בית הספר..." "אמא! לא!!!.." "רגע לא אמרתי שאת תעזבי אמרתי שיכול להיות, אני מצטערת מתוקה שלי!..." C*זכויות שמורות לאדווה :-C D*