פער בין המציאות (הומואית) 2013 לערכי היהדות

[מיטורקיז]

פער בין המציאות (הומואית) 2013 לערכי היהדות

שאני אומר ערכי היהדות, אני מתכוון במובן החברתי - בין אדם לחברו. ולא במובן ההלכתי .
אני חש שיש פער גדול בין הערכים החילוניים לדתיים. הפער מתחזק בעיקר בחברה ההומואית.החברה ההומואית מקדימה את החברה החילונית בכמה שנים.

הנה דוגמא, אגרת הרמב"ן (ציטוט לא מדוייק) : ובדברך עם אדם , עינך יהיו למטה, חשוב שאדם זה גדול ממך . אם חכם הוא ממך- ודאי. ואם פחות חכם ממך - אז הוא חוטא בשוגג ואתה במזיד.
הציטוט לא מדוייק אבל רוח הדברים מובנת.

בחברה הדתית <לפחות כך נראה לי ממה שאני זוכר> צניעות זו תכונה טובה. בעוד בחברה החילונית (וודאי בהומואית) זו תכונה ראויה לבוז...

יש לי עוד כמה דוגמאות. אבל אשמח לשמוע דעתכם על הנושא

תודה

ושלום לכולכם חזרתי לביקור בפורום

 

[avitano]

לא חושב שזה קשור לקהילה אלא לחינוך

יש לי חברים חילוניים
ויש לי חברים אתאיסטים שגדלו בבית שאין בו אלוהים

והם צנועים מאוד, כן מכבדים כל אדם ומדברים בנימוס

וואלה את האמת יש כמה דתיים שאני מכיר שלא היה מזיק להם קצת צניעות

אז במקרה שלי עם ההיכרות שלי והניסיון שלי, אני לא מסכים איתך

 

[מיטורקיז]

תודה

אתה צודק. ייתכן שאני גם עושה אידיאליזציה לחברה הדתית, כי אני כבר 12 שנים מאז שהורדתי את הכיפה

אני מרגיש לא בנוח בחברת הומואים מוחצנים מאד (לאו דווקא בשל החצנת ההומואיות שלהם אלא המוחצנות בכלל שקיימת בחברה זו)

ובלי קשר, אני תוהה עם עצמי, האם אפשר להיות הומו מופנם (ואולי ביישן קצת) וגם מחוץ לארון?

או שזה דבר והיפוכו?

 

[datibalev]

קשה

עד בלתי אפשרי...

עצם ההגדרה של גאווה היא זו שמפריעה לכך בעצם...

צריך להבין שהרצון לגאווה הוא שיקבלו אותנו כמו שאנחנו מבלי לשפוט, וזה אחרי שנים של חוסר הכלה עד כדי מצבי קיצון של השמצות ופגיעות...

כשנחיה בעולם של סובלנות נוכל אולי פחות להחצין...

עד אז מי שרוצה להיות יותר מופנם צריך להישאר בארון...

אני יכול אולי להוסיף שאני אישית פוחד מהגדרות

, לא רוצה שמישהו יגדיר אותי

, לא בגלל הנטיה המינית שלי

, ומפריע לי עצם זה שמנסים להגדיר אותי על פי הכיפה שלי...

אגב, איך זה שאין רגשון של דתי-לאומי

???

 

[כמוני כמוכם1]

אני לא מבין מה הקשר בין הדברים

יכול להיות מישהו מחוץ לארון והוא לא מוחצן... זה שמשהו לא בארון זה אומר שהוא לא מסתיר שיש לו נטיה מינית שונה מהנטיה המינית הנפוצה,

זה לא אומר שהוא צריך להיות מוחצן בשביל זה, הוא גם לא חייב לצעוד במצעדים וגם אם כן זה יכול להיות רק כחלק מהבעת מחאה ודרישת זכויות

ולא כהחצנת מה שהוא.

 

[חמדח ואוהב]

אפשר ואפשר! ישנם הומואים צנועים

וביישנים וגם מופנמים. הצניעות הביישנות והמופנות רחבה. היא קיימת בכל המיגזרים והגילאים

 

[avitano]

קשה להעיד על עצמי, אבל אני חושב שאני צנוע

אני מאוד ביישן שקט ומופנם
ואני לגמרי מחוץ לארון

אני לא מסתובב עם דגל וזה לא הדבר הראשון שאני מספר על עצמי
יש הרבה אנשים בעבודה למשל שלא יודעים כי לא דיברנו על זה
אבל אני גם ממש לא מסתיר את זה, אף פעם לא אשקר, אם מישהו ישאל

 

[datibalev]

לא הבנתי

למה אתה מתכוון ב"הפער מתחזק בעיקר בחברה ההומואית."?

דווקא אם "החברה החילונית מקדימה את החברה החילונית בכמה שנים"?

אתה מחפש עוד דוגמאות או הסברים למה יש פער בין החברה החילונית לדתית? ומה הקשר לחברה ההומואית?

 

[מיטורקיז]

אני מתכוון לומר שהפער הזה קשה עד מאוד

לחזור בשאלה קשה בכלל בגלל הפער
אבל בייחוד בקהילה ההומואית כי היא יותר חילונית מאשר החברה החילונית הכללית.

החברה ההומואית מקדימה את החברה החילונית (סטרייטית).. ולכן בחברה ההומואית , צעיר הומו שנכנס לחברה ההומואית עומד מול פער עצום, בין מה שהוא התחנך עליו לבין מה שמקובל בחברה הזו

 

[datibalev]

עכשיו הבנתי

אני דווקא חוזר בתשובה ומנקדות המבט שלי הבעיה היא חד מימדיות. אם אדם מחליט שהוא ממש את הנטיה שלו אז הוא מוותר על הדת, ואם הוא מחליט שהוא ממש את הנטיה הדתית שלו הוא מדחיק את הנטיה.

אני לא מאלה שאומרים שאוטומטית יש להדחיק את הנטייה, בגלל הטענה זה משהו שנתון לבחירה באופן אבסולוטי. אבל באותה מידה יש בטענה שאין מה לעשות בגלל שהנטייה היא מולדת משום התחמקות מהחובה הדתית. בדיוק עסקתי בכך בתגובות לחברי הפורום בזמן האחרון, אתה מוזמן לראות מה כתבתי במקומות אחרים. בקשר לעניין לפי דעתי הוא האמונה ורק אחר כך הדת.ראה בחתימה שלי...

אפשר להגיד שהבעיה היא שכשמישהו בוחר אז זה כאילו או שחור או לבן. ואחרי הכל זה עניין של הרגל. אם מישהו משנה את החברה בה הוא חי הוא יתרגל די מהר למנטליות שלה החברה החדשה. כשאדם מחליף את החברה אליה הוא משתייך השאלה היא עד כמה הוא מוכן לשנות את עצמו. אני חושב שלעיתי קרובות מדי השינוי נעשה בצורה קיצונית מדי שלא משאירה לאדם אפשרות לחזור בו. הן בעולם החזרה בתשובה שהאדם התחיל תהליך משמעותי לכאורה, והן בעולם החזרה בשאלה שהוא פרק מעליו כל עול, ואף על פי כן נראה לי שבשני המקרים הוא מרגיש געגוע לעולם שעזב.