פעם.......

[sodaa]

פעם.......

פעם.... פעם לא היה מצב כזה שאני אצא מהחדר בכעס, ואתה לא תבוא לראות מה קורה איתי... היום...היום אתה פשוט מעדיף ללכת לישון... צריך לקום מוקדם בבוקר..אין לך זמן לריבים... וכשהייתי יוצאת מהחדר, מצטנפת לי באיזו פינה, לא הייתי צריכה לאטום את האוזניים כדי לא לשמוע איך אתה לא בא... כי ידעתי שתגיע.. היום אני יודעת שאני אשאר לבד ומנסה רק להקטין את הידיעה הזו... ללא הצלחה.... והיית מקשיב... היית מתייחס.. אם אני לא רוצה משהו, אז לא היית עושה.. ומרב שעכשיו אני נאבקת איתך יום יום ומתחננת שתפסיק לשלוח ידיים ושהשמות האלו מטרפים אותי, אתה רק ממשיך יותר ויותר. ואתה לא מבין שזה רק גורם לי להרגיש יותר רע! אני שונאת שאתה שולח ידיים רק למקומות מסוימים. אני שונאת כשאתה מתחיל לדבר כמו ילד מתבגר... קטעים איתך... תקעת... עשית מספר... וזה גורם לי להרגיש ממש רע! מספיק רע כדי לגרום לי להתרחק. ואז כשאני מתרחקת זה הופך למעגל סגור, כי אתה מגביר את הנגיעות "כי אחרת בכלל לא יצא לי לגעת בך" ומהתסכול, או מה שזה לא יהיה מגביר את השמות המרגיזים האלה, כדי לעשות לי דווקא.... ולא נצא מזה! פתאום אין לך בעיה להירדם כשאני בוכה לי בחדר אחר... פתאום זה לא מפריע לך לא לדבר... והחלק ההכי מכאיב הוא שאני יודעת שאתה יכול להיות אחרת.... כי בד"כ אתה מקשיב, ודואג, ומתעניין אם כואב, אבל כשאתה פגוע כל הרשעות יוצאת ממך, ואני לא בטוחה שאתה יודע עד כמה היא חזקה...

 

[פיה ומכשפה]

זה נשמע קשה וכואב.קבלי../images/Emo24.gif

 

[הפרוד]

זוהי ההתחלה של הסוף

שהתקשורת נעלמת וכל אחד מוצא את הפינה שלו ,פה מתחיל הסוף החיים ממשיכים וחיים "מנגיעה לנגיעה" אם לא תדברתי תפתחי לא ישאר כלום בסף רק חלל ריק הייתי שם והחלק הנורא הוא שדיברתי לעצמי כי אף אחד כבר לא היה שם "והנגיעות " היו מה שנשאר לי

 

[איש המערות]

גם הוא מגיב להתרחקות שלך

גם הוא נכנס לחשש, מתחיל להלך "על ביצים". גם הוא נכנס לשיתוק. לפעמים הוא מנסה לשבור את השתיקה על ידי "נגיעות" שאותך מרתיעות ואת נסגרת יותר. מעגל קסמים. את המעגל אפשר לשבור בצד שלו אבל גם בצד שלך. זה רק עניין של אומץ ושל מי יעשה את הצעד הראשון (הרי יש בצעד כזה סיכון להיפגע). רוצה באמת ליצור שינוי? אל תחכי לו ואל תפחדי להיפגע שוב. אם תיפגעי - תגיעי למקום שאת מכירה ממילא. אבל אם תצליחי לשבור את המעגל, הרי ששניכם הרווחתם בגדול - וזה יהיה בזכותך. בהצלחה.

 

[s h o o s h a]

מה אני רואה?

רואה לפניי אישה פגועה אישה שידעה ימים אחרים ויודעת לתאר זאת בדרך עדינה ורגישה והימים הללו, על אף שהיו לא מושלמים, היא חסרה אותם וכמהה להם. ואני רואה גם את בן הזוג והוא פגוע. לא ברור ממה, למה ... אבל הוא פגוע ("...כשאתה פגוע כל הרשעות יוצאת ממך...") ולדעתי כאן שורש הבעיה. ובמקום לדבר העדפתם(?) להתרחק וכל אחד התכנס בתוך עצמו ויצרתם מעגל קסמים שכזה שלא יתנפץ אם לא ינופץ ועכשיו - ההחלטה מה לעשות עם המעגל הזה נתונה בידי שניכם ... או אחד מכם ...

 

[sodaa]

................

כן הוא היה פגוע, ואני יודעת למה ודי מבינה. ואני אפילו מבינה למה הוא לא בא אחרי באותו הלילה... חצות, הוא עייף, עוד 5 שעות הוא צריך לקום לעבודה, והוא יודע שאם עכשיו נתחיל בשיחה, דבר ראשון אני אבכה, כי זה מה שתמיד אני עושה, וסביר להניח שהוא יהיה גמור מעייפות למחרת. אז אני מבינה, אבל עדיין מתגעגעת לימים שהוא היה ישר בא אחרי להחזיר אותי... התקשורת ביננו בד"כ מצויינת. מדברים על מה שמפריע, מדברים על מה מציק ומה לעשות. אבל לי מפריע שלא תמיד הוא מתייחס להערות הקטנות שלי... מפריע לי שאתה אומר א', ב', ג'. אז למה לא שפשוט תפסיק להגיד את זה?!?! עניתם לי פה על מעגל הקסמים ועל הצורך לצאת ממנו.... איך אני יכולה לעשות את זה?!? והון תודה!

 

[פשוש מתוסכל]

מנקודת מבטו

sodaa שלום, אני מצטרף לידידי הפרוד מלמעלה באבחנה שיש קצר בתקשורת וכאן הכל מתחיל (וגם נגמר). אני, לצערי, במצב שלך בדיוק. למרות שאת טוענת שהתקשורת ביניכם מצוינת ומדברים על מה שמציק, לדעתי אתם מגרדים את פני השטח בלי להכנס לרגשות האמיתיים ולמה שמצטבר בבטן. שאלה לי אליך: את באמת יכולה לדבר איתו על ה כ ל ? וקצת חומר למחשבה, שאני בטוח שיכעיס את עמיתיי לפורום: מדוע את זאת שעוזבת ומצטנפת? מדוע כל חילוקי הדיעות (שמן הסתם לא היו לרוחך) מסתיימים באותו תרחיש קלאסי שאת עוזבת ומצפה ממנו שיבוא לנחם ולפייס? האם עלה על דעתך שבמצבים האלה הוא חש מוותר, סולח ואפילו "מפסיד"? אין תחליף למילים (הנאמרות או הנכתבות). אני מניח שנמאס לו מהריטואל של להשיב אותך ולפייס אותך, כי בסופו של דבר כדי לריב צריך שניים.

 

[sodaa]

העזיבה הדדית...

באותה מידה, הרבה פעמים כשהוא מרגיש פגוע, הוא זה שהולך לחדר השני ואני זו שבאה אחריו, מפייסת, מתנצלת, אם צריך, ומחזירה אותו אלי.. כן. אני יכולה לדבר איתו על הכל. כן. אני מדברת איתו. אומרת לו בדיוק מה מפריע לי ומה זה גורם לי להרגיש. ככה אנחנו הנשים. אוהבות לדבר, להרחיב, להיכנס לכל פרט ופרט... ובכל זאת...מהו מעגל הקסמים הזה ואיך אפשר לצאת ממנו???

 

[פשוש מתוסכל]

שאלת השאלות

לצערי הרב גם אני מחפש את התשובה לשאלה. דרך אגב, זה שאת מסוגלת לדבר איתו על הכל, זה עדיין לא אומר שזה הדדי או חמור מכך - זה עדיין לא אומר שהוא מקשיב.