פעם...

[עופרי-]

פעם...

פעם אמרת שאסור לי להיות עצובה שתמיד תהיה כאן לעד. אין מילה כזו לעד. ידעתי. אבל הבטחת שתמיד תהיה כאן. אמרת שמיד תבחין בעצב שבי. בעיניים. תסתכל בעיניים ותראה אותו. את העצב הנוראי הזה ששוכן בי. השתדלתי. התאמצתי. ניצחתי את העצב. עכשיו,אתה כבר לא כאן יותר. מה זה אומר? שמותר לי להיות עצובה?

 

[t@gel]

כן יירבו כאן השירים....

אהבתי עופרי.. אהבתי מאוד... תודה חבל שהוא לא יהיה כאן לקרוא אתזה

 

[הדבורה מאיה]

עופרי

תמיד מותר להיות עצובה. אפילו חובה. זה לא אנושי להיות שמחה תמיד. קראתי מה שכתבת. וכאבתי. כאבתי כי את פה כבר תקופה, ויצא לנו להתכתב, אבל לא יכולת להגיד מה שאת מרגישה ומה שכואב. אני מקווה שבכל זאת תנסי להוציא קצת מהעצב. הלוואי שיכולתי להגיד יותר. מקווה שתוכלי להפתח לאט לאט, ולספר קצת מעבר. אם תרצי, אתן לך את פרטי. זה המעט שאני יכולה. וזה שאת פה, למרות שאת לא מדברת, זה כבר איזושהי הודעה בכך שיש בעיה. וגם זה כבר משהו. רק אל תברחי מהבעיה. תתמודדי איתה. רק כך יש סיכוי להקלה כלשהי בעתיד. שלך מאיה