פעם....

[א מ ר י ל י]

הייתי קוראת לזה ״חיסון״

ניסיון מאכזבות,הגנה רגשית והמשך חיים.
אני מאמינה שכשמגיע מישהו שבאמת מעורר את הרגשות לטוב ולרע,זה ברור והאדישות מתפוגגת.
אנחנו עוברים דרך של חיפוש וצוברים במהלכה המון תחושות.
את בן אדם רגיש ועצם זה שאת מרגישה את ה״אדישות״ הזו,זה רק מצביע שממש לא נהפכת ל״קהת חושים״.
בטח לא ״כהת חושים״

, קבלי

 

[במבי674]

אני חושבת שפשוט יש לך פחות פנטזיות

אולי.. פעם..
היית מכירה מישהו וכבר היית בונה תילי תילים של איך יהיה איתו ומי הוא וכאלה.. והיית נקשרת לפנטזיה ומבכה אותה כשהיא לא הצליחה. (גם אני אגב.. עולם הדמיון והפנטזיה שלי תמיד עבד שעות נוספות)

היום.. את פשוט מנסה להכיר, ואם זה לא הולך אז לא הולך.. וכאב הלב היחיד הוא על האכזבה

תגידי לי.. נראה לך שאת, כן את!! יכולה להגיד שאת קהת חושים? את הכי מלאה ברגש שיש. תפני אותו למי שיעריך את הקבלה שלו.
(כמוני!

)

 

[ליבליב1]

אני כל היום חושבת על ההבדל בין משאלה ופנטזיה!!

ו... כן, כנראה שאת צודקת

 

[niceguy213]

אמממ אולי, רק אולי

זה בגלל שיש כבר מישהו ספציפי שאת חושבת עליו? מישהו שכולם נראים לך קטנים על ידו? שהוא זה שגרם לקוואץ' בתוכך ככה שהשאר פשוט עוברים לידך כמו כלום?

סתם שואל כי לי היה משהו דומה לתקופה

 

[אדום כהה מאוד]

ואיך זה עבר?

 

[אזרח בעולם הוירטואלי]

ישש עוד אחת כמוני

היכן הרגש?
הלך לטיול שנתי ולא יחזור לעולם

----אולי עוד לא פספסנו אותה..

ואז תבוא הפיה הטובה

ותתן בקסם...לקופידון העצלן הזה

שיושב לו
שם למעלה עם בנות טובים ומסתבלט כל היום ולא אכפת לו שאנשין מאבדים רגשות
בא לי לתת לו

לפנים