פעם ראשונה

[הלנה]

ועם צביה...

 

[דני מאשדוד]

איריס שלום...

אני קצת אמתן את הדברים... אני מבין את התנגדותך למתן ריטלין, את לא לבד בסרט הזה, יש עוד המון כמוך. אבל למה למרוח יוד , כאשר את סובלת מכאב ראש????? תטפלי במה שצריך!!!!!!! למה הגעת לאבחון??? מה הביא אותך לאבחן את הילד?? מה מפריע למערכת החינוך????? והכי חשוב, מה מפריע לילד שלך????? הילד שלי , סובל מבעיות קשב וריכוז, ה"טיקים" שלו - מינוריים. אם יכולתי לתת לו ריטלין, הייתי נותן לו בשמחה, ניסיתי!! הריטלין החצין בצורה דראסטית את ה"טיקים", אז אין מצב!!!! אבל אם זה לא היה קורה, הייתי נותן לו ריטלין עד היום. זה שהילד לא מרוכז, גורם לו לסבל נוראי, הוא לא בעניינים, הוא "מרחף" הוא לא לומד, משעמום הוא פוגע בילדים או בשלוות הלימודים בכיתה, הילדים נוטרים לו בגלל זה, הוא מנודה חברתית , זה יותר טוב??? קחי את הצעדים לאט..... תאתרי , מה מפריע לילד שלך בעיקר!!!!! תטפלי בבעיה הזאת ספציפית, בכל האמצעים שהרפואה המודרנית, ו/או האלטרנטיבית מציעות. ללא דיחוי ובכל העוצמה. בבעיות הקטנות, תטפלי אחר כך. מאחל לך את כל ההצלחה בעולם

 

[בנבר]

דני היקר

" אין כמוך " כל הכבוד על הסבלנות הסובלנות כושר הכתיבה וההסבר בקיצור יש לך את זה.

 

[איריס עדן]

דני בוקר טוב

הילד שלי מאוד עצבני, לא יכול לשבת בשקט בשיעורים, חסר סובלנות יש לו יכולות מדהימות כשהוא רוצה אבל לצערי אין לו "טוסיק". הידים שלו מתעופפות חופשי לכל מקום, ילד או האחים שלו ואני לא רוצה ל"אבד" אותו. הרבה תודה על התמיכה. אשמח לקבל טיפים תודה רבה רבה

 

[יעלבל]

שלום איריס, ברוכה הבאה בצל קורתנו..

אני מאוד שמחה שחשת הקלה כשנודע לך שבנך סובל מטוראט, ובמיוחד מהסיבה שלא תצטרכי לטפל בו ברטלין...את רגועה כי יש אפשרות לטיפולים אחרים... ואני מהססת...לשפוך הכל?...לענות בעדינות? - אז אענה בעדינות... כשבני אובחן חשתי הקלה כי סוף סוף מישהו הגדיר את בני והפסיקו לומר לי שאני האמא הפולניה שמדמיינת. חשתי הקלה לא בגלל הטיפולים שאצטרך לטפל בו אלא בגלל שיכולתי לחפש מידע על התסמונת, להשכיל ולהבין מהי תסמונת טוראט ולנסות לגזור ממידע זה את הדרך שבה אוכל לעזור לבן. בשנתיים הראשונות הוא בכלל לא טופל - לא תרופתית, לא התנהגותית והכל היה נראה - "גן עדן". ואז...אחרי שנתיים בה הבום...המפץ הגדול, תסמונת טוראט במלוא הדרה ותפארתה...ובלית ברירה, לא כי רציתי אלא כי היתי מוכרחה - ונתנו לבן תרופות. ולא משנה כרגע איזה תרופות משנה הגישה. חלוקות מאוד הדעות על השימוש ברטלין...אבל גם ברספרידל וגם בפרוזאק וגם ברסיטל וגם בגאודון, וגם בהלידול וגם בקלוניריט.....שדרך אגב - כולן ניתנות ללוקים בטוראט...איש לא עושה שימוש בתרופות אלו כי בא לו, כי מתחשק לו, אנחנו עושים שימוש בתרופות אלו כי יש לנו בהן צורך. כי בלעדיהן תפקוד ילדנו גרוע יותר. אז הכי הכי נכון זה לשבת וללמוד, להשכיל ולהבין מהי תסמונת טוראט ולהיות בעל גישה פתוחה לכל דבר - העיקר להקל ולתת אפשרות לחיים טובים...וגם אם צריך לתת רטלין. אני תמיד מתלבטת בסוגיה של הקלות הבלתי נסבלת של האצבע הרושמת ויש לי שאלה - אני מצטטת אותך - "לדעתי רק 2-3 אחוז מההורים הם הורים משקיענים ובאמת אין דרך מוצא אלא לתת ריטלין לילד"... ...מה הקשר בין הורה משקיע ומתן רטלין? אני הורה משקיע כי באמת אין ברירה ונתתי רטלין? אז מה את? הורה לא משקיע? מה זה בכלל הורה משקיע? משקיע בכסף? בזמן? ביחס? בטיפול?...אני לא רוצה להשמע נוזפת אבל אין זה מכובד להכניס סטטיסטיקות מופרזות על נתונים ערטילאיים ובמיוחד בבית חם ורגיש זה... שיהיה לך לילה טוב, חלומות פז ושתמיד תחושי רק הקלות...

 

[איריס עדן]

לכל החברה המקסימים

ראשית הרבה תודה על ההיענות, העיצות והתגובות האמיתיות. הרבה תמיכה וכח לתמוך בילד קיבלתי. עלי להסביר משהוא: כוונתי לריטלין היתה שאני מכירה הורים שפשוט לא התאמצו לבדוק את הילד מה יש לו ולאחר 2 טיפולים ישר הדביקו לו ריטלין(אני מכירה לפחות 3 ילדים) אין לי ולא תהייה לי בעיה לתת לילד ריטלין - אבל.........לאחר כל הבדיקות והנסיונות האחרים לטפל בו בדרך אחרת. תודה רבה לכולכם על התמיכה ואני מקווה שכולנו נהנה בסופו של דבר מהילדים המקסימים שלנו

 

[תיקי וזיו שגן]

שלום איריס וברוכה הבאה לפורום