פעם ראשונה....
מזה שנים רבות...שאני לא חוגגת... כלומר, לא יושבת לארוחת ערב בסוכה. משום מה השנה, שום חג לא דיבר אלי... אולי משום שזו הפעם הראשונה, לנו האחים, ללא ההורים....הבית שעדיין קיים...שם... עושה לי לא טוב על הלב...לא רציתי לחגוג שם. אז זו הפעם הראשונה לי/לנו ללא סוכה... שם..על הגג, בבית של ההורים...תמיד הייתה סוכה...כל חג....תמיד הלכנו לעזור לקשט... תמיד ישבנו יחדיו...עם הריחות של החג. בכל תקופה גדלה המשפחה, קטנה הסוכה ולא שינינו בה דבר... אפילו בשנה שעברה....היו עוד קישוטים שלנו כילדים, כאלה שעשינו בגיל בית הספר, יחד עם אמא.... לי אישית קשה היה לשבת השנה בסוכה... אז אין סוכה....ואין חג...כך אני מרגישה. פתאום נכנסה בי מין כזו מועקה... מתגעגעת לימים של פעם...של ביחד...ואין. סודית מתעצבת אל ליבה.... מקווה שאין בכם כעס על זה שכתבתי. אולי יש עוד כמוני...בעצב הזה של האין יותר "פעם".
מזה שנים רבות...שאני לא חוגגת... כלומר, לא יושבת לארוחת ערב בסוכה. משום מה השנה, שום חג לא דיבר אלי... אולי משום שזו הפעם הראשונה, לנו האחים, ללא ההורים....הבית שעדיין קיים...שם... עושה לי לא טוב על הלב...לא רציתי לחגוג שם. אז זו הפעם הראשונה לי/לנו ללא סוכה... שם..על הגג, בבית של ההורים...תמיד הייתה סוכה...כל חג....תמיד הלכנו לעזור לקשט... תמיד ישבנו יחדיו...עם הריחות של החג. בכל תקופה גדלה המשפחה, קטנה הסוכה ולא שינינו בה דבר... אפילו בשנה שעברה....היו עוד קישוטים שלנו כילדים, כאלה שעשינו בגיל בית הספר, יחד עם אמא.... לי אישית קשה היה לשבת השנה בסוכה... אז אין סוכה....ואין חג...כך אני מרגישה. פתאום נכנסה בי מין כזו מועקה... מתגעגעת לימים של פעם...של ביחד...ואין. סודית מתעצבת אל ליבה.... מקווה שאין בכם כעס על זה שכתבתי. אולי יש עוד כמוני...בעצב הזה של האין יותר "פעם".