פעם ראשונה
שלום, היום בשבת נכנסתי אליכם פעם ראשונה, וקצת הרגשתי פחות לבד.. אני חושבת ש"יוצאים בשאלה" הכי אמור להתאים נראה לסטטוס שלי, אבל לא בדיוק ממש. הנקודה היא לא באיזו מילה משתמשים , אלא המשמעות שמאחוריה. אני באה מחינוך דתי לאומי, בית מאוד פתוח וליברלי (לא כופה כלל). בחודשים האחרונים או יותר, חשה שאמונתי ירדה מאוד, כנראה בגלל אכזבות רבות ואולי בגלל הבנה גם של דברים שאני מחמיצה או מפספסת. אז כרגע מה שמנחה אותי זה פשוט לעשות את מה שמרגיש לי בסדר, אבל לנסוע ממש עוד לא נסעתי. ואולי זה יקרה. בינתיים, אני מרגישה ששבת זה מועקה גדולה, שאני מאוד לבד בה. חברותיי החילוניות לא ממש יודעות על כמה אני יותר קרובה אליהן מקודם, וחברותיי הדתיות גם לא בדיוק. יוצא שאני יכולה לעשות שבת, לבד, ואולי להיות על המחשב, מקסימום טלויזיה. אבל זה מאוד בודד, ולא בא לי לצאת בהצהרות כי אני לא בדיוק סגורה על הדברים עד הסוף. אז יוצא שאני בין 2 העולמות. קצת במחתרת. כשהייתי בחו"ל היה לי קל יותר לעשות את מה שאני רוצה, כי בחו"ל אין אוירה של שבת, וגם לא מכירים אותך כל מי שבסביבתך, שיכול פשוט לשים לב לאיך שאתה מתנהג בשבת (בין אם נוסע, או סתם לבוש "רגיל" ולא בלבוש "שבתי"). ולא, אין לי לחץ כמעט כלל מהמשפחה, יש בה הרבה חילונים , וגם כל אחד עסוק בשלו ממילא.. אני יודעת שזה נשמע קצת שטויות, אבל בשבילי, שבת כרגע זה דבר מאוד קשה. לכל כיוון שהוא. והיום הרגשתי במיוחד לבד. רציתי לשתף ולשאול אם זה מוכר לאחרים גם...
שלום, היום בשבת נכנסתי אליכם פעם ראשונה, וקצת הרגשתי פחות לבד.. אני חושבת ש"יוצאים בשאלה" הכי אמור להתאים נראה לסטטוס שלי, אבל לא בדיוק ממש. הנקודה היא לא באיזו מילה משתמשים , אלא המשמעות שמאחוריה. אני באה מחינוך דתי לאומי, בית מאוד פתוח וליברלי (לא כופה כלל). בחודשים האחרונים או יותר, חשה שאמונתי ירדה מאוד, כנראה בגלל אכזבות רבות ואולי בגלל הבנה גם של דברים שאני מחמיצה או מפספסת. אז כרגע מה שמנחה אותי זה פשוט לעשות את מה שמרגיש לי בסדר, אבל לנסוע ממש עוד לא נסעתי. ואולי זה יקרה. בינתיים, אני מרגישה ששבת זה מועקה גדולה, שאני מאוד לבד בה. חברותיי החילוניות לא ממש יודעות על כמה אני יותר קרובה אליהן מקודם, וחברותיי הדתיות גם לא בדיוק. יוצא שאני יכולה לעשות שבת, לבד, ואולי להיות על המחשב, מקסימום טלויזיה. אבל זה מאוד בודד, ולא בא לי לצאת בהצהרות כי אני לא בדיוק סגורה על הדברים עד הסוף. אז יוצא שאני בין 2 העולמות. קצת במחתרת. כשהייתי בחו"ל היה לי קל יותר לעשות את מה שאני רוצה, כי בחו"ל אין אוירה של שבת, וגם לא מכירים אותך כל מי שבסביבתך, שיכול פשוט לשים לב לאיך שאתה מתנהג בשבת (בין אם נוסע, או סתם לבוש "רגיל" ולא בלבוש "שבתי"). ולא, אין לי לחץ כמעט כלל מהמשפחה, יש בה הרבה חילונים , וגם כל אחד עסוק בשלו ממילא.. אני יודעת שזה נשמע קצת שטויות, אבל בשבילי, שבת כרגע זה דבר מאוד קשה. לכל כיוון שהוא. והיום הרגשתי במיוחד לבד. רציתי לשתף ולשאול אם זה מוכר לאחרים גם...