פעם הייתי תמים

Mist2

New member
פעם הייתי תמים

פעם, הייתי תמים.
יכולתי להאמין לכל אדם, שהזדהה בפני כמורה רוחני.
ויכולתי להאמין ששיטתו או תורתו, אכן תורת אמת היא.

לאחר זמן מה, תמימות זו נעלמה, או לפחות כך האמנתי.
אבל, כבר תקופה ארוכה שאני מבחין בכך שמצבי כעת בהרבה יותר גרוע מבעבר.
אני מבחין בעבודה רוחנית בכל דבר, או לפחות את הפוטנציאל בעבודה רוחנית.

גם אם אצטרף לקבוצה בה בונים ארמונות חול או אופים לחמים מהבוקר ועד הערב, גם שם אזהה את העבודה הרוחנית.
רק שהפעם אינני בטוח שמדובר בתמימות, או לא בתמימות בלבד…
 

ינוקא1

New member
אכן , מכיוון שהאינסוף נמצא בכל דבר

קיימת עבודה רוחנית בכל דבר.

ואת מה שיעקב אבינו עשה כשהיה רועה את צאן לבן , לא יעשו אנשים אחרים בשנים רבות של מדיטציה.

בסופו של דבר , אדם צריך להתכווין באמת למלא את שליחותו בעולם , ואז כל מעשיו הופכים לעבודה רוחנית.
 

Mist2

New member
מדובר על גישה

אולי הדברים הללו לא תמיד נכונים, או אולי לא תמיד נכונים לעבודה בשלב הבסיסי, ראשוני, אבל בסופו של דבר זה לא משנה מה תעשה, אלא איך תעשה.
 

ינוקא1

New member
אמת ויציב


כל מעשה הופך למעשה רוחני בגישה הנכונה
וכל מעשה הופך למעשה "לא רוחני" בגישה הלא נכונה .....
 

Mist2

New member
כאשר אתה נימצא

זה כבר לא פוטנציאל, הפוטנציאל הוא האפשרות להיות...
 

lightflake

New member
בערך

כל העבודה נעשית כשאתה נמצא, אבל עדיין עם הרבה הזדהויות, כל מה שאנחנו עושים שמסייע להפסקת הזדהות כלשהי יכול להקרא עבודה עצמית, ואיך מנתקים הזדהות? צריך להיעשות מודע לה. ואיך נעשים מודעים להזדהות? צריך קודם להתאחד/להבלע/להיות עמה/בה/אותה... זה נשמע מאוד מוזר (הפוך) כי כל הבעיה היא שכבר נבלענו/נשאבנו אל תוך אמונה/הזדהות מסויימת, העניין הוא שעכשיו כשאנחנו מנסים לחזור בחזרה בכיוון ממנו יצאנו... על כן עלינו שוב לחזור ולהתמזג עם ההזדהויות הלא-מודעות/מודחקות הללו... רק שעכשיו משהו ישאר מודע להזדהות הזו ותתרחש ההתנתקות המיוחלת...
&nbsp
אלו היו 60 שניות שככל הנראה לא הובנו כראוי ע"י הקורא
 
למעלה