blumavital
New member
פעם בחצי שנה
פעם בחצי שנה אני ניצבת פנים מול פנים עם עובדת היותי בת מוות. מאז הגוש הראשון שגילה החבר שלי דאז בשד שמאל, לפני 15 שנה, אני נפגשת עם כירורג פעמיים בשנה למעקב. בשנה האחרונה התחלתי גם לעבור ביופסיות.
זה לא כל כך כואב אבל זה מפחיד. החדר חשוך, זריקה ראשונה של הרדמה מקומית ואז היריות של המחט, שלוש ארבע חמש פעמים וכל פעם לא לזוז ואז - פהפם! כל הגוף מזדעזע.
הנסיעה לשם היא תמיד מתוחה, שקטה, מלאה מחשבות על מה יהיה הפעם.
עד עכשיו קיבלתי תמיד תשובות טובות.
כל פעם אני מרגישה שנולדתי מחדש.
קונה לעצמי משהו קטן או גדול בדרך הביתה ומרשה לעצמי לחייך בכל פה למוכרת - היום אני בריאה! היום אין לי סרטן! היום אני נשארת בחיים, ולא צריכה לעבור שום טיפולים או ניתוחים, היום החיים נפלאים!
אני מקווה שזה ימשיך כך כל חצי שנה.
אבל אני יודעת שגם אם פעם אקבל תשובה חיובית, שהיא הכי שלילית שיכולה להיות, אני אהיה מוכנה. נתתי לסרטן פחות מחצי שנה להתגנב במסדרונות גופי, לנסות לשדוד את חיי.
אז אני נהנית מהשדיים שלי מתי שאני רק יכולה, ובעלי והכירורג שניהם מסכימים שהשדיים שלי מרהיבים. וממליצה לכל חברותי לנהוג באופן דומה - היו מודעות לשדיים שלכן, שחקו איתם, חשפו אותם, צבעו את הפטמות בזהב או הניקו איתם תינוקות. עטרו אותם במחוכים וסוודרים הדוקים, לבשו יום אחד מחשוף שחושף את כל הנוף, לעצמכן או לאחרים, וגלו בסוף היום בחזיה מבחר של פירורים.
ולכו להבדק.
ההמתנה המתוחה לתשובות מתחילה היום ותגמר עוד שבוע בערך. אופטימית, כי יש כל סיבה להיות כזאת, אני מבקשת ממכן שתלכו להבדק.
* והפעם היה עוד קשה יותר. כששאלה אותי הרופאה אם אני מניקה והסברתי שלא, התינוק שלי מת, הבדיקה נראה שארכה יותר זמן מכרגיל. הסתובבתי אליה בסוף וראיתי אותה מנגבת דמעות.. בוכה בשבילי. כמה זמן לא ראיתי רופאה בוכה.
פעם בחצי שנה אני ניצבת פנים מול פנים עם עובדת היותי בת מוות. מאז הגוש הראשון שגילה החבר שלי דאז בשד שמאל, לפני 15 שנה, אני נפגשת עם כירורג פעמיים בשנה למעקב. בשנה האחרונה התחלתי גם לעבור ביופסיות.
זה לא כל כך כואב אבל זה מפחיד. החדר חשוך, זריקה ראשונה של הרדמה מקומית ואז היריות של המחט, שלוש ארבע חמש פעמים וכל פעם לא לזוז ואז - פהפם! כל הגוף מזדעזע.
הנסיעה לשם היא תמיד מתוחה, שקטה, מלאה מחשבות על מה יהיה הפעם.
עד עכשיו קיבלתי תמיד תשובות טובות.
כל פעם אני מרגישה שנולדתי מחדש.
קונה לעצמי משהו קטן או גדול בדרך הביתה ומרשה לעצמי לחייך בכל פה למוכרת - היום אני בריאה! היום אין לי סרטן! היום אני נשארת בחיים, ולא צריכה לעבור שום טיפולים או ניתוחים, היום החיים נפלאים!
אני מקווה שזה ימשיך כך כל חצי שנה.
אבל אני יודעת שגם אם פעם אקבל תשובה חיובית, שהיא הכי שלילית שיכולה להיות, אני אהיה מוכנה. נתתי לסרטן פחות מחצי שנה להתגנב במסדרונות גופי, לנסות לשדוד את חיי.
אז אני נהנית מהשדיים שלי מתי שאני רק יכולה, ובעלי והכירורג שניהם מסכימים שהשדיים שלי מרהיבים. וממליצה לכל חברותי לנהוג באופן דומה - היו מודעות לשדיים שלכן, שחקו איתם, חשפו אותם, צבעו את הפטמות בזהב או הניקו איתם תינוקות. עטרו אותם במחוכים וסוודרים הדוקים, לבשו יום אחד מחשוף שחושף את כל הנוף, לעצמכן או לאחרים, וגלו בסוף היום בחזיה מבחר של פירורים.
ולכו להבדק.
ההמתנה המתוחה לתשובות מתחילה היום ותגמר עוד שבוע בערך. אופטימית, כי יש כל סיבה להיות כזאת, אני מבקשת ממכן שתלכו להבדק.
* והפעם היה עוד קשה יותר. כששאלה אותי הרופאה אם אני מניקה והסברתי שלא, התינוק שלי מת, הבדיקה נראה שארכה יותר זמן מכרגיל. הסתובבתי אליה בסוף וראיתי אותה מנגבת דמעות.. בוכה בשבילי. כמה זמן לא ראיתי רופאה בוכה.
