פעילות זוגית

[google210]

תודה רבה

איזה יופי שאתה יודע כל כך הרבה עליי.
ראשית, איני צופה בתוכניות בוקר.
בכלל. ואם הייתי צופה, זה וודאי לא היה ב"תוכניות בוקר נשיות".

שנית, הזוגיות שלנו אינה בתחילתה.

שלישית, לא דיברתי בשמו כלל. לתובנה הזו הגענו באמת שנינו, אחרי הרבה שיחות, וספציפית בסופה של שיחה אחת ארוכה שהתנהלה לפני מספר ימים.

אז לגבי כל אלו, ה"תודה רבה" שלי הייתה כמובן סרקזם.
לגבי העצה עצמה שטרחת לתת, באמת תודה.

 

[כבר יודעת משהו]

לא צריך

לדעת יותר מדי עלייך. בני האדם הם רק שחקנים מתחלפים בדרמות של החיים. הדרמות והתסריטים עצמם הם העניין הקבוע, כל השאר, חולף.

מה שמנסים כאן לומר לך הוא שבדינאמיקה של הדרמה המסוימת הזאת שאת מתארת (שלא המצאת אותה והיא איננה ייחודית רק לך, את עוד אחת מני רבות בקטע הזה) הצמידות וההיות המשותף הדחוס הזה, לא נותן לחמצן לעבור. כשאין חמצן - אין חיים. אייסמן מציע לך מולקולת חמצן אחת מני רבות והיא הגעגוע. כשיש מרחב ויש מרחק יש געגוע שיוצר חשק טוב ואין חשק לריב.

אם לך יהיו (גם) חיים שהם לגמרי שלך ולו יהיו (גם) חיים שהם לגמרי שלו, במפגש ביניכם תוכלו לשתף גם במה ששונה ולא רק במה שזהה בחיים שלכם. זה מעניין לא פחות, תאמיני לי.

 

[google210]

ובנוסף

משום שהתגובה שלך כל כך עיצבנה אותי, שכחתי לומר משהו. כפי שתמיד קורה לי. רציתי לומר שזו הנחה בכלל לא יפה, וכנראה נובעת מהעולם האישי שלך, שאני השחלתי לבן זוגי העייף (ממה הוא מותש? ולמה הוא מותש יותר ממני?) משפט ששמעתי בתוכנית בוקר.
כאילו מעצם היותי אישה (אני לא מצליחה למצוא פרט אחר שגרם לך לחשוב זאת עליי, אבל אולי פספסתי משהו בניסוח), איני מסוגלת לבצע תהליכי חשיבה הגיוניים בעצמי, ואני מסתמכת על קלישאות שנזרקות ע"י המדיה כדי שיכתיבו את חיי שלי, ויותר מכך- את חיי בן זוגי?

האם לא ייתכן שאני ביצעתי תהליך מחשבתי (אישי וזוגי) בו שקלתי אופציות, לקחתי בחשבון את המצב וההיסטוריה ביננו וניהלתי דו-שיח שבסופו באמת הגענו לתובנה הזו?

ואיננו תקועים אחד לשני בתחת. רק לפעמים, אם אחד מאיתנו מבקש והשני זורם, אבל בדרך כלל לא.

 

[I C E M A N 7]

רק פנטזיה משותפת

היא מושג תלוש יותר מתובנה משותפת.
תמיד מדובר בצד אחד צודק ובצד אחד מסכים.
מעולמי האישי אני מניח שאת הצודקת,
ומזה שאת ניהלת את דו השיח (הארוך) אני משוכנע שהוא המסכים (המותש).


חוזר על עצתי.
התהליך המחשבתי, בו שקלת אופציות ולקחת בחשבון את המצב וההיסטוריה ביניכם, מוליך אותך שולל.
הפעילות המשותפת המומלצת לכם היא להתגעגע.

 

[avigimel]

אייסמן צודק

קראתי את ההודעה שלך, והתפלאתי מאוד איך פותרים את הבעיות שנניח שנוצרות כי אתם כל הזמן יחד בעבודה, על ידי קביעת תחביב משותף יחד.
בתגובה שלך לאייסמן, למעשה אישרת את דבריו. את זו שיזמת, שקלת אופציות, ניתחת, והצעת וניהלת, והוא "הסכים".
מראש אני אומר לך שזה לא יעבוד. גם כי להיות דבוקים אחד לשני כל שעה ביממה זה לא טוב, וגם כי אין לכם בעצם שום רעיון מה תעשו יחד כתחביב. כשאין עניין אמיתי, לא יהיה חשק והתמדה, וזה רק יהווה מקור לעוד בעיות, כשהוא מנסה להתחמק מהתחביב הלא מלהיב.
לא פירטת מה בדיוק הבעיות שלכם, אבל תחשבי אם באמת הבעיות קשורות לעבודה המשותפת, או אולי זה נוח לתלות את האשם בסיטואציה ולא בכם?
ועוד אינטואיציה גברית, יכול להיות שאת דוחפת לנישואין והוא לא רוצה עדיין? הלחץ שאת משדרת, כמו השימוש במילה "בן זוגי" מעבירים לי את המסר האולי מוטעה הזה.

 

[Amazona]

 

[Amazona]

מרתון זיונים

 

[מפלצת או ילדה]

אני מציעה

לרדת מהפרויקט הזה של 'עבודה על זוגיות' בדמות 'עיסוק קבוע' כולל לו"ז, יעדים ומטרות

. עיסוקים שנעימים ומעניינים אותכם צריכים לנבוט מתוככם וביניכם באופן ספונטני ורצוני. אם זה יהיה 'סעיף', מהר מאוד זה יתווסף לאינסוף בעיות שיש לכם בגלל העבודה באותו מקום.

 

[פיסטוק אורגני]

תראי,

אם גם עליו מקובלת ההנחה שפעילות זוגית משותפת תשפר את מצב העניינים ביניכם אז אין שום בעייה להמציא לך / לכם אין סוף פעילויות ואני משוכנע שעם קצת רצון ודמיון גם את תמצאי את מה שמתאים לכם בעלות מינימלית גם מבלי להזדקק לעצות שקיבלת כאן.
אבל, אם הבעיות שלכם הן אחרות ואינן קשורות ותלויות בעבודה כמו שאת חושבת אז שום פעילות משותפת לא תפתור באמת את מצב העניינים ביניכם.

אוקצור, או שאתם זקוקים למרחק ולמרחב זה מזו כדי להתגעגע כמו שיעצו לך כאן,
או שאת צודקת ועליכם למצוא תחביב או שניים מחוץ לשעות העבודה כדי לפרק את המתח שהצטבר, או אפשרות נוספת כפי שכבר הזכרתי היא לבדוק מה באמת קורה אצלכם בזוגיות ולא להתעלם מהסימנים ולא לטאטא אותם באמצעים אחרים .