פעולה דרמתית

[מרמרה]

פעולה דרמתית

איך מגדירים פעולה דרמתית? ואיך אני מחליטה על הפעולה הדרמתית הכללית ושל כל רפליקה בנפרד.. אני לא מצליחה לעשות את ההפרדה בין המצב של הדמות לבין הפעולה הדרמתית יום טוב

 

[Cabaret]

דיון מעניין מאוד...

ובכן (בנושא הזה אני יכול לחפור שעות...): שפת היצירה הבסיסית בתיאטרון היא הפעולה. כבר בכתיבת המחזה הפעולה נמצאת בבסיס כתיבתו של המחזאי שבעצם כותב שרשרת של פעולות בין בני אדם.זה הדבר המרכזי שמבדיל בין מחזה כצורה הספרותית, המביא פעולות, לבין סיפורת אחרת, שמביאה תיאור פעולות. הפעולות הן למעשה פירוש לשפת ההתנהגות האנושית המורחבת. פעולה היא בסיסית, אינסינקטיבית וישירה יותר מדיבר, ועל כן בעבודה על טקסט ובצפייה בהצגה יש לשים לב אם השחקנים רק מדברים טקסט או מדברים מתוך פעולה. מחזאי כמו בקט לדוגמה, מגיע בסוף דרכו למחזות שאין בהם דיבור בכלל- רק שרשרת של פעולות. כדי שפעולה תהפוך לפעולה דרמטית יש להוסיף לה על הבמה רצונות, מעצורים, יחסים וכיו"ב. הפעולה בתיאטרון מעלה את התחושה הדרמטית, מבהירה את הכוונה שקיימת בטקסט ומדייקת בדימוי. היא למעשה החצנה של הזרימה הפנימית של הדמות (תחושות, רצונות, כוונות). אם אין פעולות, החצנת הזרימה הפנימית- יתקבל דקלום. אז איך עובדים על זה? ראשית כל- הבנת המחזה. הבנת המחזה היא נקודת הפתיחה אשר ממנה נגזרים שאר שלבי העבודה. הבנת המחזה אינה רק הבנה עלילתית ולמעשה הדגש בהנת המחזה אינו על העלילה אלא על הדברים המעבים אותה לכדי יצירה דרמטית. לדוגמה: "ליל העשרים". כלפי חוץ למחזה אין עלילה: חבורת צעירים יושבים מול המדורה ביומם האחרון ביחד כגרעין ומפטפטים. ככה אני ראיתי את המחזה לראשונה כשקראתי אותו, כשהייתי הרבה פחות בקיא ממה שאני היום. רק אחרי שאתה לומד ומבין את הפעולה, אתה מגלה שלמחזה לא חייבת להיות עלילה. החוט המקשר יכול להיות מוטיב, דימוי או סמל (ראה ערך "השחף" במאמר שהעליתי על ייצוג האמנות במחזה). פעולת המחזה "ליל העשרים" היא חשיפה. במשך שעה חושפת כל אחת מן הדמויות את עצמה בפני השאר ומשם העניינים ממשיכים להתגלגל עד לחשיפה פיזית ממש. הבנת המחזה היא הכרח על מנת להבין את הדמות אותה אני אמור לשחק. הבנה זו כוללת את הבנת הפעולה המרכזית והדימוי וכמובן קונפליקט המחזה. הבנת הדמות. מיפוי כולל של הדמות בנוגע לקונפליקט שלה במחזה, יחסיה כלפי דמויות אחרות, יחסי דמויות אחרות כלפיה, יחסה כלפי עצמה וכיצד הפעולה הדרמטית הכללית של המחזה נשזרת בדמות. זו תנאי הכרחי להבנת פעולות הדמות כי מיפוי זה הוא למעשה הבסיס לעבודה. אחרי שמבינים ממש לגמרי את הדמות, העניין נהיה פשוט יותר כי מבינים פשוט מבינים כבר איך היא פועלת. למשל נפתלי מ"ליל העשרים" מפחד לגעת בנושאים ברצינות, לכן הוא תמיד מתבדח עליהם. כשאתה מבין את דרך החיים של הדמות, אתה גם יכול לנחש מה הבחירות שהיא תעשה בחיים וכיצד היא פועלת בכל מצב ומצב. דרך העבודה היא שונה אצל כל אדם. יש אנשים שנוח להם לחלק כל נשימה לפעולה, כל רפליקה לפעולה. יש דווקא את אלו שנוח להם לחלק פעולות לפי ביטים. בעיני משנים פעולה כשנכון לשנות פעולה. זה יכול להיות באמצע משפט וזה יכול להיות אחרי שלושה משפטים. פעולות הן הדברים הנסתרים מפני השטח, הדברים שכתובים מתחת למילים, לכן נוח מאוד להבין את הפעולה על ידי הבנת הסאב-טקסט. בנוסף לכך, הופסת מילים "מסייעות" בטקסט (רק בתהליך החזרות) יכולות להוביל להבנת הפעולה. זכור לי מונולוג שעשיתי ושהיה לי קשה להגדיר את הפעולות בתוכו, ומורה ייעצה לי בתהליך העבודה על הטקסט להוסיף עוד כל מיני מילים מקשרות או פשוט לשנות את הטקסט אך לא את המשמעות וכך למצוא את הפעולה. טכניקה זו מאוד עזרה לי. טכניקה נוספת היא מציאת הפעולה מראש ואז עבודת תהליך של החצנת הפעולה ואז "הלבשת" הטקסט עלייה. למשל פעולה כמו התרסה: קודם כל להגדיר לי מבחינת הביטוי העצמי שלי מה זו התרסה וכיצד להביע אותה, ולאחר מכן הלבשת הטקסט התואם את הפעולה. ישנם טקסטים אשר ניתן לייחס להן יותר מפעולה אחת. נסי את כולן את שתמצאי את זו שמתגלגלת לך בול מהלשון. פעולות לא תמיד חופפות לטקסט והעבודה נהיית מורכבת ומעניינת יותר כאשר אתה לא משחק את מה שאתה אומר, אלא מעבה את הטקסט (כמובן אם זה מתאים למחזה, אסור בהחלט להלביש פעולה בכח). לכן משפט כמו "אני בכלל לא רציתי לריב" יכול להשתמע לשתי פנים: האחת- היא שאני באמת לא רציתי לריב (ואז הפעולה היא הצטדקות) או להיפך, בצורת עקיצה- בצורה טיזרית. זה הרוב בצורה מאוד כוללנית. אשמח לתגובות.

 

[מרמרה]

תודה רבה רבה רבה!!! =]

עזרת המון.. אבל יש לי עוד בקשה קטנה.. =] אתה יכול אולי לתת לי דוגמאות של כמה פעולות..? כלומר, פשוט לעשות רשימה קטנה של פעולות שעולות לך לראש.. זה מאד יעזור לי עדיין קשה לי להבדיל בין פעולה לבין מצב ריגשי או אינטונציה.. למשל - " מה אתה רוצה?" זה יכול להיות בכעס או בעצב וכ'ו וזה יכול להיות למשל - מתחילה איתו, מאיימת - זו הפעולה? לפי הרצון של הדמות באותו רגע נתון ולפי רצון העל קובעים את הפעולה?

 

[F a l k o r]

תוספות קטנות

פעולה נובעת מפרטנר (גם אם זה מונולוג סוליליקווי, בו הפרטנר הוא אני). כלומר, פעולה צריך לנסח בצורה הבאה "אני רוצה ל..." מהפרטנר. למשל, "עצובה" זה מצב. נעזוב את זה שבלתי אפשרי לשחק "עצובה", כמו כל מצב אחר, אם למשל דמות מאשימה את בן זוגה שהוא עוזב אותה ברגע הכי קשה בחייה, היא יכולה : -לרצות לגרום לו להרגיש אשם -לרצות לגרום לו להתחרט -לרצות להוכיח לו שהיא יכולה בלעדיו -לרצות לגרום לו להישאר וכו' וכו' בכל אחד מהרצונות האלו דמות יכולה לבחור טקטיקות להשגת המטרה- להתחנן, לצעוק, לבכות, ללחוש, לפתות, להרביץ לו, להתעלם ממנו וכו' וכו'. סביר להניח, אם מדובר במחזה ריאליסטי, ונוסיף עוד נתון, והוא שהדמות באמת אוהבת את בן הזוג העוזב בכל ליבה ולא יכולה בלעדיו, סביר להניח כי סך מכלול הטקטיקות שנובעות מהפעולות (שנובעות הן עצמן מרצון מרכזי אחד- לגרום לו להישאר, נניח) יצרו אצל הקהל את אחת מהתחושות הבאות, לפחות- -חמלה (לא ניתן לשחק בצורה מעוררת חמלה) -הזדהות (לא ניתן לשחק בצורה מעוררת הזדהות) -עצב (לא ניתן לשחק בצורה "עצובה") כך שאם עקבת אחרי עד כאן, הבנת וודאי שתחושה היא החלק של הקהל בכל הסיפור הזה. אם שחקן טוב מבצע מכלול טקטיקות נכונות, שנובעות מפעולות נכונות, ומבצע אותן כמו שצריך, סביר שאצל הקהל יתעוררו תחושות כאלו ואחרות בהתאם לסיטואציה. אם הוא לא יבצע אותן כמו שצריך, או שהוא פשוט שחקן לא טוב, בוודאות תיווצר אצל הקהל תחושה מרכזית אחת- שיעמום.. מקווה שהצלחתי להיות ברור ולהועיל... בהצלחה!

 

[מרמרה]

תודה

סידרת לי כמה דברים בראש..

 

[Cabaret]

הערה קטנה...

לצעוק, לבכות, ללחוש ולהרביץ הן אינן פעולות דרמטיות. הן אמצעים לביטוי הפעולה הדרמטית. פעולה דרמטית יכולה להיות "להתרעם" והביטוי הפיזי שלה יכול להיות "לצעוק". דוגמה נוספת לדבר שאיננו פעולה זה "להסביר". מקרה "פעולת ה'להסביר'" נפוץ מאוד אך בעצם ההסברה הדמות רוצה להשיג משהו, היא רוצה לגרום לתגובה מהצד השני. לדוגמה- פעולה יכולה להיות "ליישר הדורים" (כלומר "להלבין את העניין" בשפת היום-יום) ואופן הביטוי שלה יבוא ב"הסברה". כל פעולה שאת בוחרת את צריכה לפרק ולראות האם היא בעצם אמצעי. ודבר אחרון כדי שלא תסתבכי: הפעולות הן האמצעי/הכלי למימוש הרצון. לכן בפירוק הפעולות שלך שימי לב האם הפעולה משרתת את הדמות. כמו כן שימי לב שהפעולה שאת כותבת היא לא פעולה פיזית ("מקללת") ולא פעולה משנית ("מבהירה"). לשתי הדוגמאות האחרונות אפשר למעשה למצוא מניע- שהוא פעולה נוספת.(מקללת על מנת להתריס או מבהירה על מנת להרגיע את הרוחות). "להתריס" ו"להרגיע את הרוחות" הן פעולות דרמטיות כי הן למעשה הכלי למימוש הרצון. דרך פשוטה לפרק פעולה היא פשוט לשאול למה. דוגמה: -למה אני מבהירה? -על מנת להרגיע את הרוחות. -למה אני רוצה להרגיע את הרוחות? -(התשובה במקרה זה תהיה הרצון של הדמות) כך את מגיעה מפעולה משנית (אופן ביצוע הפעולה) לפעולה ראשונית (הכלי להשגת הרצון) הוספתי עוד קצת! בעיני כדאי להעלות את השירשור הזה ל"מאמרים" (נדבר על זה עם גיא.....)

רנן

 

[F a l k o r]

קרא שוב את מה שכתבתי..

אלא אם כן ההערה שלך היא תוספת, אני מוודא שדבריי הקודמים הובנו כמו שכיוונתי- ללחוש, לצעוק וכו', אלו אינן פעולות, אלא טקטיקות שבאות כביטוי חיצוני לפעולה המשנית של אותו ביט, והיא בתורה נובעת מהפעולה הראשונית או הראשית או פעולת העל (כל אחד ואיך שנוח לו) של הטקסט כולו. יצאתי ברור יותר?

 

[Cabaret]

כן היא תוספת

אף על פי שהטקטיקות הן למעשה הפעולות- שבין היתר יכול להיות להן ביטוי פיזי. ללחוש זו לא טקטיקה- זה ביטוי פיזי של הטקטיקה (לדוגמה "לרסן"- היא הטקטיקה שנובעת מהרצון או מפעולת העל, ביטוי פיזי: ללחוש)