שאלת המידתיות היא שאלה קשה ביותר...
שאלת המידתיות היא שאלה קשה ביותר, ותלוייה בהשקפתו של כל אדם, ולמעשה כל תוצאה שנבחר בה תהייה לגיטימית, החל מהתרת חוזהו המיידית של הקצין, וכלה בהחלטה שדי היה בעיכוב קידומו, ושמכאן-ואילך הכל פתוח. אני, עד כמה שזה ייראה לכם משונה, לא הייתי מתחשבן עם הבג"ץ על שום תוצאה אליה הם היו מגיעים, - אפילו אם היא הייתה שלא לטעמי, כי בתוך התחום האפור כל תוצאה היא לגיטימית, ובשביל זה ישנם שופטים הקובעים את המידתיות, ולא אני. אבל מה שעשה הבג"ץ הוא נסיון לכסות את עצמו מכל הכיוונים: מחד - אפשר לקדמו לכל תפקיד, אפילו לתפקיד הרמטכ"ל, אבל בלי להוסיף לו "ברזלים" על הכתף. אבל, מאידך, הבג"ץ גם לא קבע פרק-זמן מינימלי בו לא ניתן יהיה להעלותו בדרגה, ולכאורה אפשר היה לנסות זאת כל שבוע, ולהסתכן בבג"ץ נוסף, אבל גם המתלוננת הייתה מסתכנת אם הייתה מגישה בג"ץ נוסף כל שבוע (ובלי אבא עשיר, אשר אנחנו לא יודעים אם יש לה) היא גם לא הייתה יכולה לעמוד בזה. אבל נניח שהרמטכ"ל היה מבקש לקדמו אחרי שבוע, והיה מוגש בג"ץ נוסף, וחוזר חלילה, כל שבוע. במקרה כזה ברור שבמוקדם או במאוחר הבג"ץ היה נאלץ לקבוע מהו הפז"מ הנוסף, אבל אז היו מתעוררות שתי שאלות נוספות: א. מדוע מלכתחילה הוא לא עשה זאת, ו-ב. האם פיקוח שבועי על שיקול-דעתו של הרמטכ"ל הוא דבר שהשופטים מוכנים לקחת על עצמם. וזה מחזיר אותנו אל פסק-דינו של הבג"ץ. כמידוע, הבג"ץ לא מתערב בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת, אלא במקרים של "חוסר סבירות קיצוני", וחוסר סבירות "רגיל" אינו עילה להתערבות הבג"ץ. אבל אם, למשל, אחרי 274 יום כבר אפשר להעלות את הקצין בדרגה, ואליו אחרי 273 יום (למשל) עדיין אי אפשר לעשות כן, כי זה "חוסר סבירות קיצוני", נשאלת השאלה איך יכול להיות מעבר כל כך חד בין חוסר סבירות "קיצוני" לבין חוסר סבירות סתם? על כרחנו אנו אומרים כי במקרה הזה
הבג"ץ לא היה נאמן לשיטתו-הוא, וגם עשה זאת תוך פזילה לכל הכיוונים, והכל כדי לרצות את הכל - וגם הפזילה הזאת היא פסולה, לפחות לשיטתו של הנשיא ברק. אינדיקציה נוספת לכך שהבג"ץ פזל, במקרה הזה, אל דעת-הקהל מוצאים אנו בכך שבמקרה הזה הוא נתן פס"ד של למעלה מ-10 עמודים, בעוד שבמקרים דומים, ואף יותר מסובכים (אני עצמי ניהלתי בבג"ץ תיק דומה) הוא מספתק בחצי משפט, האומר "לא מצאתי פגם בשיקול דעתה של הרשות". אמור מעתה: גם הבג"ץ נוהה אחרי הרייטינג!!! ועוד הערה: כל הנזיפות של הבג"ץ במתלוננת לא היו ממין העניין. לא התנהגותה עמדהלמבחן, והיא לא היחידה המייחצנת את הקייסים שלה, וכבר אמר על כך נשיא בית המשפט העליון בזמנו (זוסמן ז"ל):
"אין זה מתפקידנו, ואין זה מסמכותנו, להעיר הערות אגב, וככל שנמעיט לעשות כן, כן ייטב לנו". (הציטוט - מן הזיכרון). ומי היה מאמין ששמחה ניר יתגעגע לזוסמן!!!
האתר של קימקא