פסק זמן?!?
היי,
אני בת 26 בזוגיות כבר שנה וכמה חודשים עם בחור בגילי. ביני לבין חבר שלי יש כימיה מדהימה בכל מובן שהוא (אינטלקטואלית, פיזית...) אבל לפעמים אנחנו לא מצליחים להבין אחד את השניה עד הסוף.
הוא עדיין בלימודים, אני סיימתי וכבר עובדת בעבודה יציבה. לאחרונה פתח עסק שעובד בלילות ואנחנו פשוט לא מצליחים למצוא זמן להיפגש.
מבחינתי הבעיות ביננו ניתנות לפתרון אבל לפני שבועיים בשעת כעס ועצבים הוא פשוט החליט שהוא רוצה הפסקה ולא עניין אותו כלום.
אני כמובן אמרתי שאם הוא לוקח הפסקה מבחינתי אנחנו פרודים. הוא כנראה לא לקח אותי ברצינות ובאמת הייתי חזקה ולא התקשרתי משך שבוע וחצי.
בסוף הוא שלח הודעה, אמר שהוא רוצה לדבר ולסגור דברים יפה ובאמת נפגשנו.
הוא אמר שהוא אוהב אותי, שהוא לא ימצא טוב יותר ממני ואני מה שהוא מחפש אבל הזוגיות ביננו לא טובה והוא לא יודע מה לעשות.
הוא ביקש הפסקה בלי זמן מוגדר כדי שנוכל להגיע לקשר ממקום יותר נקי, נטול משקעים.
ההבנה שלו את המצב ודרך ההתמודדות שלו מושרשים מבית לצערי והוא ממש מאמין שזה יעזור לנו.
בסופו של דבר ולאחר התייעצות החלטתי שאני נותנת לו הפסקה אבל אני ממש בדילמה.
בכל מקום שאני ניגשת אני מגלה שאנשים לא מאמינים בהפסקות.
אני לא יודעת אם חכם שהוא יודע שאני כאן יושבת ומחכה לו והוא יכול לקחת את כל הזמן שבעולם (מי יודע כמה זמן זה יהיה) על מנת לחזור 'נקי'.
מצב שני- אני אוהבת אותו כל כך, אני מאמינה לו שזה לא מילה אחרת לפרידה אלא באמת רצון אמיתי לפתור דברים, אני מאמינה שהוא לא מסתכל על בחורות אחרות ואני מאמינה שהוא לא משקר עלי.
אבלללל
איך אפשר?!?
איך אפשר להתנהל בעולם בתחושה כה מעיקה שאני לא יכולה לגעת בו, לחבק אותו או אפילו לדבר איתו?!
ואולי זו רק מנה ראשונה כאשר המנה העיקרית היא פרידה והוא מנסה לרכך אותי?
האם ללכת?
איזה ייאוש...
היי,
אני בת 26 בזוגיות כבר שנה וכמה חודשים עם בחור בגילי. ביני לבין חבר שלי יש כימיה מדהימה בכל מובן שהוא (אינטלקטואלית, פיזית...) אבל לפעמים אנחנו לא מצליחים להבין אחד את השניה עד הסוף.
הוא עדיין בלימודים, אני סיימתי וכבר עובדת בעבודה יציבה. לאחרונה פתח עסק שעובד בלילות ואנחנו פשוט לא מצליחים למצוא זמן להיפגש.
מבחינתי הבעיות ביננו ניתנות לפתרון אבל לפני שבועיים בשעת כעס ועצבים הוא פשוט החליט שהוא רוצה הפסקה ולא עניין אותו כלום.
אני כמובן אמרתי שאם הוא לוקח הפסקה מבחינתי אנחנו פרודים. הוא כנראה לא לקח אותי ברצינות ובאמת הייתי חזקה ולא התקשרתי משך שבוע וחצי.
בסוף הוא שלח הודעה, אמר שהוא רוצה לדבר ולסגור דברים יפה ובאמת נפגשנו.
הוא אמר שהוא אוהב אותי, שהוא לא ימצא טוב יותר ממני ואני מה שהוא מחפש אבל הזוגיות ביננו לא טובה והוא לא יודע מה לעשות.
הוא ביקש הפסקה בלי זמן מוגדר כדי שנוכל להגיע לקשר ממקום יותר נקי, נטול משקעים.
ההבנה שלו את המצב ודרך ההתמודדות שלו מושרשים מבית לצערי והוא ממש מאמין שזה יעזור לנו.
בסופו של דבר ולאחר התייעצות החלטתי שאני נותנת לו הפסקה אבל אני ממש בדילמה.
בכל מקום שאני ניגשת אני מגלה שאנשים לא מאמינים בהפסקות.
אני לא יודעת אם חכם שהוא יודע שאני כאן יושבת ומחכה לו והוא יכול לקחת את כל הזמן שבעולם (מי יודע כמה זמן זה יהיה) על מנת לחזור 'נקי'.
מצב שני- אני אוהבת אותו כל כך, אני מאמינה לו שזה לא מילה אחרת לפרידה אלא באמת רצון אמיתי לפתור דברים, אני מאמינה שהוא לא מסתכל על בחורות אחרות ואני מאמינה שהוא לא משקר עלי.
אבלללל
איך אפשר?!?
איך אפשר להתנהל בעולם בתחושה כה מעיקה שאני לא יכולה לגעת בו, לחבק אותו או אפילו לדבר איתו?!
ואולי זו רק מנה ראשונה כאשר המנה העיקרית היא פרידה והוא מנסה לרכך אותי?
האם ללכת?
איזה ייאוש...
