RossieL
Active member
פסקת ההתגברות
הרבה מדובר על פסקת ההתגברות וכדי שנבין טוב יותר במה דברים אמורים, הנה 10 דברים שצריך לדעת ומוגשים מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה.
האם בית המשפט העליון בישראל פוסל המון חוקים?
בית המשפט העליון פסל מאז היווסדו ועד היום 18 חוקים בלבד. במהלך כהונת הכנסת הנוכחית פסל בג"ץ 4 חוקים בלבד.
בשום מקום לא כתוב שלבג"ץ יש סמכות לפסול חוקים- איך זה יכול להיות?
ביטול חוקים במסגרת בג"ץ נעשה בהתאם לחוקי היסוד. "פסקת ההגבלה" שנקבעה בחוקי היסוד ב- 1992 מסבירה כי לא כל חוק יכול לפגוע בזכויות שעליהן מגנים המחוקקים. כמו כן נקבע שחוקי היסוד "לא יפגעו בתוקפם של חוקים מלפני 1992" – משמע שחוקי היסוד בהחלט יכולים לפגוע בתקפם של חוקים חדשים. אנחנו לא חריגים בהקשר זה- ברוב המכריע של הדמוקרטיות בעולם בית המשפט יכול לבטל חוק הסותר את החוקה.
עד 1992 לא היו חוקי יסוד כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק ולא נפסלו חוקים- האם לפני כן לא היינו דמוקרטיה?
עד 1992 ישראל הייתה דמוקרטיה בה ההגנה על זכויות האדם הייתה שברירית, ותלויה בחסדיו של הרוב בכנסת בין השאר כחלק מהיותה דמוקרטיה צעירה וחדשה. ואכן הסדרים רבים שהיו נהוגים בתקופות שונות לפני 1992, כמו הממשל הצבאי, הפטור הגורף שניתן לחרדים משירות צבאי, האיסור הפלילי על יחסים הו.מו.סק.סואלים, העדר הכרה חוקית בברית זוגיות אזרחית, ואפליית יישובי הפריפריה, לא מתיישבים עם עקרונות בסיסיים של שוויון וחירות. קבלת חוקי היסוד ב- 1992 העלתה את ישראל מדרגה וצירפה אותנו למועדון הדמוקרטיות המעניקות הגנה חוקתית לזכויות יסוד. תהיה זו אנומליה אם אחרי שרוב עצום של מדינות בעולם הדמוקרטי בחרו לאמץ הסדרים המעניקים הגנה חוקתית חזקה יותר על זכויות יסוד, ישראל תנוע דווקא לכיוון ההפוך.
למה לא מסדירים את יחסי הכנסת ובג"ץ בחוקה כמו ברוב הדמוקרטיות?
הדבר הטוב ביותר הוא אכן לכונן חוקה או לפחות את חוק יסוד: החקיקה שבמסגרתו יוטלו חובות משמעותיות יותר על הכנסת בבואה לחוקק חוקים, ולבג"ץ תהיה את האפשרות לפסול אותם רק בהרכב מורחב של 9 שופטים ומעלה. אך האיזון העדין בין מה שמותר לכנסת ובין מה שמותר לבית המשפט הוא הסוד להצלחת השיטה הדמוקרטית ואסור להפר אותו באופן חד צדדי.
האם לרוב העם אין אמון בבית המשפט העליון?
לפי מדד הדמוקרטיה האחרון לשנת 2017, 58% מהישראלים מתנגדים ללקיחת הסמכות מבג"ץ לפסול חוקים שהתקבלו בכנסת, לעומת שליש בלבד שתומכים בכך. בפילוח לפי סיעות הכנסת: רק מצביעי המפלגות הדתיות- ש"ס, יהדות התורה והבית היהודי, תומכים ברובם בשלילת סמכות זו. בנוסף, חשוב להזכיר שבית המשפט העליון זוכה לאמון גבוה של 56% מהציבור, בעוד שבחברי הכנסת רק 26% מהציבור מביע אמון.
בבריטניה אין לבית המשפט העליון זכות לפסול חוקים- למה לא לאמץ את המודל הבריטי?
בריטניה היא מקרה חריג של מדינה דמוקרטית ללא חוקה או חוקי יסוד, שבה מסורת דמוקרטית של מאות שנים ובלמים לחקיקה לא שוויונית: בית הלורדים, אחד משני בתי הפרלמנט, יכול לעכב חקיקה; בנוסף, בריטניה מחויבות לאמנה לזכויות אדם של האיחוד האירופי וכפופה לבית הדין האירופי לזכויות אדם. בשל המסורת הבריטית, מבין 27 חוקים שבית המשפט החזיר לעיון הפרלמנט בין השנים 2000 ל-2018, 24 חוקים תוקנו, ובשלושה מקרים עדיין נמשכת בחינת תגובת הממשלה.
בקנדה יש פסקת התגברות- למה לא לאמץ את המודל הקנדי?
"פסקת ההתגברות" בקנדה התקבלה באותה הנשימה עם מגילת זכויות אדם נרחבת ומפורטת המשמשת כחלק מהחוקה הקנדית. בנוסף, לקנדה מערך ביזור סמכויות אפקטיבי: לשני בתי הפרלמנט ולמחוזות מערך חקיקה עצמאי המאזן את החקיקה הארצית. בפועל, בית המשפט בקנדה פוסל יותר חוקים מבית המשפט בישראל, וברמת המדינה, לא בוטלה בעשורים האחרונים אף החלטה של בית המשפט הקנדי בנושא פסילת חוקים.
האם הכוח שבידי בג"ץ אינו מוגזם?
עריצות הרוב היא התוצאה שאנחנו האזרחים חייבים לחשוש ממנה ובג"ץ מוגבל ביותר בסמכויותיו. במשטר קואליציוני כמו בישראל, אין אף כוח מאזן לבית המחוקקים והממשלה מלבד בג"ץ. למעשה, ללא בג"ץ, ניתן לחוקק כל חוק בישראל ותפקידו של בג"ץ בהקשר זה הוא להגן על החלשים ועל המיעוט מפני הרוב. כנסת עם כוח בלתי מוגבל זה דבר מסוכן.
האם בג"ץ לא חצה את הגבול והפך לאקטיביסטי יותר מכל בית משפט בעולם?
בחינה השוואתית של 8 דמוקרטיות הגיעה למסקנה הפוכה. כך למשל, בעוד שבית המשפט העליון בישראל פסל מאז 1992 18 חוקים, בתקופה דומה נפסלו בגרמניה 206 חוקים, בקנדה 46 חוקים, באירלנד 36 חוקים ובארה"ב 50 חוקים. כולם חוקים פדראלים ברמת המדינה.
האם תהליך בחירת השופטים בישראל לא נותן כוח בלתי מוגבל לשופטים שממנים את עצמם בניגוד לעולם?
שיטת בחירת השופטים בישראל היא מעורבת. בוועדת לבחירת שופטים חברים ארבעה פוליטיקאים, שני נציגים מלשכת עורכי הדין ושלושה שופטי בית המשפט העליון. בבחירת השופטים לעליון נדרש רוב מיוחד של שבעה, כך שישנו איזון בין הרשויות השונות. בשנים האחרונות מדינות נוספות עוברות לשיטת בחירת שופטים מעורבת כמו אצלנו או מקצועית בלבד: בקנדה מונתה לאחרונה ועדה מקצועית שבוחרת בפועל את השופטים וכך קורה גם בבריטניה. באיטליה חלק מהבחירה היא בידי גורמי מקצוע (כמו אצלנו) ובמקומות נוספים, בתי המשפט החוקתיים שנבחרים "פוליטית" צריכים להתבסס על אישור של שני בתי פרלמנט שנבחרים באופן שונה או ברוב מיוחד של שני שליש מחברי הבית.
הרבה מדובר על פסקת ההתגברות וכדי שנבין טוב יותר במה דברים אמורים, הנה 10 דברים שצריך לדעת ומוגשים מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה.
האם בית המשפט העליון בישראל פוסל המון חוקים?
בית המשפט העליון פסל מאז היווסדו ועד היום 18 חוקים בלבד. במהלך כהונת הכנסת הנוכחית פסל בג"ץ 4 חוקים בלבד.
בשום מקום לא כתוב שלבג"ץ יש סמכות לפסול חוקים- איך זה יכול להיות?
ביטול חוקים במסגרת בג"ץ נעשה בהתאם לחוקי היסוד. "פסקת ההגבלה" שנקבעה בחוקי היסוד ב- 1992 מסבירה כי לא כל חוק יכול לפגוע בזכויות שעליהן מגנים המחוקקים. כמו כן נקבע שחוקי היסוד "לא יפגעו בתוקפם של חוקים מלפני 1992" – משמע שחוקי היסוד בהחלט יכולים לפגוע בתקפם של חוקים חדשים. אנחנו לא חריגים בהקשר זה- ברוב המכריע של הדמוקרטיות בעולם בית המשפט יכול לבטל חוק הסותר את החוקה.
עד 1992 לא היו חוקי יסוד כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק ולא נפסלו חוקים- האם לפני כן לא היינו דמוקרטיה?
עד 1992 ישראל הייתה דמוקרטיה בה ההגנה על זכויות האדם הייתה שברירית, ותלויה בחסדיו של הרוב בכנסת בין השאר כחלק מהיותה דמוקרטיה צעירה וחדשה. ואכן הסדרים רבים שהיו נהוגים בתקופות שונות לפני 1992, כמו הממשל הצבאי, הפטור הגורף שניתן לחרדים משירות צבאי, האיסור הפלילי על יחסים הו.מו.סק.סואלים, העדר הכרה חוקית בברית זוגיות אזרחית, ואפליית יישובי הפריפריה, לא מתיישבים עם עקרונות בסיסיים של שוויון וחירות. קבלת חוקי היסוד ב- 1992 העלתה את ישראל מדרגה וצירפה אותנו למועדון הדמוקרטיות המעניקות הגנה חוקתית לזכויות יסוד. תהיה זו אנומליה אם אחרי שרוב עצום של מדינות בעולם הדמוקרטי בחרו לאמץ הסדרים המעניקים הגנה חוקתית חזקה יותר על זכויות יסוד, ישראל תנוע דווקא לכיוון ההפוך.
למה לא מסדירים את יחסי הכנסת ובג"ץ בחוקה כמו ברוב הדמוקרטיות?
הדבר הטוב ביותר הוא אכן לכונן חוקה או לפחות את חוק יסוד: החקיקה שבמסגרתו יוטלו חובות משמעותיות יותר על הכנסת בבואה לחוקק חוקים, ולבג"ץ תהיה את האפשרות לפסול אותם רק בהרכב מורחב של 9 שופטים ומעלה. אך האיזון העדין בין מה שמותר לכנסת ובין מה שמותר לבית המשפט הוא הסוד להצלחת השיטה הדמוקרטית ואסור להפר אותו באופן חד צדדי.
האם לרוב העם אין אמון בבית המשפט העליון?
לפי מדד הדמוקרטיה האחרון לשנת 2017, 58% מהישראלים מתנגדים ללקיחת הסמכות מבג"ץ לפסול חוקים שהתקבלו בכנסת, לעומת שליש בלבד שתומכים בכך. בפילוח לפי סיעות הכנסת: רק מצביעי המפלגות הדתיות- ש"ס, יהדות התורה והבית היהודי, תומכים ברובם בשלילת סמכות זו. בנוסף, חשוב להזכיר שבית המשפט העליון זוכה לאמון גבוה של 56% מהציבור, בעוד שבחברי הכנסת רק 26% מהציבור מביע אמון.
בבריטניה אין לבית המשפט העליון זכות לפסול חוקים- למה לא לאמץ את המודל הבריטי?
בריטניה היא מקרה חריג של מדינה דמוקרטית ללא חוקה או חוקי יסוד, שבה מסורת דמוקרטית של מאות שנים ובלמים לחקיקה לא שוויונית: בית הלורדים, אחד משני בתי הפרלמנט, יכול לעכב חקיקה; בנוסף, בריטניה מחויבות לאמנה לזכויות אדם של האיחוד האירופי וכפופה לבית הדין האירופי לזכויות אדם. בשל המסורת הבריטית, מבין 27 חוקים שבית המשפט החזיר לעיון הפרלמנט בין השנים 2000 ל-2018, 24 חוקים תוקנו, ובשלושה מקרים עדיין נמשכת בחינת תגובת הממשלה.
בקנדה יש פסקת התגברות- למה לא לאמץ את המודל הקנדי?
"פסקת ההתגברות" בקנדה התקבלה באותה הנשימה עם מגילת זכויות אדם נרחבת ומפורטת המשמשת כחלק מהחוקה הקנדית. בנוסף, לקנדה מערך ביזור סמכויות אפקטיבי: לשני בתי הפרלמנט ולמחוזות מערך חקיקה עצמאי המאזן את החקיקה הארצית. בפועל, בית המשפט בקנדה פוסל יותר חוקים מבית המשפט בישראל, וברמת המדינה, לא בוטלה בעשורים האחרונים אף החלטה של בית המשפט הקנדי בנושא פסילת חוקים.
האם הכוח שבידי בג"ץ אינו מוגזם?
עריצות הרוב היא התוצאה שאנחנו האזרחים חייבים לחשוש ממנה ובג"ץ מוגבל ביותר בסמכויותיו. במשטר קואליציוני כמו בישראל, אין אף כוח מאזן לבית המחוקקים והממשלה מלבד בג"ץ. למעשה, ללא בג"ץ, ניתן לחוקק כל חוק בישראל ותפקידו של בג"ץ בהקשר זה הוא להגן על החלשים ועל המיעוט מפני הרוב. כנסת עם כוח בלתי מוגבל זה דבר מסוכן.
האם בג"ץ לא חצה את הגבול והפך לאקטיביסטי יותר מכל בית משפט בעולם?
בחינה השוואתית של 8 דמוקרטיות הגיעה למסקנה הפוכה. כך למשל, בעוד שבית המשפט העליון בישראל פסל מאז 1992 18 חוקים, בתקופה דומה נפסלו בגרמניה 206 חוקים, בקנדה 46 חוקים, באירלנד 36 חוקים ובארה"ב 50 חוקים. כולם חוקים פדראלים ברמת המדינה.
האם תהליך בחירת השופטים בישראל לא נותן כוח בלתי מוגבל לשופטים שממנים את עצמם בניגוד לעולם?
שיטת בחירת השופטים בישראל היא מעורבת. בוועדת לבחירת שופטים חברים ארבעה פוליטיקאים, שני נציגים מלשכת עורכי הדין ושלושה שופטי בית המשפט העליון. בבחירת השופטים לעליון נדרש רוב מיוחד של שבעה, כך שישנו איזון בין הרשויות השונות. בשנים האחרונות מדינות נוספות עוברות לשיטת בחירת שופטים מעורבת כמו אצלנו או מקצועית בלבד: בקנדה מונתה לאחרונה ועדה מקצועית שבוחרת בפועל את השופטים וכך קורה גם בבריטניה. באיטליה חלק מהבחירה היא בידי גורמי מקצוע (כמו אצלנו) ובמקומות נוספים, בתי המשפט החוקתיים שנבחרים "פוליטית" צריכים להתבסס על אישור של שני בתי פרלמנט שנבחרים באופן שונה או ברוב מיוחד של שני שליש מחברי הבית.
