עד הקצה ומעבר לו
New member
פספוס
יושבת במשרד וחושבת על הפספוס.
עדיין לא בטוחה שההזדמנות תתפספס, אבל כבר חבל לי עליה.
יכולה היתה להיות הזדמנות קלאסית לקוויקי של בוקר.
בדמיון כבר ראיתי איך אני מגיעה מוקדם בבוקר, מה בדיוק הולך לקרות שם ואיך אני מתארגנת ומגיעה בזמן ליום הלימודים.
אבל, אז הגיעה הודעה שעלינו להקדים את תחילת היום, מה שלא יותיר מספיק זמן, אולי רק לקוויק. אפילו לא קוויקי.
יושבת במשרד, בוכה על מר גורלי שעדיין לא ברור עד כמה הוא מר.
מסתכלת על שרשור המייל, איך הכל התחיל, איך הכל נהיה, איך הכל התהווה. לא צריך יותר ממילה או שתיים בכדי שזה יקרה...איך אני רוצה שזה יקרה ואיך אני מרגישה שיש פה פספוס...
אז היד שלי הולכת באוטומט לכוס.
הרגליים מתחת לשולחן. הדלת פתוחה לפניי, אני רואה את כל הנכנס ובא. היד שלי מטיילת על המכנסיים מתחת לשולחן. חם שם כל כך. מניחה שאפשר לראות את האדים עולים מהכוס המתחבא.
היד שלי נעצרת בפתח הכוס, מחליקה עליו מעל הבד ויכולה להרגיש את הדגדגן מתפתח. מרגישה אותו מזדקר מהמחשבה ומהתחושה. אני מתפתה ופותחת את הרוכסן. זה לא מספיק לי, אז גם הכפתור נפתח והיד משתלשלת פנימה. מתחילה בליטוף מעל התחתונים - פנתריים משהו.. הבד רך ונעים ומעביר את התחושה של היד עמוק פנימה.
ממשיכה להתפתות, מסיטה את הבד ומייצרת מעבר ליד. האצבע המורה נוגעת בקלילות בדגדגן. הוא ככ רגיש כעת, זקור, רטוב, חמים ונעים.
לא יכולה להפסיק.
מביטה אל עבר דלת המשרד ובוחנת את התנועה מחוצה לו. מזל ששקט עכשיו כי אני בוערת.
האצבע מתהדקת על הדגדגן, לוחצת ומרפה.
אני נשבעת שאפשר לשמוע את הרטיבות מתפצפצת בין עור האצבע לעור הדגדגן.
הריגוש בעיצומו, האצבע נעה ומלטפת את הדגדגן. יש את הנקודה הזו, בקצה, שם אני משתהה מעט יותר, משפשפת והמוח כבר בעולם אחר.
המבט שלי נעשה זגוגי ואני מתאמצת להשתחרר מזה, המוח צועק: תסתכלי מה קורה בחוץ והכוס שלי צועק: תמשיכי, תגמרי..
ממשיכה ביתר מרץ ללטף את קצה הדגדגן, הוא זקור, כמו ראש של סיכה, תפוח דוקר... האצבע ממשיכה ללטף אותו, למעוך אותו. משפשפת בעדינות ובחוזקה, מעלה ומטה, הלוך וחזור.
האגן מצטרף להילולה והכסא מעט חורק. מעדנת את התנועות ומגבירה את ההתחככות, עוד קצת, עוד טיפה רטובה נדבקת לאצבע.. ממשיכה ממשיכה מלטפת, מענגת ולוחצת.. לוחצת חזקקקק לוחצת... אני גומרת.. גומרת.... והרעד הזה עובר בגופי, החיוך עולה על שפתיי והרוגע של האורגזמה מתפשט בגופי.
מחוייכת מעונג, מרפרשת את המייל ומגלה שמחר בכל זאת יצליח להיות לנו בוקר סוער.
יושבת במשרד וחושבת על הפספוס.
עדיין לא בטוחה שההזדמנות תתפספס, אבל כבר חבל לי עליה.
יכולה היתה להיות הזדמנות קלאסית לקוויקי של בוקר.
בדמיון כבר ראיתי איך אני מגיעה מוקדם בבוקר, מה בדיוק הולך לקרות שם ואיך אני מתארגנת ומגיעה בזמן ליום הלימודים.
אבל, אז הגיעה הודעה שעלינו להקדים את תחילת היום, מה שלא יותיר מספיק זמן, אולי רק לקוויק. אפילו לא קוויקי.
יושבת במשרד, בוכה על מר גורלי שעדיין לא ברור עד כמה הוא מר.
מסתכלת על שרשור המייל, איך הכל התחיל, איך הכל נהיה, איך הכל התהווה. לא צריך יותר ממילה או שתיים בכדי שזה יקרה...איך אני רוצה שזה יקרה ואיך אני מרגישה שיש פה פספוס...
אז היד שלי הולכת באוטומט לכוס.
הרגליים מתחת לשולחן. הדלת פתוחה לפניי, אני רואה את כל הנכנס ובא. היד שלי מטיילת על המכנסיים מתחת לשולחן. חם שם כל כך. מניחה שאפשר לראות את האדים עולים מהכוס המתחבא.
היד שלי נעצרת בפתח הכוס, מחליקה עליו מעל הבד ויכולה להרגיש את הדגדגן מתפתח. מרגישה אותו מזדקר מהמחשבה ומהתחושה. אני מתפתה ופותחת את הרוכסן. זה לא מספיק לי, אז גם הכפתור נפתח והיד משתלשלת פנימה. מתחילה בליטוף מעל התחתונים - פנתריים משהו.. הבד רך ונעים ומעביר את התחושה של היד עמוק פנימה.
ממשיכה להתפתות, מסיטה את הבד ומייצרת מעבר ליד. האצבע המורה נוגעת בקלילות בדגדגן. הוא ככ רגיש כעת, זקור, רטוב, חמים ונעים.
לא יכולה להפסיק.
מביטה אל עבר דלת המשרד ובוחנת את התנועה מחוצה לו. מזל ששקט עכשיו כי אני בוערת.
האצבע מתהדקת על הדגדגן, לוחצת ומרפה.
אני נשבעת שאפשר לשמוע את הרטיבות מתפצפצת בין עור האצבע לעור הדגדגן.
הריגוש בעיצומו, האצבע נעה ומלטפת את הדגדגן. יש את הנקודה הזו, בקצה, שם אני משתהה מעט יותר, משפשפת והמוח כבר בעולם אחר.
המבט שלי נעשה זגוגי ואני מתאמצת להשתחרר מזה, המוח צועק: תסתכלי מה קורה בחוץ והכוס שלי צועק: תמשיכי, תגמרי..
ממשיכה ביתר מרץ ללטף את קצה הדגדגן, הוא זקור, כמו ראש של סיכה, תפוח דוקר... האצבע ממשיכה ללטף אותו, למעוך אותו. משפשפת בעדינות ובחוזקה, מעלה ומטה, הלוך וחזור.
האגן מצטרף להילולה והכסא מעט חורק. מעדנת את התנועות ומגבירה את ההתחככות, עוד קצת, עוד טיפה רטובה נדבקת לאצבע.. ממשיכה ממשיכה מלטפת, מענגת ולוחצת.. לוחצת חזקקקק לוחצת... אני גומרת.. גומרת.... והרעד הזה עובר בגופי, החיוך עולה על שפתיי והרוגע של האורגזמה מתפשט בגופי.
מחוייכת מעונג, מרפרשת את המייל ומגלה שמחר בכל זאת יצליח להיות לנו בוקר סוער.
