פסיכולוגיה ועו"ס
הן הפסיכולוגיה והן העבודה הסוציאלית בנויות מתת תחומים רבים ומגוונים. כל תת תחום כזה מוביל לעיסוק שונה ולעיתים שונה מאד מתתי תחום אחרים בפסיכולוגיה. יוצא מכך שלעיתים תמצאי פסיכולוגים שמבחינת מאפייני ותכני עבודתם קרובים יותר למקצועות אחרים (פיזיולוגים למשל) מאשר לתחום אחר בתוך מקצועם. תכני ומאיפיני עבודתו של פסיכולוג קוגניטיבי שונים מאד מאלו של פסיכולוג קליני, ושל זה ממאפיני עבודתו של פסיכולוג ארגוני וכך הלאה. בדרך דומה העוסק בעבודה סוציאלית קלינית (הנקראת גם לעיתים פסיכיאטרית),עוסק בתכנים שונים מזה המשמש כעובד סוציאלי בתחום הסעד וכו'. אם מטרתך להגיע לתחום הטיפולי- לפסיכותרפיה, הרי שניתן להגיע לכך משני התחומים גם יחד. במרפאות פסיכאטריות, ובודאי בקליניקות פרטיות תמצאי את השנים עובדים זה לצד זה, ובמרבית זמנם עושים את אותן פעילויות עצמן. רק בחלק לא גדול של הזמן הם עשויים למלא תפקידים היחודיים למקצוע הגג המבחין בינהם. פסיכולוג עוסק באיבחון דיאגנוזה בעזרת כלים פסיכולוגיים, ועובדים סוציאליים מפעילים חוקים סוציאליים שרק להם הסמכות להפעיל . בעבר היתה אבחנה ברורה יותר בין עיסוקיו של פסיכולוג לבין אלה של עו"ס, אבל אבחנות אלה הולכות ומטשטשות. יש המנסחים זאת כך הפסיכולוגים חדרו לתחומי פעילות שבעבר היו נחלתם של רופאים פסיכיטארים, והעו"ס חדרו לתחומי הפעילות של הפסיכולוגים. מה שכן צריך לדעת שרבים מבוגרי פסיכולוגיה- תואר ראשון מענונים להמשיך בקלינית, ובצורה דומה גם רבים מהעו"ס רוצים להמשיך לכיוון הטיפולי קליני, ורק מיעוטם משתלבים בסופו של דבר בתחום. הדמוי של העובד הסוציאלי עדין בעיני רב הציבור הוא של עובד סעד, ורבים ברצותם לפנות לפסיכותרפיה מעדיפים לפנות לפסיכולוג, שיש לו גם יוקרה וסטטוס גבוהים יותר בעיני אנשים. היתרון הגדול של העו"ס הוא שגם לאחר תואר ראשון הינך מוכרת מקצועית, זכאית לרשיון עבודה, ויכולה להשתלב בעשיה (אם כי בתחום הטיפולי קשה ללא תואר שני). פסיכולוג על פי חוק חייב בתואר שני. בעל תואר ראשון אינו זכאי לרשיון עבודה ואסור עליו להציג עצמו כפסיכולוג. בגלל הקושי הרב להתקבל לתואר שני בפסיכולוגיה (ולא שקל להתקבל לתואר ראשון), ניתן לומר שהמסלול של עו"ס הוא בטוח יותר בגלל האפשרות להשתלב במקצוע לאחר תואר ראשון. דרישות הקבלה הגבוהות בהרבה בפסיכולוגיה מובילות לכך שאנשים בעלי יכולות קוגניטיביות גבוהות יותר מתקבלים לתואר ראשון בפסיכולוגיה (להמחשה באוניברסיטה העברית עם ממוצע בגרות 100 נדרש 700 בפסיכומטרי כדי להתקבל לפסיכולוגיה, בעוד שניתן להסתפק ב-570 לעבודה סוציאלית!). אלה עוברים שוב תהליך "נפוי" קפדני בקבלה לתואר שני, כך שרק בעלי יכולות גבוהות מתקבלים. לימודי עו"ס נחשבים מעשיים יותר,ברמת התואר הראשון. בעוד שבחוג לפסיכולוגיה תקבל בתואר הראשון מטען עיוני בלבד, הרי שבעו"ס למן השנה הראשונה הלימודים משולבים גם בהתנסות בשדה- היינו עבודה מעשית. לשני התחומים יש כאמור מידה של חפיפה בתחום הקליני-טיפולי. עם זאת ישנם סוגים רבים של פסיכולוגים שאינם עוסקים בטיפול באנשים עם בעיות נפשיות. ישנם פסיכולוגיםהעוסקים במחקר בתחומים רבים ומגוונים, אחרים העוסקים ביעוץ ארגוני, כאלה העוסקים בהערכה ומיון של מעמדים ללימודים או עבודה ועוד.
