פסיביות
זוכרים אותי? כתבתי כאן שחבר שלי נפרד ממני בגלל שלא יצאתי החוצה איכשהו (עם הרבה כח רצון ואגו בריצפה) הצלחתי להחזיר אותו אליי זה לא היה קל, היה הרבה בכי.. וכמה ימים של המתנה אבל היה שווה את זה. או ככה לפחות חשבתי \: אני מרגישה שמאז אין לי שום מילה בקשר כאילו רק אני מפחדת לאבד אותו כל פעם הוא נתפס על דברים קטנים, לדוגמא: שלשום הייתי בקניון ולא יצא לי להציץ בפלאפון במשך שעה וקצת ואז הרגשתי רטט, כשעניתי הוא שאל אותי למה לא עניתי לו לפני שעה כשהוא התקשר הסברתי לו שלא שמעתי, מדדתי בגדים וכו' הוא זרק משהו בסגנון של "אז ככה זה יהיה, אוקיי" בטון מאיים כזה? קשה לי להסביר ואז דיבר באדישות.. אמרתי לו שיפסיק עם זה והוא ענה "אולי אני צריך להפסיק עם הכל" הרגשתי כל כך רע, הבעת הפנים שלי מיד השתנתה וזה נורא ביאס את חברה שלי חזרתי הביתה ואיכשהו בהודעות הצלחתי לסדר את המצב נפגשנו בערב והוא אפילו ביקש סליחה ואמר שהוא רואה כמה זה מפריע לי חשוב לי לציין שהוא כל הזמן מרעיף עליי אהבה עצומה הוא דואג לי ומקשיב ומתקשר אין ספור פעמים ביום וכשהכל טוב בינינו אני מרגישה בעננים ולא יודעת אם זה גם משהו שראוי לציין אבל אפילו עוד לא שכבנו.. הוא לא רוצה! (כן, הוא!) אז היה לנו לילה מדהים כרגיל ואז בבוקר שוב בלאגן נגמרה לי הסוללה עליתי למונית עם נהג חצוף שהעלה עוד נוסעת מאותו איזור ובגלל שהיא מיהרה ואני לא, אז נתתי לו אישור להוריד אותה קודם. כשסיימנו איתה הוא התכתב עם מישהי ואמר לי שגם אותה הוא צריך לקחת ואני כמו פריירית מצויה חייכתי ואמרתי שבכיף ואין בעיה אז הוא הקפיץ גם אותה והיא אפילו לא שילמה לו (כנראה ידידה) ואז ממש לפני הבית שלי הסדרן שאל אותו איפה הוא הוריד את ההזמנה האחרונה והוא ענה לו שם של מקום, נניח ארומה אז הגעתי מהר הביתה והחלטתי לא לספר על שתי הנוסעות אלא רק על אחת כדי שלא יתעצבן ויחשוב שאני פריירית כזאת איכשהוווווו יצא ששיקרתי בטירוף כי מסתבר שהוא זה שביקש מהסדרן לשאול את הנהג!! ושוב הקול האדיש והטון המאיים ומשפטים בנוסח של "אולי אלוהים לא רוצה שנהיה ביחד" "כנראה אנחנו לא מבינים אחד את השני" ואני כרגיל מורידה מעצמי, מבקשת סליחה על משהו שלא עשיתי ונשבעת לו בכל דבר אפשרי שלא שיקרתי שאין לי סיבה לשקר, שזה הנהג שיקר כדי לקחת את הידידה שלו, אבל הוא בשלו. פשוט אין עם מי לדבר, הוא לא מאמין לי!!! ואני כועסת על עצמי שמצב הרוח שלי תלוי בו ובנו ובכל הקשר הזה תמיד זה מרגיש כאילו מבחינתו לזרוק הכל בגלל שטות כזו או אחרת ורק לי זה יכאב כמו סכין בלב הוא יודע בדיוק איך לנגן על המצפון ולפגוע בנקודות הרגישות אבל אני לא מסוגלת לחשוב על לסיים את זה. אני אוהבת אותו ואני יודעת שגם הוא אותי (עוד משהו מעצבן - הוא כל הזמן טוען שהוא אוהב אותי יותר ממה שאני אותו. בלי שום סיבה הגיונית) וכנראה אני משלמת על הטעויות של האקסית שלו ששיקרה לו בלי סוף. פשוט לא פייר. מה לעשות?
זוכרים אותי? כתבתי כאן שחבר שלי נפרד ממני בגלל שלא יצאתי החוצה איכשהו (עם הרבה כח רצון ואגו בריצפה) הצלחתי להחזיר אותו אליי זה לא היה קל, היה הרבה בכי.. וכמה ימים של המתנה אבל היה שווה את זה. או ככה לפחות חשבתי \: אני מרגישה שמאז אין לי שום מילה בקשר כאילו רק אני מפחדת לאבד אותו כל פעם הוא נתפס על דברים קטנים, לדוגמא: שלשום הייתי בקניון ולא יצא לי להציץ בפלאפון במשך שעה וקצת ואז הרגשתי רטט, כשעניתי הוא שאל אותי למה לא עניתי לו לפני שעה כשהוא התקשר הסברתי לו שלא שמעתי, מדדתי בגדים וכו' הוא זרק משהו בסגנון של "אז ככה זה יהיה, אוקיי" בטון מאיים כזה? קשה לי להסביר ואז דיבר באדישות.. אמרתי לו שיפסיק עם זה והוא ענה "אולי אני צריך להפסיק עם הכל" הרגשתי כל כך רע, הבעת הפנים שלי מיד השתנתה וזה נורא ביאס את חברה שלי חזרתי הביתה ואיכשהו בהודעות הצלחתי לסדר את המצב נפגשנו בערב והוא אפילו ביקש סליחה ואמר שהוא רואה כמה זה מפריע לי חשוב לי לציין שהוא כל הזמן מרעיף עליי אהבה עצומה הוא דואג לי ומקשיב ומתקשר אין ספור פעמים ביום וכשהכל טוב בינינו אני מרגישה בעננים ולא יודעת אם זה גם משהו שראוי לציין אבל אפילו עוד לא שכבנו.. הוא לא רוצה! (כן, הוא!) אז היה לנו לילה מדהים כרגיל ואז בבוקר שוב בלאגן נגמרה לי הסוללה עליתי למונית עם נהג חצוף שהעלה עוד נוסעת מאותו איזור ובגלל שהיא מיהרה ואני לא, אז נתתי לו אישור להוריד אותה קודם. כשסיימנו איתה הוא התכתב עם מישהי ואמר לי שגם אותה הוא צריך לקחת ואני כמו פריירית מצויה חייכתי ואמרתי שבכיף ואין בעיה אז הוא הקפיץ גם אותה והיא אפילו לא שילמה לו (כנראה ידידה) ואז ממש לפני הבית שלי הסדרן שאל אותו איפה הוא הוריד את ההזמנה האחרונה והוא ענה לו שם של מקום, נניח ארומה אז הגעתי מהר הביתה והחלטתי לא לספר על שתי הנוסעות אלא רק על אחת כדי שלא יתעצבן ויחשוב שאני פריירית כזאת איכשהוווווו יצא ששיקרתי בטירוף כי מסתבר שהוא זה שביקש מהסדרן לשאול את הנהג!! ושוב הקול האדיש והטון המאיים ומשפטים בנוסח של "אולי אלוהים לא רוצה שנהיה ביחד" "כנראה אנחנו לא מבינים אחד את השני" ואני כרגיל מורידה מעצמי, מבקשת סליחה על משהו שלא עשיתי ונשבעת לו בכל דבר אפשרי שלא שיקרתי שאין לי סיבה לשקר, שזה הנהג שיקר כדי לקחת את הידידה שלו, אבל הוא בשלו. פשוט אין עם מי לדבר, הוא לא מאמין לי!!! ואני כועסת על עצמי שמצב הרוח שלי תלוי בו ובנו ובכל הקשר הזה תמיד זה מרגיש כאילו מבחינתו לזרוק הכל בגלל שטות כזו או אחרת ורק לי זה יכאב כמו סכין בלב הוא יודע בדיוק איך לנגן על המצפון ולפגוע בנקודות הרגישות אבל אני לא מסוגלת לחשוב על לסיים את זה. אני אוהבת אותו ואני יודעת שגם הוא אותי (עוד משהו מעצבן - הוא כל הזמן טוען שהוא אוהב אותי יותר ממה שאני אותו. בלי שום סיבה הגיונית) וכנראה אני משלמת על הטעויות של האקסית שלו ששיקרה לו בלי סוף. פשוט לא פייר. מה לעשות?
אני לא יודע מה המניעים של הבחור ואני לא חושב שזה באמת משנה- בשורה התחתונה את לא מקבלת את מה שאת צריכה, עדיף לך בלעדיו. הכי עוזר לי במצבים האלה-