סיפור למוני- (הסקנדלדינו)
שלשה ישבו ליד שולחן במשרדי התנועה לתרבות הלדינו אשר בירושלים, השולחן המרכזי היה מלא בתיקיות ובמסמכים ממסמכים שונים. היו אלו שלשה אישים מאושיות תרבות הלדינו בארץ: הזמר המהולל ירים חכם, בעל קול הקטיפה, הפעם לשם שינוי, היה רציני למדי ונשען על השולחן מפני שעייף היה מהדיונים המרתוניים. הדמות השנייה הייתה גברת ביאנבנידה קסטרו , גברת הדורה ומבוגרת אשר נקראה בפי כל "הכהנת הגדולה של תרבות הלדינו" מאחוריה היו כבר כחמש ספרים על אגדות ומימרות הלדינו בארץ ובתפוצות. השלישית ישבה בראש השולחן ושתתה כוס קפה, היה זה לא אחר מהשדרן הג'ינג'י ראובן נס, מי שהנחה בעבר את התכנית הפופולרית "לילות לילות". הכל כבר היה מאחוריהם, הכל סוכם,חלק שולם, השירים נבחרו, האולם נשכר, הפסטיבל אמור היה להתחיל בעוד כשבוע ימים, אך דבר אחד היה חסר, הם לא מצאו אדם בעל שיעור קומה שינאם ויכבד את הטקס, הכל עמד כאן על כף המאזניים, כי פסטיבל ללא דברי פתיחה, לא יהיה מכובד די צרכו: "קה טריסטסה שהנשיא לשעבר יצחק נבון נמצא בארגנטינה" קבלה ביאנבנידה "אחרת בטוח שהיה שמח לכבד את האירוע" "והזמר שלמה סבאתו נמצא בחוף של יוון, וחוץ מזה הוא לא איש דברים" כך ראובן נס. ירים חכם חשב קמעא ושוב חשב ולאחר מכן אמר: "יש לי איזה מישהו" "מיהו האדם" קראו בהתרגשות ביאנבנידה וראובן "צדיק אורגינל, דרשן בחסד, מישהו שגדל אתי ברחובות ירושלים, הוא מדבר משהו משהו, אדם מאוד כריזמטי, בר אוריין, בן למשפחה ענפה ילידת ירושלים, אישתו לבית אלקלעי מכינה קונפקטיקה דליקטס על הכיף כיפק" "אתה לא מתכוון לרב משה בואנו?!" השיבה ביאנבנידה והוסיפה "חבל על הזמן, אדם שהפך את תרבות הלדינו לתרבות נטורי קרתא! איזה בושות הוא עשה לי כשהוצאתי את הספר הראשון שלי, אני ממש לא סובלת אותו ואת החוכמות שלו, אפשר לחשוב, בגלל הקונפקטיקאס של אשתו הוא מועמד ראוי.." ואילו ראובן התערב בקול רם מהרגיל: "אפשר לחשוב, כמה זמן כבר נשאר לנו, מקסימום הוא ינאם חמש דקות ואחר כך יתחפף, אנחנו נאמר לו מראש שזה פסטיבל צדקה לתרבות הלדינו, ושזה יהיה משהו צנוע, תורני קמעא" "לפחות תדאגו לזה שהוא יישאר רק לשלב הנאום, כי מעבר לזה, הוא יכול לעשות סקנדלים כשיראה את חבורת המחול הורה סנטו, אני בכל אופן נגד!" השלשה הצביעו, וברוב של שניים נגד אחת הוחלט להזמין את הרב משה בואנו לכבד את המאורע. בהזמנה נכתב כי הוא מוזמן לנאום ולכבד מופע צדקה תורני ברוח תרבות הלדינו. בואנו גופא, ענה למכתב בנימוס רב והוסיף טלפונית: "חבריא, תכינו כיבוד, אני בא עם שני סלים ותגבורת!" אולם הפסטיבל זרח מרוב אושר ופלורסנטים, תאורה רמה הייתה במקום, קהל המוזמנים הנרגש מנה כאלף אלפיים איש נרגשים, שהרי זה יותר מחמש מאות שנה לא נערכה חגיגה שכזו לכבוד שפת הלדינו ההולכת ונשכחת. הבמה הייתה מטופחת ומקושטת, הזמרים עמדו מאחורי הקלעים וציפו איש איש לתורו שיבוא אולי בעוד חצי שעה. משה בואנו נכנס לאולם עם שני סלים ואחריו פמליה של חמישים איש המורכבת מבני משפחתו, דודיו ותלמידים מצטיינים מכפר הנוער, הוא ניגש אל הסדרן הראשי ואמר לו: "קרידו, אשתי הכינה בורקיטס דל קלבסה, איפה נוכל לשים את זה" והוא הצביע על שני הסלים… ביאנבנידה ראתה את המחזה וליבה ניבא לה רעות… היא כיסתה את פניה במטרה שלא לראות את האיש… "שים את זה בשולחנות של הכיבוד" החווה הסדרן הראשי. בואנו הלך עם הפמליה וסידר את הבורקיטס בצלחות פלסטיק על גבי השולחנות בכניסה. הוא ראה על אחד השולחנות בקבוק עראק וחמד אותו, ובייחוד לאחר שראה את חותמת הכשר הפצ"ץ על גבו… על הבמה עמד הזמר ירים חכם, הקהל הנרגש ציפה למוצא דבריו: "ערב טוב גבירותיי ורבותיי" פתח "הריני מתכבד לפתוח בזאת את כנס הלאדינו לשירה וזמרה, הראשון מזה חמש מאות שנה שלאחר גירוש ספרד, אני מתכבד וגאה לפתוח את הפסטיבל שיבוא אחר כך ובו שירים ופרפראות ממיטב אוצר יהודי ספרד אשר נדדו ברחבי העולם והפיצו תרבותם הייחודית, אך ראש ובראשונה אני מתכבד להזמין אדם יקר, יליד העיר העתיקה בירושלים, נצר לאנוסי ספרד ופורטוגל, אדם שלחם במחתרות" "ממש לחם במחתרות" מלמלה ביאנבנידה "הוא רק הפריע להם..-לוקו!" ירים המשיך "כיום מלמד תורה בכפר הנוער דירושלים, מופת לתלמידיו אב למשפחה עניפה ומקורב בקשרי חיתון עם בית אלקלעי המפואר דסראייבו, קבל נכבד, קבלו במחיאות כפיים את הרב משה חי בואנו שליט"א!!!" משה לקח כוסית מן העראק ועלה אל הבמה לקול מחיאות כפיים סוערות, הוא ניגש אל המיקרופון ולחש "תגיד, עכשיו שומעים אותי?"… "כן, שומעים" אמר הזמר וירד מן הבמה. "גבירותיי ורבותיי, קודם כל לא קוראים לי משה חי בואנו, אלא משה בואנו, אולי אני תורם פעמיים ח"י לבית הכנסת כל שבת, אבל זה לא מקנה לי את הזכות לתוספת הזאת, הרשו נא לי קודם כל לברך את הורי, בני המשפחה, מוריי ויתר שאר כבודם של המוזמנים הנכבדים לכנס של תרבות הלדינו המכובד והנעלה והנשגב. בואנו לחגוג כאן הוא, בין היתר, כבוד למסורת, לתרבות השורשית הזו, לג'ודיאו אספניול, לכבוד, להונור, ואם אתם טרחתם לשם כך, אוסיף גם את חלקי, בנוסף לבורקיטס דל קלבסה ששמתי על השולחנות" צחוקים עלו מן הקהל.. " ועכשיו ברשותכם לפרשת השבוע שנקראה בשבת האחרונה בבית הכנסת שלנו: פרשת אחרי מות מתחילה בפסוק '…אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני השם וימותו.' כשמעיינים בפסוק זה, וכך צריך לעשות כשניגשים לטקסט האמור בלא גוזמה ובלא גוזמא. זה לא פשוט. מדבר הפסוק על מות שני בני אהרן, ומספר בהמשך 'וימותו' האם זה לא ברור שהם מתו? הרי בתחילת הפסוק נאמר אחרי מות. ואל תנסו לומר שזה נכתב כלאחר יד. אם לא ברור לנו שאין מילים מיותרות בתורה, אין לנו סיכוי להבין את כוונת הכתוב. הבהרה לזה נותן אחד המפרשים, רבי חיים בן עטר בספרו 'אור החיים'. מדובר על משפט נפרד שמסביר את סיבת מותם. שהיא 'בקרבתם לפני האל… '. זה באופן שטחי די מבהיל. חרדה אחזה אותי, בני אהרן מתו בגלל שקרבו לפני השם. אבל כפי שאנו מבינים, בהמשך הפרשה יש כללים מתי ואיך מתקרבים. והם לא פעלו במסגרת הנדרשת, לקרבה לפני השם. זה מלמד אותנו כלל יסודי בחיים. גם דברים טובים צריכים להיעשות במידה ובזמן הנכונים, כמו למשל היוזמה הברוכה הזו של כנס הלדינו ביוזמתו של מר ירים חכם, וראובן נס, אבל כמובן שלא אדבר על מעשים טובים, שחרגו מהמסגרת, והפכו לרעים, למשל דוגמה, יש פסטיבל ליד הכינרת שהכוונה שלו אמנם טובה, אך זה ממש זימה ומזימה תחת מעטה זמרה, בנות חווה לובשות מעטה תאנה מעצי התמרים של עין גב, ממש אוי לעיניים שכך רואות, הם צריכים להתבגר,, לא להתפגר, לפסוע קדימה ולא אחורה!. בכפר הנוער אני מלמד מהי מטרת החינוך. החדרה של הפרופורציות הנכונות. ולא תמיד מבין המתחנך, התלמיד החצוף והמחוצף, מה הם הסיבות לאיסור זה או אחר. למשל מדוע פעולה שאני חושב שהיא לימוד תורה, מוגדרת אצלם כשעמום. ולהפך והפוך על הפוך. מה שאנו חושבים לטוב לב מסבירים לנו שזה בזבוז. למרות שזה לא תמיד קל להבין, אני כבר קולט שצריך לעשות מאמץ. שפר עלי גורלי. הורי שהיו עניים אך גאים במה שהם, עשו כל מאמץ להחדיר בי, בין השאר, את תרבות הלדינו הכוללת אמות מוסר וכבוד ואני פיתחתי את זה הלאה לכיוון החרדי. אני מנצל הזדמנות זו להודות להם. כמו כן אני חש צורך להודות לבורא עולם על כך שזיווגני נאמנה עם אשתי עזיזה לבית אלקלעי דסרייבו שמכינה מאכלים מופלאים" "שוב, נו סה אינצ´י ני אונה קשקה דה אלביאנה (שוב דברים ריקים) גנחה ביאנבנידה שישבה בקהל.
