פסח שכזה

[בטי בם]

פסח שכזה ../images/Emo155.gif

איכשהו אחז אותי מצב רוח נוראי אתמול. גם מפני שסדר ראשון בלעדיו... בשנה שעברה היינו אצל ההורים שלו, היה די מעצבן ובכל זאת היינו יחד. השנה החלטתי שאין צ´אנס שאני עם המשפחה שלי, פשוט התחושה הזו שהכל מתפורר סביבי- הבריאות של אבא שלי שבזמן האחרון חוטף כל מיני התקפים דווקא באמצע אירועים משפחתיים (הוא מחליט לשתות יין למרות שאסור לו) אח שלי לבד כי הילד אצל גרושתו השנה, אחותי ובן זוגה בחו"ל, בקיצור, החלטתי לחבור למשפחה אחרת והצטרפתי לחברה, רווקה, להורים שלה... ממש לא היה לי חשק לפני כן כי גם שם הכל מפורק ובעייתי, אבל בסוף היה נחמד, הרבה פחות נורא ממה שחשבתי ועבר מהר... איכשהו החגים האלה עושים לי להתגעגע לביחד, למרות שאני לא ממש אוהבת את כל המחויבויות המשפחתיות האלה, אבל לפחות העברנו את הבאסה ביחד. מה קרה לי שנעשיתי נוסטלגית פתאום? לא ברור לי, רק שברור שיש שם עוד שביבי אהבה שנותרו אצלי.

 

[אשה פלוס]

גם אצלי ערב החג עשה להתגעגע

הייתי עם הילד אצל ההורים. חג מצומצם כזה. היה בסדר. נחמד. אבל כל הזמן חשבתי על כמה שהוא אוהב את הכבש שאמא שלי מכינה. כל הזמן ראיתי את הפנים שלו כמו שהיו כשהכל בינינו עוד היה בסדר. חזרתי הביתה עם הילד. נכנסנו למיטה. שקט. נזכרתי בראש השנה האחרון. הכסאח שהיה בינינו, ובירכתי את השקט... לחיי ימים טובים יותר

א

 

[ponpon]

אהבתי

אהבתי את קו מחשבתך

 

[thila]

עצב אוניברסלי

גם לי היה עצוב, ולי עוד אין ילד. סדר ראשון בלעדיו, וגם אצלי, למרות שבחג האחרון בו היינו יחד הכל התפרק, עדיין היינו יחד. ואולי היתה איזו אשליה נעימה של בטחון, של "נצליח להתגבר". אז היה עצוב. והיום עצוב עוד יותר.