פסח כשאת לסבית

badabada

New member
פסח כשאת לסבית

אני כותבת גם בפורומים אחרים. ונתקלתי בסקר על ליל הסדר וכבר רציתי לענות אבל אז חשבתי לעצמי כמה אין לי כוח להתיש אותם שוב בבעיות שלי כלסבית. כי ליל הסדר הוא אחד החגים המשפחתיים היחידים שבמשפחה שלי חוגגים. וזה ה-ערב שבו הקונפליקט לגבי הנטיה המינית שלי בא לידי ביטוי, כי אולי במשך השנה עוד אפשר להחליק את זה ויש קבלה יותר או פחות, אבל בליל הסדר זה כבר "משפחתי". אז בליל הסדר הראשון שהיינו יחד, אני ובת זוגי, כל אחת חגגה עם משפחת המוצא שלה. חשבנו שכמו הרבה סטרייטים זה לא לעניין להתחיל לחגוג אחת אצל השניה. בפעם השניה שהיה ליל סדר הוזמנתי אליה בתור חברה מבחוץ, כמסכנה, כי במשפחה שלי באותה שנה לא עשו אז הזמינו אותי כמו שמזמינים אורח שאין לו איפה לחגוג. ועכשיו שוב מתקרב חג. לנו ברור שאנחנו זוג. אין בכלל שאלה. יש לא מעט זוגות סטרייטים במצבנו (מנהלים משק בית משותף כמה שנים) שברור שהולכים יחד לליל הסדר. אף אחד לא יעלה על דעתו להזמין בנפרד. אצלנו זה בכלל לא ברור מאליו. אז בעוד שבימים רגילים ככה חצי מקבלים אותי וחצי מתעלמים מנוכחותי, בליל הסדר להזמין את שתינו באופן רישמי זה להכיר בזוגיות שלנו, וזה כנראה לא אופציה מבחינתם. אז בסקר ההוא שאלו איך אנחנו חוגגים את ליל הסדר. ואני חשבתי לעצמי שהתשובה שלי פשוטה וקצרה- אנחנו לא חוגגות. כי אצלנו אין אופציה כזו. כי המשפחה שסך הכל כל השנה מקבלת בשקט, בליל הסדר לא מוכנה להכיר בנו כזוג. עצוב לי.
 
../images/Emo155.gifחג משפחתי....

לקח לי הרבה זמן להבין איזו אשליה זו, למרות שהיא התפוצצה לי בפנים. אצלי במשפחה לחגים יש חשיבות גבוהה, תחושת משפחתיות חזקה וכל המשתמע מזה. אצלנו פסח הוא חג שמתחיל הרבה לפני הסדר, וכמו כל חג נחוג בלפחות שתי ארוחות אצל סבתא שלי (אחת בערב החג ואחת בצהרי החג). ליל הסדר עצמו הוא חגיגה משפחתית גדולה, עם הרבה מנהגים ייחודים, שמאז שאני ילדה אני אוהבת אותם. בפסח הראשון שלי ושל זוגתי יחד היינו יחד בקושי חודש. הרעיון לחגוג יחד עלה, אבל אף אחת מאיתנו לא חשבה ברצינות לוותר על חג עם משפחת המוצא שלה. בפסח השני שלנו היינו שנה יחד (טוב, 13 חודשים), ולשתינו היה נראה רציני מכדי לקחת בקלות הגעה משותפת לסדר ומוקדם מכדי לעשות זאת. בשנה שעברה הצבתי עובדה בשטח כשהגענו אני ובת זוגי יחד לליל הסדר אצל סבתי. התקבלנו יפה ע"י כולם, בין אם כי הבינו ולא התרגשו (למשל בני הדודים שלי), בין אם לא הבינו (למשל אח של אמא שלי), ובין אם בלעו את הרוק בשם הנימוס (אמא שלי ואחי). השנה אמא שלי הציבה עובדה- אנחנו לא מוזמנות. למעשה, אפילו לא הוזמנתי לבד (כמו שנגיד אבא שלי טורח לעשות במופגן מפעם לפעם). השנה נודע לי במקרה מאחיה של אמי שאותו פגשתי שאמא שלי מארגנת את הסדר השנה ולא סבתא שלי. כלומר, אפילו לא אמרו לי שהשנה הסדר ייערך במקום אחר. זהו. האמת היא שקיוויתי לכתוב פה משהו אופטימי. משהו על איך בסופו של דבר המשפחה שלי התמודדה עם זה שבארוחת החג היה זוג לסביות, ואף אחד לא מת מזה. קיוויתי לכתוב איך זו היתה מקפצה להכרה של כל המשפחה, וחסך לי סדרה של יציאות קטנות מהארון. אבל יוצא שאני כותבת על איך התברר שבסופו של דבר, יש דברים שחזקים מתחושת המשפחתיות המזוייפת. אבל עברנו את פרעה... נעבור גם את זה....
 

פרח7

New member
../images/Emo201.gif ושאלות ../images/Emo13.gif

כשדברת עם אמא שלך היא אמרה לך שאת לא מוזמנת לליל הסדר? ומה אמרו על זה האחים/אחיות שלך? אני לא מבינה אתהדינמיקה מה קרה במהלך השנה שעברה מאז הפסח שעבר? התראית עם המשפחה שלך? מה היה בראש השנה? בסופי שבוע? ומה קורה עם המשפחה שלה?
 
../images/Emo51.gif

תודה לא דיברתי עם אמא שלי קרוב לחודש. יום אחרי שנודע לי שהיא זו שמארגנת השנה את הסדר, היא התקשרה אלי כדי לברר משהו שהיה לה מאוד חשוב, וקשור למישהו אחר מהמשפחה. היא לא אמרה מילה על ליל הסדר. אצלי במשפחה זה מאוד חריג, במיוחד מכיוון אמא שלי. אמא שלי היא סמל המשפחתיות והחגים המשותפים, ועושה הכל כדי שכל המשפחה תגיע ותחגוג יחד. היא תמיד לוקחת קשה אם מישהו לא מגיע, אפילו לחגים הזניחים ביותר, על אחת כמה וכמה כשמדובר בליל הסדר. אין לי מושג מה אחי אומר על זה. אני לא יודעת אם היא אמרה בכלל למישהו שאני לא מוזמנת. לי לא בא לפתוח את זה מול שאר המשפחה. אין אף אחד אצלנו שיעמוד מולה ויגיד לה מה לעשות, כך שזה לא יעזור לי. כן התראיתי עם המשפחה במהלך השנה הזאת. הבעיה התחילה בזמן האחרון. אמא שלי, שהיתה האמא המגניבה הזאת, שמביאה לי גליון של "הזמן הורוד" כשהיא נוסעת לטייל בתל אביב, ושמפתיעה אותי במצעד הגאווה אליו הגיעה (ובורחה בגלל החום והרעש), פתאום התהפכה לחלוטין בגישה שלה. פתאום לסביוּת היא "כת", פתאום אני צריכה להפסיק "לדחוף" את בת הזוג שלי לכל מקום (היו עוד כל מני ביטויים מעליבים, אבל לא המשכתי להקשיב בשלב הזה). אני לא יודעת מה גרם לשינוי הקיצוני הזה. למען האמת, זה גם לא משנה. אני לא מתכוונת לחזור לארון בגלל שלמישהו זה לא נוח, אפילו אם המישהו הזה הוא אמא שלי.
 

פרח7

New member
ועוד חיבוק ../images/Emo201.gif

וכמובן תמיד יהיו לי עוד שאלות
היא לא אמרה שאת מוזמנת והיא לא אמרה שאת לא מוזמנת ואת הנחת שזה אומר שאת לא מוזמנת למה לא שאלת ישירות? למה לא הצפת את הנושא? אם הקושי שלה עם הומוסקסואליות התחיל בזמן האחרון ודעתה השתנתה, זה כנראה השפעה של מישהו חיצוני או משהו שקרה בזמן האחרון ושהשפיע עליה. האם את יכולה לדבר איתה ולברר מה הגורם לשינוי? את אומרת שזה לא חשוב למה זה קרה ואני חושבת שחשוב לפתוח את הנושא (ולהשתדל לעשות את זה ב COOLיות ולא בכעס/עלבון) ולדבר על הכל כי ללא דיבור לא תהיה הבנה וללא הבנה אין מקום לשינוי. משהו בתקשורת המשפחתית, לא ברור לי מה אמור לקרות בליל הסדר? האחים שלך יגיעו לליל הסדר ואז יבינו שאמא שלכם לא הזמינה את אחותם? אם אני הייתי אחותך, הייתי רוצה לדעת דבר כזה מראש. אין מצב שהייתי מגיעה לליל סדר שאחי או אחותי הופלו לרעה ע"י אחד מהורינו ולא הוזמנו אליו בגלל הומוסקסואליותם. עוד דבר שלא הבנתי זה מה קורה במשפחה של בת הזוג שלך למה אי אפשר לחגוג איתם?
 

סאמנר

New member
../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

אצלי המצב שונה אבל דומה. פתאום חשבתי - למה שנחגוג בנפרד, במקומות שאנחנו לא רצויות או לא מוזמנות. למה שלא נחגוג יחד? מה אומרות?
 
למעלה