פניקה

פניקה

אין לי מידע חדש או רעיון מהפכני. אני פשוט חושב בקול רם על אבחנה מסויימת שעשיתי: כמעט כל תאונות הצלילה (כולל "כמעט תאונה) ששמעתי עליהן החלו בבעיה כלשהי ותאורטית היו יכולות להיות מטופלות כהלכה במהלך הצלילה. למשל המקרה של כניסת מים לוסת. אפשר היה לנשום מהאוקטופוס או מבן הזוג, ולהמשיך בצלילה או לעלות בניחותה. אפילו מקרים שתוארו של ברז שלא נפתח עד הסוף ויצר קשיי נשימה בעומק - בתאוריה, אפשר היה לבקש מבן הזוג לבדוק את הברז ואפילו לבדוק לבד מבלי לעלות. בכל המקרים האלו, אנחנו חכמים לאחר מעשה ויודעים להגיד איך היה ניתן לטפל. אבל כשזה קורה "על אמת" עלול לווצר לחץ פסיכולוגי שמקשה על הצולל לנתח ולחשוב על הפתרון הנכון. אפילו תרגול לא היה עוזר, בין היתר מפני שמקרי הכמעט תאונה שהזכרתי הם בלתי צפויים (זוכרים את ההיא שלא יכלה לנשום מפני שצחקה?) כפי שבדרך כלל קורה, ולא ניתן לתרגל פד"מ סטנדרטי. מי כאן מסוגל להגיד בביטחון כיצד היה מגיב אם במהלך צלילה רגועה ונעימה, כאשר הכל נראה תקין, פתאום הוסת מספק נשימה של מי מלח? כאשר פתאום (הדגש הוא על "פתאום") הראות ריקות מאויר, הגוף צריך חמצן *עכשיו*, הגרון צורב, צורך בשיעול והקאה ואין אויר. הדבר הראשון הוא לחפש בהיסטריה אויר (זיכרו שהראות ריקות). האם יש לי אוקטופוס? האם לנסות לתפוס את בן הזוג? ואם זה קרה לכם, האם אתם *יודעים* כיצד תגיבו במשבר אמיתי אחר? שלא לדבר על מקרים שלוקח זמן עד שקולטים מה קרה. אם האינפלטור נתקע ומנפח את המאזן, עד שתקלטו שזה הגורם לבעית האיזון, יתכן שכבר תהיו על פני המים. כך גם באיבוד משקולות. אז כשאנחנו יושבים עם כוס קפה, כולנו יודעים להגיד מה צריך לעשות. אבל כשהלחץ הוא *אמיתי*, קל לעשות טעויות ולהגיע למצב ש"בשביל תאונה צריך יותר מעבירת בטיחות אחת". האינסטינקט הראשון הוא לנסות להגיע למקום בטוח עם אויר ואנשים. לפני המים. ומה שיותר מהר. הנקודה שלי, אחרי הסיפור הארוך הזה (מתנצל אם מיגע) היא שאביזר הבטיחות העיקרי הוא קור הרוח והביטחון העצמי. שני דברים שקשה לקנות ואני לא רואה איך ניתן להכלילם בקריטריונים להסמכה. אני יודע שאני לא מגלה את אמריקה בזה, אבל אני חושב שבדיונים על תאונות צלילה ובטיחות, לא מושם הדגש הראוי על מרכיבים אלה.
 

mares

New member
../images/Emo15.gif אין לי מושג איך זה להיות

בפאניקה מתחת למים ומאד מקווה שגם לא יהיה לי מושג. תאונות מטבען הן דבר פתאומי. לא שמעתי על אף תאונה "מתוכננת". אבל מלדון בנושא של תאונות ספציפיות (או כמעט תאונות) אתה לומד איך דבר ראשון אפשר למנוע אותן או לצמצמן, אתה יכול להעשיר את עצמך בידע תיאורתי או מעשי ואני בטוח שתסריטים של תאונות צלילה, מקרי חירום ודרכים לפתור אותן מתחת למים אכן יושבים איפה שהוא בקליפת המוח גם בזמן מקרה חירום אמיתי. שוב, אני אומר זאת ליד המחשב, ולא יודע איך הייתי מגיב מתחת למים וגם לא רוצה לדעת.
 

lizard

New member
אני יודע..

איך זה להיות בסטרס עצבני מתחת למים. ותאמין לי שזה לא משהו
הכי חשוב להרגע. מיכה
 

הנקאי

New member
מילים בסלע ../images/Emo39.gif

יש בכל זאת אפשרות לקדם את פני הרעה, והייתי מדגיש שתי נקודות: א. להיות כל הזמן ב-MODE שעלולה לקרות תקלה, ולחשוב מדי פעם על מקרים ותגובות. אפילו אם תקרה תקלה אחרת לגמרי (אלא מה, מארפי) המוכנות הנפשית גדולה יותר. ב. למקרים כאלו יש בן זוג. אם יש הזנחה שכולנו חוטאים בה (נדמה לי, ממה שראיתי בצלילותי) זו הזנחת קשר עין וקרבה פיזית עם בן זוג. בן זוג זמין ועירני יוכל לנטרל את רוב בעיות הפניקה באיבן: הגשת אוטופוס בזמן, אחיזה איתנה וקשר עין הם לדעתי מפתח להתגברות על פניקה במרבית המקרים. אבי.
 

akira

New member
נכון בהחלט

אולי יש גורמים אחרים שיהרגו אותך אבל פניקה זה המהיר מכולם- חוסר חמצן ייקח לו כמה דקות. במקרה שלי (שמתועד למטה) אכן קרה בעיקרו בגלל פניקה והיה יכול להימנע בקלות. אומנם אני צולל לא מתחיל אבל גם לא ותיק (34 צלילות - 35 התקלה) אני יודע שבמקרה מוכר לי - תורגל בקורס צלילה הייתי יודע לטפל פשוט במה שאירע לי זהו דבר שלא שמעתי עליו בחיי ולא הייתי מוכן לו ולכן נכנסתי לפניקה בסופו של דבר. בקורס צלילה מלמדים אותך איך לצלול ואיך לטפל בתקלות נפוצות -. אם מישהו היה מסביר לי על התקלה שאירעה לי אני מאמין שהייתי מתמודד איתה יותר טוב מכיוון שזה באמת לא היה דבר חמור ורק אני ניפחתי אותו. לכן אני מאמין שאם זה יקרה לי עוד פעם אני אוכל להתמודד ביתר קלות ולא אכנס לפניקה. כולי תקווה שגם אנשים אחרים בפורום ילמדו מהמקרה שלי. ברגע שאתה שומע על תרחיש מסויים ועל דרך תגובה זה נטמע אצלך - זאת הסיבה שחינוך זה דבר חשוב. ותמיד צריך לזכור לא להיכנס לפניקה - הטעות האחת אבל המאוד חמורה שלי בצלילה זו. -דניאל
 

שרקי..

New member
פאניקה והכנה למיקרים ותגובות.

מקצת ממה שנכתב פה הינו חזרה על מה שכתבתי בבוקר בקישור להודעה של אקירה-דניאל על התאונה שארעה לו בטנריף, אני מתנצל בפני הקוראים על החזרה החלקית אבל בגלל חשיבות העניין אני מרשה לעצמי. כל צולל צריך להכין בראשו ולהטמיע טבלה וירטואלית של מיקרים ותגובות, פיתרונות נכונים לסיטואציות בעיתיות נכון שאי אפשר לכסות את כל תרחישי האימה אבל על תקלות צפויות כמו כניסת מים לווסת ודומות ניתן לחזות מראש ולהכין תגובה הולמת. הטיפול בתקלות צריך להיות מבוסס על ציוד ויוכולת אישיות ורק אחר כך על בן הזוג. יש לסמוך רק על עצמך בן זוג זה גיבוי שבטבלת התגובות צריך לקבל מימד מישני כמקור אוויר רזרוי.
 
למעלה