פנינה לפורים

פנינה לפורים

וּמָרְדֽכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, וַיִּקְרַע מָרְדֽכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר
וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה. (ד, א)


הזעקה הגדולה שזעק מרדכי יתכן כי נועדה להעיר את היהודים משאננותם.
כתוב במגילה: "והעיר שושן נבוכה" (ג, טו).
משמע, היהודים היו מבולבלים: הם לא ידעו אם גזירת המלך רצינית
ועליהם להימלט על נפשם ולעזוב מאחור את רכושם,
או שמא המלך, לאחר שיסב לשתייה, יגנוז את גזירתו כלא היתה,
ובבריחתם יאבדו לשווא את ביתם ורכושם.
התלבטות זאת מתעוררת שוב ושוב בדברי ימי עמנו:
תמיד יהיו כאלה שיעדיפו להמשיך ולשבת על סיר הבשר, עד שיהיה מאוחר מדי וכבר לא יוכלו להציל את נפשותיהם ואת רכושם, ולא תיוותר להם אלא זעקה גדולה ומרה.
(הרשי"ל)

 
למעלה