פנטזיה של עבד.
ריחה המדהים והמוכר כל כך, רק רענן שוב ושוב את הזיכרון, את הרגשת השייכות והשעבוד למלכה הענקית והקשוחה שלא היה ספק לרגע, היא האחת והיחידה . עור ירכיה השחום והחלק שבצבץ מבין מגפיה הגבוהים שמעל לברך, לבין ספק תחתון ספק כיסוי מדליק ומזערי שעטף את האגן על שני חמוקיה ועל מקווה העונג המשכר חושים שלה, כזה שלא יסולא בפז. ריחה היה משגע, מטריף חושים. גם דרך שליטתה הפעם הייתה שונה וקשוחה מן הרגיל. יופייה עם האיפור המודגש שהפך אותה לאלילת קודש, הראויה לכל הסגידה של העולם, רק הסב הדרת כבוד לרגעים המשותפים והארוכים. למגפיה הארוכים היה הפעם טעם שונה. ודרכה הפעם לשעבד אותו אליה נעשתה על פי כל חוק וקניין, כיאה לעבדים ולבהמות המשועבדות לבעליהם כרכוש בלעדי על פי חוק. ריח הבשר החרוך עלה באוויר בעת שהצמידה בקור רוח את מטיל המתכת - טבעת עגולה, המציינת את האות של שמה,על גופו העירום. פניו היו אותה עת טמונים עמוק בין חלציה, בתוך ערוותה, גיא מגניב שריחו וטעמו הייתה סיבה כדאית שווה לכל סוג של סבל ועינוי שבעולם. מטיל המתכת נצמד בתאוות חושים אל הבשר ויצר בכוויה את צורת האות של שמה. פלומת עשן קלילה עלתה עת ששערה אחת או יותר מגופו נחרכו בחום הלוהט. הכוויה הנוראית, זעזע את גופו לשנייה אם כי לא נראה שהוא סובל מזה סבל רב. משקל גופה על פניו, עכוזה המאלף כזה שחובק את פרצופו, וגורם לו לשקוע עמוק בגן העדן המיוחל הזה, לא מאפשר לסבול שום סוג של כאב שבעולם. כל סבל מכל סוג הופך להנאה מושלמת ובלבד וזה אמור לרצות את רצונה שלה באותו הרגע. האות החרוכה על גופו, חתמה בזאת את השתעבדותו לעולמים למענה. מן ברית דמים שכזו. הוא זכה בכבוד להיות קניינה לתמיד, עבדה הבלתי מעורער, העבד הנרצע שלה, רכושה הפרטי מעכשיו, רכוש עם קבלות. שום תעודת כבוד לא תוכל להשתוות לזה. הוא רכושה לעולם
ריחה המדהים והמוכר כל כך, רק רענן שוב ושוב את הזיכרון, את הרגשת השייכות והשעבוד למלכה הענקית והקשוחה שלא היה ספק לרגע, היא האחת והיחידה . עור ירכיה השחום והחלק שבצבץ מבין מגפיה הגבוהים שמעל לברך, לבין ספק תחתון ספק כיסוי מדליק ומזערי שעטף את האגן על שני חמוקיה ועל מקווה העונג המשכר חושים שלה, כזה שלא יסולא בפז. ריחה היה משגע, מטריף חושים. גם דרך שליטתה הפעם הייתה שונה וקשוחה מן הרגיל. יופייה עם האיפור המודגש שהפך אותה לאלילת קודש, הראויה לכל הסגידה של העולם, רק הסב הדרת כבוד לרגעים המשותפים והארוכים. למגפיה הארוכים היה הפעם טעם שונה. ודרכה הפעם לשעבד אותו אליה נעשתה על פי כל חוק וקניין, כיאה לעבדים ולבהמות המשועבדות לבעליהם כרכוש בלעדי על פי חוק. ריח הבשר החרוך עלה באוויר בעת שהצמידה בקור רוח את מטיל המתכת - טבעת עגולה, המציינת את האות של שמה,על גופו העירום. פניו היו אותה עת טמונים עמוק בין חלציה, בתוך ערוותה, גיא מגניב שריחו וטעמו הייתה סיבה כדאית שווה לכל סוג של סבל ועינוי שבעולם. מטיל המתכת נצמד בתאוות חושים אל הבשר ויצר בכוויה את צורת האות של שמה. פלומת עשן קלילה עלתה עת ששערה אחת או יותר מגופו נחרכו בחום הלוהט. הכוויה הנוראית, זעזע את גופו לשנייה אם כי לא נראה שהוא סובל מזה סבל רב. משקל גופה על פניו, עכוזה המאלף כזה שחובק את פרצופו, וגורם לו לשקוע עמוק בגן העדן המיוחל הזה, לא מאפשר לסבול שום סוג של כאב שבעולם. כל סבל מכל סוג הופך להנאה מושלמת ובלבד וזה אמור לרצות את רצונה שלה באותו הרגע. האות החרוכה על גופו, חתמה בזאת את השתעבדותו לעולמים למענה. מן ברית דמים שכזו. הוא זכה בכבוד להיות קניינה לתמיד, עבדה הבלתי מעורער, העבד הנרצע שלה, רכושה הפרטי מעכשיו, רכוש עם קבלות. שום תעודת כבוד לא תוכל להשתוות לזה. הוא רכושה לעולם