פנטזיה לפורים
"מצצת פעם זין של גורילה?"
בעולם הוירטואלי בו נהג לבלות בגיל ההתבגרות, משפט מהסוג הזה היה לא רק סביר, אפילו מקובל. בעולם האמיתי, לעומת זאת, משפט כזה יגמר, במקרה הטוב, בהתעלמות. אבל הלילה הזה היה מין תערובת משונה של דמיון ומציאות, והכל נראה אפשרי.
כשהגיע למשרד בבוקר, מחופש לגורילה, חשב רק על כל המחשופים של הבנות מתפעול שהתחפשו למעודדות, וממש לא היה מוכן לפיה שהתגנבה אליו מאחור, הצמידה לגבו זוג שדיים כדוריים ולחשה:
"אכלת פעם כוס של פיה?"
הוא לא הספיק לחשוב על תשובה לפני שנעלמה והשאירה לו ביד את ההזמנה שהביאה אותו למועדון הזה.
המוזיקה הייתה רועשת. האורות הצבעוניים הסתחררו, והלב שלו פעם בהתרגשות. רגליים חשופות במכנסונים צמודים וחצאיות קצרצרות, מחשופים נדיבים, ומבטים מזמינים.
עד-דלא-ידע.
הוא שתה עוד שוט של אומץ נוזלי, וחזר בראש על המשפט שעמד להגות בקול, אם רק יצליח למצוא את הפיה ההיא בין כל האנשים.
"אוזן המן עאלק, יותר כמו כוס של אסתר."
הוא הסתובב וראה אותה מחזיקה את המאכל המסורתי בין האצבעות, ואת הלשון הלחה שלה מלחכת את המרכז השחור.
"מצצת פעם זין של גורילה?" פלט לפני שהספיק להפעיל איזשהו שיקול דעת. אבל הצחוק שבקע מגרונה שחרר את גוש האימה הפתאומית שנקשר לו בבטן, והעולם, שנעצר לרגע, חזר להסתובב.
"לא, אבל אם לשפיך יש טעם של בננות, אני מוכנה לנסות." היא הניחה את האוזן-המן על הדלפק, והצמידה ירך חשופה למפשעה שלו. לפני שיעזוב אותו האומץ, לקח את ידה של הפיה, ובין שלל התחפושות הצבעוניות הוביל אותה לעבר השירותים.
הריח היה אלים, והתא קטן וצפוף, אבל הדבר היחיד החשוב, היה הפיה שהתיישבה על מכסה האסלה, וגיששה באצבעות דקות אל הרוכסן ואל הזין שהזדקר מאחוריו. הפה שלה היה חם ורטוב, הלשון מהירה ומחוספסת על העור הרגיש, והראש שלה, זהוב ומכוסה נצנצים עלה וירד מול עיניו הלא מאמינות.
אולי בכלל הוא חולם? רק שהיד הרכה, שחפנה לו את הביצים וסחטה אותן בעדינות, הייתה מאוד אמתית. גם המבט הרעב, שליווה את הלשון המסתחררת סביב הראש הנפוח, היה אמתי, והוא הכריח את עצמו לא לגמור עדיין, להחזיק ולא להשקות אותה בשפיך שגדש את אשכיו מאז הבוקר.
טעם של בננות. הוא ניסה להתרכז בטעם של בננות, ולא בפה שינק אותו בצמא.
הוא ניסה לחשוב על כל האנשים שרוקדים בחוץ, ולא יודעים כמה טוב עושה לו הלשון החלקלקה כשהיא מדגדגת את החריץ שמתחת לראש.
הוא ניסה להיזכר בשכנה הזקנה שלו, ולשכוח שהזין שלו עומד להתפוצץ.
זה היה קשה. היא סגרה את שפתיה סביבו ושאבה, חולבת אותו בידה.
זה היה בלתי אפשרי. הוא התבונן בלחיים ששקעו עם כל יניקה ובעיניים המבקשות, ובבת אחת נשבר, משחרר מטח אחרי מטח של זרע סמיך לתוך הפה השוקק.
לאט לאט חזרו אליו הקולות מבחוץ, ואחריהם הלחישה מהבוקר. הרעב עדיין בער לה בעיניים כשליקקה עוד טיפת שפיך שנזכרה לבצבץ מקצה הזין. הוא משך אותה אליו, מקים אותה ממושב האסלה. לשפיך שלו לא היה טעם של בננות, אבל השפתיים שלה היו רכות, והלשון שלה מתוקה.
התחתונים שלה היו ספוגים כשקילף אותם מעליה, והניחוח שפרץ מבין רגליה היה משכר יותר מכל מה ששתה. יושב על מכסה האסלה, רכן לעבר הכוס החלק. לא הדרך הכי נוחה לאכול, אבל כוס של פיה לא אוכלים כל יום. הוא שלח את הלשון אל החריץ הלח, מוליך אותה בין השפתיים התפוחות, והמיץ שליקק היה כל כך טעים, שלרגע האמין שהיא באמת פיה.
הוא החזיק ירך אחת באויר, ובידו השניה לש את התחת המוצק. בלשון מחודדת חדר לתוך המחילה הרטובה והצליף בדגדגן הנרגש. בלשון שטוחה גלש על השפתיים וליקק את מיץ הפיות המתוק, בשפתיים רכות ינק וטרף, מרגיש אותה מטפסת לשיא עם כל נגיעה מחשמלת של פיו.
הפנים שלו נשטפו בבת אחת. איך הצליח להחזיק אותה שלא תיפול על הרצפה המלוכלכת, לא ידע, וגם היא לא. אבל כששוב יכלה לדבר, שאלה אותו אם היה פעם בבית של פיה.
"מצצת פעם זין של גורילה?"
בעולם הוירטואלי בו נהג לבלות בגיל ההתבגרות, משפט מהסוג הזה היה לא רק סביר, אפילו מקובל. בעולם האמיתי, לעומת זאת, משפט כזה יגמר, במקרה הטוב, בהתעלמות. אבל הלילה הזה היה מין תערובת משונה של דמיון ומציאות, והכל נראה אפשרי.
כשהגיע למשרד בבוקר, מחופש לגורילה, חשב רק על כל המחשופים של הבנות מתפעול שהתחפשו למעודדות, וממש לא היה מוכן לפיה שהתגנבה אליו מאחור, הצמידה לגבו זוג שדיים כדוריים ולחשה:
"אכלת פעם כוס של פיה?"
הוא לא הספיק לחשוב על תשובה לפני שנעלמה והשאירה לו ביד את ההזמנה שהביאה אותו למועדון הזה.
המוזיקה הייתה רועשת. האורות הצבעוניים הסתחררו, והלב שלו פעם בהתרגשות. רגליים חשופות במכנסונים צמודים וחצאיות קצרצרות, מחשופים נדיבים, ומבטים מזמינים.
עד-דלא-ידע.
הוא שתה עוד שוט של אומץ נוזלי, וחזר בראש על המשפט שעמד להגות בקול, אם רק יצליח למצוא את הפיה ההיא בין כל האנשים.
"אוזן המן עאלק, יותר כמו כוס של אסתר."
הוא הסתובב וראה אותה מחזיקה את המאכל המסורתי בין האצבעות, ואת הלשון הלחה שלה מלחכת את המרכז השחור.
"מצצת פעם זין של גורילה?" פלט לפני שהספיק להפעיל איזשהו שיקול דעת. אבל הצחוק שבקע מגרונה שחרר את גוש האימה הפתאומית שנקשר לו בבטן, והעולם, שנעצר לרגע, חזר להסתובב.
"לא, אבל אם לשפיך יש טעם של בננות, אני מוכנה לנסות." היא הניחה את האוזן-המן על הדלפק, והצמידה ירך חשופה למפשעה שלו. לפני שיעזוב אותו האומץ, לקח את ידה של הפיה, ובין שלל התחפושות הצבעוניות הוביל אותה לעבר השירותים.
הריח היה אלים, והתא קטן וצפוף, אבל הדבר היחיד החשוב, היה הפיה שהתיישבה על מכסה האסלה, וגיששה באצבעות דקות אל הרוכסן ואל הזין שהזדקר מאחוריו. הפה שלה היה חם ורטוב, הלשון מהירה ומחוספסת על העור הרגיש, והראש שלה, זהוב ומכוסה נצנצים עלה וירד מול עיניו הלא מאמינות.
אולי בכלל הוא חולם? רק שהיד הרכה, שחפנה לו את הביצים וסחטה אותן בעדינות, הייתה מאוד אמתית. גם המבט הרעב, שליווה את הלשון המסתחררת סביב הראש הנפוח, היה אמתי, והוא הכריח את עצמו לא לגמור עדיין, להחזיק ולא להשקות אותה בשפיך שגדש את אשכיו מאז הבוקר.
טעם של בננות. הוא ניסה להתרכז בטעם של בננות, ולא בפה שינק אותו בצמא.
הוא ניסה לחשוב על כל האנשים שרוקדים בחוץ, ולא יודעים כמה טוב עושה לו הלשון החלקלקה כשהיא מדגדגת את החריץ שמתחת לראש.
הוא ניסה להיזכר בשכנה הזקנה שלו, ולשכוח שהזין שלו עומד להתפוצץ.
זה היה קשה. היא סגרה את שפתיה סביבו ושאבה, חולבת אותו בידה.
זה היה בלתי אפשרי. הוא התבונן בלחיים ששקעו עם כל יניקה ובעיניים המבקשות, ובבת אחת נשבר, משחרר מטח אחרי מטח של זרע סמיך לתוך הפה השוקק.
לאט לאט חזרו אליו הקולות מבחוץ, ואחריהם הלחישה מהבוקר. הרעב עדיין בער לה בעיניים כשליקקה עוד טיפת שפיך שנזכרה לבצבץ מקצה הזין. הוא משך אותה אליו, מקים אותה ממושב האסלה. לשפיך שלו לא היה טעם של בננות, אבל השפתיים שלה היו רכות, והלשון שלה מתוקה.
התחתונים שלה היו ספוגים כשקילף אותם מעליה, והניחוח שפרץ מבין רגליה היה משכר יותר מכל מה ששתה. יושב על מכסה האסלה, רכן לעבר הכוס החלק. לא הדרך הכי נוחה לאכול, אבל כוס של פיה לא אוכלים כל יום. הוא שלח את הלשון אל החריץ הלח, מוליך אותה בין השפתיים התפוחות, והמיץ שליקק היה כל כך טעים, שלרגע האמין שהיא באמת פיה.
הוא החזיק ירך אחת באויר, ובידו השניה לש את התחת המוצק. בלשון מחודדת חדר לתוך המחילה הרטובה והצליף בדגדגן הנרגש. בלשון שטוחה גלש על השפתיים וליקק את מיץ הפיות המתוק, בשפתיים רכות ינק וטרף, מרגיש אותה מטפסת לשיא עם כל נגיעה מחשמלת של פיו.
הפנים שלו נשטפו בבת אחת. איך הצליח להחזיק אותה שלא תיפול על הרצפה המלוכלכת, לא ידע, וגם היא לא. אבל כששוב יכלה לדבר, שאלה אותו אם היה פעם בבית של פיה.
