פנטזיה לסבית
עינוג אלוהי היה לי אירוע משפחתי גדול... ואנחנו את רוב זמננו בילינו במיטה... וכששמעתי את זמזם האינטרקום הבנתי כי נצטרך להפרד עד לפגישתנו הבאה, בעוד יומיים. הרגשתי כי לא היינו מספיק, רציתי עוד ועוד ממך... אך ההגיון (הדבר השולט עליי תמיד) אמר לי כי אין סיבה להתרגז ולתסכל את עצמי... וכך, התרוממתי מהמיטה, ראיתי אותך שוכבת, עירומה, יפיפיה כתמיד, עור לבן וחלק כשל תינוק. אני רוצה לגעת בך, אבל כבר שמעתי את הורי אומרים שלום לאורחים ונלחצתי. פתחת את עינייך העייפות מעצלנותנו היומית ותפסת אותי ברגלי עד שירדתי לברכי... תפסת אותי בראשי, שאנשק אותך... אני אוהבת שאת תופסת אותי. וכך נישקתי אותך נשיקת פרידה לכיוון המשפחה המשעממת ולמחויבות השבועית שלי. את קמת, לא נתת לי ללכת. עמדנו על המיטה, שתינו עירומות, אני מרגישה חשופה אבל את מחייכת. למה את מחייכת? חיוך ממזרי כל כך... אני באה לנשקך, אך את לא מוכנה לקבל את נשיקת הפרידה ותופסת את צווארי, מתנפלת עליו... אני משמיעה אנחה אדירה, את יודעת כמה אני רגישה שם. אני מנסה שוב לנשקך, את מעיפה את ראשי אחורה, לקיר הגבס. ראשי נתקע בו, הקיר משמיע קול חלול ואני אינני הרגשתי שום כאב. יש לך שליטה עלי. את משתוללת על גופי העליון, יורדת לכיוון שדי ויונקת אותם בתאווה. אני משתגעת ממגע לשונך, משתדלת להיות בשקט, שלא ידעו על האורגזמה המתקרבת. פעם שלישית אני מנסה לנשקך, אינך נותנת. מסתכלת עלי במבט ממזרי שרק את יכולה לעשות ולבי מחסיר פעימה. אני המומה למראה יופייך ולא שמה לב שאת מתרחקת ויורדת לכיוון מותני. את יורדת לברכיך, מלטפת אותי בירכיי, מנשקת אותי בבטני התחתונה, מענגת אותי בצורה אלוהית. ובלי שום הזהרה פותחת בגסות את רגלי ומשחילה את לשונך. אני עוד מעט מתמוטטת מהנאה, נושכת את שפתיי כדי לא לצרוח מרוב תענוג. את יודעת שאני לא מוכנה שתעשי כאלו דברים, אך את מתעלמת ממני לחלוטין. ואני? חלשה מדי כדי לעצור בעדך ורוצה מדי... נשימתי נעצרה. אני ברקיע השביעי אך את אינך מסופקת. מסובבת את גופי, מחליקה את לשונך על גבי העירום, צמרמורות בכל גופי, נושמת באוזניי ''אני מאוהבת בך'' ואני אינני יכולה להגיד דבר, התשוקה שולטת בי לחלוטין. אבל את יותר. ומרגישה נשיקות על ישבני, כל החלק האחורי שלי מסופק כל כך. מרגישה את ידייך מלטפות ומענגות ולפתע לשון חמה עוברת בתוכי, חמימות ארוטית עמוקה מתלטפת על שני איברי. אני נופלת, לא מסוגלת יותר, גומרת וגומרת עוד ועוד ועוד ולא מוצאת סוף. לבסוף נופלת על ברכי ומנשקת אותך. ''אל תעשי כאלו דברים!'', אני אומרת בתשישות ובנשימה לא סדירה, בקול מסופק והמום. ''את באמת לא רוצה?'', אמרה והרימה גבה. אוף! למה את צריכה להיות כל כך יפה?! למה הדברים שאני הכי לא רוצה שבנאדם שאני מאוהבת בו יעשה, דווקא את עושה? ''לא...'', עניתי בחיוך, ''אבל את מלאך! מלאכים לא יורדים!'' ''עובדה שהם כן'', אמרת וכל מה שנותר לי הוא להדליק סיגריה, כי לזוז בשעה הקרובה אני לא אצליח. הועתק מאתר "נשים"
עינוג אלוהי היה לי אירוע משפחתי גדול... ואנחנו את רוב זמננו בילינו במיטה... וכששמעתי את זמזם האינטרקום הבנתי כי נצטרך להפרד עד לפגישתנו הבאה, בעוד יומיים. הרגשתי כי לא היינו מספיק, רציתי עוד ועוד ממך... אך ההגיון (הדבר השולט עליי תמיד) אמר לי כי אין סיבה להתרגז ולתסכל את עצמי... וכך, התרוממתי מהמיטה, ראיתי אותך שוכבת, עירומה, יפיפיה כתמיד, עור לבן וחלק כשל תינוק. אני רוצה לגעת בך, אבל כבר שמעתי את הורי אומרים שלום לאורחים ונלחצתי. פתחת את עינייך העייפות מעצלנותנו היומית ותפסת אותי ברגלי עד שירדתי לברכי... תפסת אותי בראשי, שאנשק אותך... אני אוהבת שאת תופסת אותי. וכך נישקתי אותך נשיקת פרידה לכיוון המשפחה המשעממת ולמחויבות השבועית שלי. את קמת, לא נתת לי ללכת. עמדנו על המיטה, שתינו עירומות, אני מרגישה חשופה אבל את מחייכת. למה את מחייכת? חיוך ממזרי כל כך... אני באה לנשקך, אך את לא מוכנה לקבל את נשיקת הפרידה ותופסת את צווארי, מתנפלת עליו... אני משמיעה אנחה אדירה, את יודעת כמה אני רגישה שם. אני מנסה שוב לנשקך, את מעיפה את ראשי אחורה, לקיר הגבס. ראשי נתקע בו, הקיר משמיע קול חלול ואני אינני הרגשתי שום כאב. יש לך שליטה עלי. את משתוללת על גופי העליון, יורדת לכיוון שדי ויונקת אותם בתאווה. אני משתגעת ממגע לשונך, משתדלת להיות בשקט, שלא ידעו על האורגזמה המתקרבת. פעם שלישית אני מנסה לנשקך, אינך נותנת. מסתכלת עלי במבט ממזרי שרק את יכולה לעשות ולבי מחסיר פעימה. אני המומה למראה יופייך ולא שמה לב שאת מתרחקת ויורדת לכיוון מותני. את יורדת לברכיך, מלטפת אותי בירכיי, מנשקת אותי בבטני התחתונה, מענגת אותי בצורה אלוהית. ובלי שום הזהרה פותחת בגסות את רגלי ומשחילה את לשונך. אני עוד מעט מתמוטטת מהנאה, נושכת את שפתיי כדי לא לצרוח מרוב תענוג. את יודעת שאני לא מוכנה שתעשי כאלו דברים, אך את מתעלמת ממני לחלוטין. ואני? חלשה מדי כדי לעצור בעדך ורוצה מדי... נשימתי נעצרה. אני ברקיע השביעי אך את אינך מסופקת. מסובבת את גופי, מחליקה את לשונך על גבי העירום, צמרמורות בכל גופי, נושמת באוזניי ''אני מאוהבת בך'' ואני אינני יכולה להגיד דבר, התשוקה שולטת בי לחלוטין. אבל את יותר. ומרגישה נשיקות על ישבני, כל החלק האחורי שלי מסופק כל כך. מרגישה את ידייך מלטפות ומענגות ולפתע לשון חמה עוברת בתוכי, חמימות ארוטית עמוקה מתלטפת על שני איברי. אני נופלת, לא מסוגלת יותר, גומרת וגומרת עוד ועוד ועוד ולא מוצאת סוף. לבסוף נופלת על ברכי ומנשקת אותך. ''אל תעשי כאלו דברים!'', אני אומרת בתשישות ובנשימה לא סדירה, בקול מסופק והמום. ''את באמת לא רוצה?'', אמרה והרימה גבה. אוף! למה את צריכה להיות כל כך יפה?! למה הדברים שאני הכי לא רוצה שבנאדם שאני מאוהבת בו יעשה, דווקא את עושה? ''לא...'', עניתי בחיוך, ''אבל את מלאך! מלאכים לא יורדים!'' ''עובדה שהם כן'', אמרת וכל מה שנותר לי הוא להדליק סיגריה, כי לזוז בשעה הקרובה אני לא אצליח. הועתק מאתר "נשים"
