סבבה
"הפמיניסטיות הרדיקליות טוענות שהדיכוי הגברי מכוון, ולפיכך הגבר הוא האויב של האישה. לשיטת הפמיניזם הרדיקלי חיסול הדיכוי מתחיל בשחרור הנשים מן השליטה הגברית. בעבור הפמיניסטיות הרדיקליות הקיצוניות ביותר, בדלנות נשית היא התגובה המספקת היחידה לפטריארכיה והדרך היחידה להשיג שחרור ושוויון של נשים." - את לא יכולה לטעון את הדברים האלה בשם הפמיניזם הרדיקלי מבלי להביא מראי מקום קונקרטיים (ולא, סיכום של הרצאה או טקסט אחר הוא לא מראה מקום קונקרטי), או להחזיק בדעות האלה בעצמך. לא מפני שאין סיכוי שאמירות דומות תופענה בטקסט של הוגה רדיקלית, אלא מפני שהוצאת האמירות האלה מקונטקסט לא מאפשרת להבין אותן כראוי. ואסביר:
כשמישהי אומרת שהדיכוי הגברי מכוון (ולכן הגבר הוא האויב של האישה), בהחלט אפשר להבין מזה שהיא מדמיינת מועצה גברית עליונה שיושבת ומתכננת דרכים לדכא את כלל נשות העולם ולהכפיף אותן למרותו של הרוב (הסוציולוגי) הגברי. אף הוגה פמיניסטית לא חושבת ככה. אמירה כזו משמעה, בד"כ, שאופי הדיכוי שנשים נתונות לו (והמתוחזק על ידיי החברה), מתגמל בעיקר גברים. כלומר: גברים מרוויחים (לרוב לא במודע ולא משום שהם מתכננים את זה) מדיכוי של נשים. זאת ועוד: רוב הפמיניסטיות גם תאמרנה לך שגברים מפסידים גם הם מהדיכוי הגברי, ושהדיכוי איננו "גברי", אלא דיכוי של כלל החברה: כל החברה מדוכאת ששני המינים מפסידים מהיותם נתונים לדיכוי. פמיניסטיות תתעקשנה (לרוב) שנשים מפסידות יותר (למשל: נשים חשופות יותר לפגיעה מינית, נשים מרוויחות פחות, מידת הניעות החברתית שלהן פחותה), אבל הן בהחלט תדגשנה שגם גברים מפסידים (גברים מחונכים לא להביע רגשות להוציא כעס ומיניות, גברים מנועים מלהעביר זמן עם הילדים שלהם, גברים פסולים אוטומטית מלשמש משמורנים על ילדיהם הרכים), ושכולם יצאו מורווחים ממאבק בדיכוי.
"חיסול הדיכוי מתחיל בשחרור הנשים מן השליטה הגברית" - חיסול הדיכוי מתחיל בהשרשת המנגנונים הדכאניים בחברה. כדי לשחרר יותר נשים להיות שותפות פעילות יותר בחברה, צריך לשנות את המנגנון שמונע מהן להיות שותפות מלאות לעשייה החברתית. כלומר: החברה צריכה לאפשר להן יותר זמן לחשוב, ללמוד, לקרוא, לבלות, לעבוד, להרוויח, להפגין, ליזום, לבחור אילו מן חיים הן רוצות לחיות - האם הן רוצות להיות עקרות בית? אולי נשות עסקים? האם הן רוצות להיות אמהות? או אולי להתמסר לעבודה? ואולי הן רוצות גם להיות אמהות וגם לתחזק קריירה? (אבל מי ידאג לילד? זו, למשל, דילמה שלא עומדת בפני גבר. לגבר קרייריסט ברור שאשתו תדאג לילדיהם המשותפים). אבל בשביל זה צריך שמישהו ייקח על עצמו את העול שבגידול ילדים, שבתחזוק הבית, שבטיפול בזקנים - מישהו צריך ליטול על עצמו את כל התפקידים שנתפסים באופן מסורתי כאלו של האישה.
כדי שלנשים תהיינה יותר אפשרויות, גם לגברים צריכות להיות יותר אפשרויות, וגם החברה עצמה צריכה להתגמש כדי לאפשר לנשים ולגברים לנהל את חייהם מחוץ לתפקידיהם המגדרים המסורתיים. הבעיה היא שמתנגדי הפמיניזם לא סבורים שהאפשרויות האלה רלוונטיות בכלל לגברים או למבנה החברה. אני לא חושבת שמדובר בשחרור נשי מ"שליטה גברית", מדובר בשחרור של בני אדם מכפיפות לשליטה מגדרית. אבל כן, כדי שלנשים תהיינה יותר זכויות, גברים יצטרכו לוותר על פריווילגיות מסוימות שעד כה הם היו הנהנים היחידים מהן. למשל: הפריווילגיה לצאת לעבודה ועדיין לצפות שתהיה לך אישה שתתמוך בך. זו פריווילגיה שגברים יצטרכו לחלוק עם נשים כדי שגם נשים תוכלנה לממש את עצמן בשוק העבודה.
"בדלנות נשית היא התגובה המספקת היחידה לפטריארכיה והדרך היחידה להשיג שחרור ושוויון של נשים" - זו אמירה מעט בעייתית לפירוק. אחת הטענות של... קת'רין מקינון נדמה לי? היא שבהיותן של נשים שונות מגברים, השוויון שהן זכאיות לו צריך להיות מגולם בצורה אחרת - שתשקף את העובדה שהן זכאיות לאותן זכויות, אבל בכל זאת בעלות טבע שונה מהותי, כלומר: "יחס דומה לשונה". כדי להגדיר את צרכיהן של נשים, כדי שתוכלנה לפעול ביחד, הן צריכות, לכאורה, לפעול כציבור. לתנועה לשחרור נשים יש גם היסטוריה מרה של הדחקות לשוליים במאבקה לצד התנועה לשחרור העבדים, מה שבהחלט יכול להסביר את הרצון להפריד את המאבק הפמיניסטי ממאבקים אחרים.
עכשיו- הפמיניזם הרדיקלי אולי מכריז על בדלנות, אבל בפועל רוב הפמיניסטיות תומכות בארגונים מכל הקשת החברתית, וארגונים פמיניסטיים - כולל כאלה שמזהים את עצמם כרדיקליים - משתפים פעולה עם ארגונים אחרים ומאבקים אחרים.