אני דווקא מסכימה חלקית.
יש שם כמה נקודות שאני מסכימה איתן: 1. זה נורא שכשמישהו נאשם במשהו, אוטומטית מניחים בתקשורת שהוא אשם, ופוגעים בשמו הטוב בלי חשבון. זה לא נכון רק לגבי הטרדה מינית - זה נכון לגבי כל סוגי העבירות, כולל עבירות מס, רכוש, סמים וכל דבר אחר. והמצב שבו אדם נפגע בגלל האשמת שווא הוא מצב נורא (ואגב, הרבה פעמים גם בהאשמות שאינן האשמות שווא, אבל הפגיעה בשמו הטוב ובחייו של אותו אדם יוצאת מכל פרופורציה לעברה), ולא משנה אם זה בגלל מישהי שהחליטה לטפול עליו אשמת אונס או הטרדה מינית או מישהו שמס הכנסה החליט לרדוף מסיבה זו או אחרת. 2. נשים צריכות לקחת יותר אחריות על התמודדות עם הטרדה מינית. אם נשים תלמדנה להגיד "לא" בקול רם (על הצעות, הנחות ידים וכדומה) - לא באופן משפיל אלא בצורה מנומסת, יהיו פחות מקרים כאלה. מרבית הנשים כיום לא מעזות להגיב על צעדי הפתיחה הראשונים בהטרדה מינית, ולמעשה פותחות בכך פתח להסלמת המצב - ובמצבי הסלמה תמיד קשה למצוא את השלב שבו "כבר אפשר" להגיב לפני שהמצב נהיה ממש גרוע. 3. יש מקרים של רגישות יתר פמיניסטית. כמו שיש מקרים של רגישות יתר מכל סוג אחר. זה מעצבן, זה מגוחך לפעמים, וככה זה בחיים. ואם נשים היו פחות מופלות ומותקפות בחברה שלנו, גם רגישות היתר הזו היתה נדירה יותר. לא מסכימה עם כל השאר. מה אני אעשה. לא חושבת שזה מאמר מיותר - בסך הכל השקפה לגיטימית (ואפילו לא עד כדי כך תוקפנית), אבל הרבה ממנו פשוט לא נכון.
