פלסף של בוקר

[שחורדינית2]

ערב טוב שבוע טוב לכולכם!!!!אז ככה גם אני

סוגרת שנה בלג בעומר ובעלי היה חצי שנה עם סרטן בלבלב ו"בילה" את כל התקופה הזו בבית . היה מאוד קשה לא יצא החוצה הפסיק לעבוד כולם היו עולים לרגל אלינו ולי זה דווקא עשה טוב ככה השכיחו ממנו לרגע את הדיכאון של המחלה. להגיד לך שהיינו מוכנים לזה ממש לא גם כשהוא אושפז עם הצהבת ואמרו לי שזה עניין של כמה ימים לא רציתי להאמין בכלל אפילו להוספיס לא הספיק להגיע !!!! אבל אחרי השבעה אמרתי לעצמי לא אתן לעצמי לשקוע ולכסות את עצמי במרה שחורה שכולם ירחמו עליי אני לא טיפוס כזה !!! אני נחשבת לטיפוס מאוד אופטימי וחזק ועם הלכתי הלאה החלפתי מכונית ועכשיו בחודש זה חוזרת לבית שלנו שגרנו בו עד לפני שמונה שניםם ומתמודדת עם השיפוצים וקניות לבית המחודש!!!!גם לי אומרים שאני צעירה והחיים עוד לפניי יש לי זוגיות חדשה של פרק ב' וזה לא פשוט זה משהו אחר ל ג מ ר י !!!!ומצאתי לי חברים בסטטוס שלי שכל כך טוב לי איתם כי עם החברים של בעלי כבר יותר קשה לי להיות כי אני במקום אחר עכשיו אני מאוד מרגישה בחסרונו כשאני איתם.... הלבד היה לי מאוד מאוד קשה במיוחד בסופי שבוע ילדיי די גדולים והם ממשיכים בחיים שלהם ואני לרגע לא עצרתי בעדם מכלום ומה איתי? חודש אחרי השלושים מצאתי קבוצת תמיכה באזור מגוריי שמאוד מאוד עזרה לי בתהליך של האבל ועיבוד המצב שנקלעתי אליו !!! נרשמתי למכון כושר רקדתי ריקודי עם בעיקר עושה דברים שאני נהנית לעשות אותם ועושים לי טוב!!! אז בנימה אופטימית זו אגיד שבוע טוב וערב טוב

 

[פנים מחייכות]

לשחורדינית

גם בעלי נפטר מהסרטן השקט והאיום שבאיומים בלבלב. וכן גם כשהוא הצהיב ונאמר לי ענין של ימים לא האמנתי , אבל זה קרה מיד אחרי חג השבועות האחרון והינה עוד 3 שבועות אנחנו מגיעים לחג זה שוב. שמחה לקרוא על ההתחדשות כל הכבוד על הכח , יודעת שזה לא ברור מאליו. אבל חייבת לשאול איך מוצאים חברים בסטטוס שלנו והאם זה עושה טוב לנפשנו ?

 

[ידועהבציבור]

פלסף של בוקר

איך למרות הבנה הלוגית המוחלטת לתהליך הרגשי שאת/ה עובר בשל טראומה רגשית שאת/ה חווה לאחר מות יקיר את/ה לא יכול /מסוגל/רוצה/ לעשות ואו להנות ממה שנהנית/ה פעם אם נהניתי לרקוד היום זה ממש מרגיש מסורבל אם נהניתי לכתוב היום פשוט לא יוצא כלום אם אהבתי סקס היום חשק לזה ואפילו מחשבה בכיוון אין וככה גם לגבי בישול ,אפייה , ספורט, בילויים ,שופינג ועוד הרי האושר שלי לא היה תלוי בזוגיות שהייתה העשייה וההנאה שבעשייה גם לא ממש הייתה תלויה בזוגיות שהייתה הרי הרבה מהעשייה וסוגי הבילוי והתחביבים בכלל לא היו קשורים לבן הזוג אז למה היום אין כיף אין רצון לעשייה מהסוג שנהניתי ממנו פעם

 

[שחורדינית2]

אוי את לא מבינה כמה טוב יש באנשים

שמבינים ווחוו את אותו הדבר פשוט לא שופטים אותך ושם את אמיתית והכל פתוח מקבלים אותך ללא דופי . יכולים להכיל את הכאב והשמחה בו זמנית ופשוט אפשר איתם הכל !!!! וכן מהם שאבתי גם כוחות להתחיל פרק ב' בחיי למרות הקושי והמורכבות שבעניין פשוט הייתי מוכנה לזה מבחינה ריגשית לקבל לחיי מישהו חדש שיבין אותי ואת הקושי שלי ברגעים מסויימים!!! אני די עובדת על עצמי לקבל את המצב שזהו הוא לא יחזור יותר ומכאן צריך להמשיך הלאה בחיים ולהוביל את עצמי ואת ילדיי לחיים חדשים בלי אבא שנוכח איתם אלא רק בליבם ובזכרונות שלהם!!!! אם תרצי לשוחח אשמח דרך המייל או המסרים

 

[הים רגוע]

../images/Emo13.gifיקרתי ...אצלי זה שונה ../images/Emo24.gif

ממש עצוב לי שאת לא מצליחה להנות מדברים כל כך רבים ,אני בניגוד לך חפשתי דברים שיעשו לי טוב ... כתבתי המון ,גם אליו והשתחררתי מהמון משקעים ע"י הכתיבה .. יצרתי , רקמתי , צירתי (למרות שהציורים לא משהו ) הלכתי לחוגים, יצאתי לבלות במקומות שקודם לא אהבתי והיום לא אוהבת ..רק בכדאי להיות בחברה שמחה ,היתי מאד פעילה בקהילה ,התנדבתי הרבה ... ושופינג.....מי שזוכר אותי מתחילת דרכי כאן יעיד שזה היתה תרפיה אובסוסיבית שלי ... עד שמנהל הבנק עצר אותי ... חגגתי כאילו אין מחר ..כאילו זה פיצויי על החסר ... למלא את הריק האדיר שנוצר ...וסקס....היה לי צורך והסתדרתי גם בזה .. והיה לי צורך חזק בבן זוג ..ואכן מצאתי לי זוגיות כ5 חודשים לאחר האסון ...כתף לשען משהו לשתף ...זה היה משהו בוסרי ונגמר דיי מהר , אבל עד היום הוא ידיד נפש ... נכון כיום העשיה שלי שונה מהעבר אבל היא לא פחותה רק שונה ....כמו שכל חיי עברו מהפך ...

טלי

 

[לבנדר3]

לידועה בציבור שלום

שלום לך גם אני מוצאת את עצמי שואלת שאלות שרק אנשים שעוברים את השכול עוברים למשל הנתינה שהיתה מאהבה היא סוג של אנרגיה,כרגע יש בא מהאנרגיה השלילית בגלל הצמידות למוות שזה מקום לא טובה .המנוע הזה שהוא רב עוצמה.אשר מניע משוב(דו סיטרי)בתת מודע עובד בצורה לקויה שיש בו שיבוש גם לגבי העשיה,גוף הכוונה לעשיה הפיזית שלנו ,ונפש הכוונה לרוח שלנו כרוכים יחד ומשפעים אחד על השני,אני משתדלת להעזר בקטע הנפשי באנרגיה חיובית למרות שלא תמיד זה אפשרי.כי זה מקרין על הקטע הפזי, כך אני מרגישה.אבל אני יודעת גם שהטבע דואג לאנושות שתשרוד,ומנסה להכהות את הכאב כדי שנוכל לתפקד, למשל לדאוג לצאצאים שהם דור ההמשך שתלוי בנו

 

[hope555]

מזדהה לגמרי

התאלמנתי לפני שנה ,לאחר 39 שנות נישואים , לא תמיד מוצלחות ועדיין לא מסוגלת לאסוף את עצמי ולהתחיל חיים חדשים . בעלי ז"ל , הותיר אחריו "ירושה" של חובות ובעיות , השנה פתרתי את רוב הבעיות. רוב השנה יותר כעסתי עליו מאשר התאבלתי, האבל הגיע לא מזמן אחרי שמצאתי בעצמי את הכוח לסלוח לו על כל מה שעברתי בגינו. כל החברים נשואים וחיים את חייהם ואני מאד בודדה. אני הולכת ומסתגרת בעצמי, זה גרוע אני יודעת, אבל אין לי האנרגיה לעשות משהו בנידון. אומרים לי :תצאי, תמצאי חברה של אנשים במצבך" הם לא יודעים כמה קשה לצאת מהלופ הזה שבו אני תקועה. להבדיל ממך, הבילויים שלנו היו תמיד יחד. אני לא טיפוס של לצאת לבד . לקח לי גם המון זמן לקלוט את העובדה שהתאלמנתי, עובדה שרק היום העזתי להיכנס לפורום הזה. הופ

 

[ליטל האחת11]

מכתב מהבעל שאינו עוד ..

חברה שלחה לי במייל משהו שמצאה בעיתון ישן ... "אם משנינו אהיה הראשון למות, אל תתני לצער להחשיך את שמייך. היי אמיצה אך צנועה באבלך. חל שינוי אך לא עזבתי. כי כמו שהמוות הוא חלק מהחיים, המתים חיים לנצח, באנשים שנותרו. וכל האוצרות שאספנו במסענו, הרגעים שחלקנו, המסתורין שחקרנו, נדבכי האינטימיות שבנינו ואצרנו, הדברים שגרמו לנו: לצחוק לבכות או לשיר, השמחה בשלג המואר בשמש, או בהנץ האביב, השפה ללא מילים של מבט ומגע, הידיעה... כל נתינה וכל קבלה, אין אלה פרחים שנובלים ולא עצים שנופלים ומתפוררים, אין אלה אבנים, כי אפילו אבן, לא תעמוד ברוח ובגשם ופסגות הרים רמים ישחקו לחול. מה שהיינו, כאלה אנחנו. מה שהיה לנו, יש לנו. עבר מאוחד, הווה שאינו כלה. וכשתלכי ביער בו הלכנו יחד ותחפשי לשווא את צילי על הגדה לצידך או תעצרי במקום בו תמיד עצרנו, למעלה על הגבעה להשקיף על הארץ. וכשתראי משהו, וכהרגלך תושיטי יד אל ידי, ומשלא תמצאי דבר ותרגישי איך הצער מתגנב אלייך, עמדי. עצמי את עינייך. נשמי. הקשיבי לקול צעדיי בליבך. לא הלכתי, אני הולך בתוכך"

 

[טטי22]

תודה ליטל. לי עוזר לחשוב על זה שהוא תמיד איתי

אתמול דיברתי עם הבן הגדול על החתונה של הבן הצעיר. אנחנו כמובן מתרגשים כולם לקראת החתונה והרבה חושבים על בעלי, אבא שלהם. הבן דיבר על זה שלפי האמונה הנשמות מגיעות ומשתתפות בחופה ואמרתי לו שאני יודעת שהוא יהיה איתנו בחופה כי הוא איתי תמיד, חלק ממני. אהבתי את מה שכתבת ליטל.

 

[פנים מחייכות]

תודה לך - השיר פשוט נכון ואכן הם יבתוכנו לעד

 

[לבנדר3]

לליטל האחת 11 יפה

 

[emmy5]

ליטל אחת ,כל כך נכון השיר הזה

ל''ג בעומר ,בעלי לא הרגיש טוב ..לקחנו אותו לבית חולים. בקש שנביא לו מגבת וממחתות נייר ,גם צחק איתנו ,ואמר להביא סיגריות ,לשים מתחת לכרית בקשתי מי הבן שלא יודיע לביתי ,אבל הוא צלצל לה . הם הלכו לבית חולים עם טרמוס נס קפה .אחד ,אחד, נכנסו ,לראות אותו .. הוא אמר להם תלכו למדורות. חזרתי לבית חולים ,הוא כבר קבל דום לב .ולא היו יכולים לעזור לו . הלכנו לקוון המדורות ,אמרנו להם שאבא הלך. לאן? כל כך מהר,שלא יודענו איך להסביר את זה . מחר תשע עשר שנים ואנחנו ממשיכים ללכת מבית הקברות , למדורות .. הנכדים כולם מגעים ,ומרוצים כולם שעושים מה שהוא רצה . בסלון תולה תמונה ענקית שציירתי אותו והוא רואה שאנחנו שמחים ,אז הוא שמח גם

 

[הים רגוע]

אהבתי ומעלה לטאגליינס ,תודה ליטל על השיתוף

 

[נעמי נחמה]

הכתה בעתון ריגש אותי

קראתי את זה והתחלתי לבכות זה מאד עוזר לתחושה הקשה שהוא איננו בעלי נפטר לפני 6 שבועות אחרי מחלה אני חזרתי לעבודה וזה עוזר אבל למרות שאנ מוקפת משפחה וחברים אני מרגישה שהם לא מבינים הם רוצים להסיח את דעתילכן הצטרפתי לפורום אני חושבת שפה אולי יבינו אותי ולא יאיצו אותי לחזור לעצמי עם השמחת חיים שהיה לי אני מניחה שזה יחזור אבל יקח עוד הרבה זמן נעמי