רגע היסטורי עם יוסי
"שתהיה מנהיג מצוין יום אחד"
אז בואו נדבר על מנהיג אחד שפגש מנהיג אחר והם עשו את מה שדור הסבים שלהם לא עשה. בואו נדבר על נסיך ירדן, לימים מלך ירדן, חוסיין בן טלאל. חוסיין נולד למשפחת המלוכה וסבא שלו שלח אותו ללימודים במכללות בריטיות במצרים ובאנגליה. מההתחלה היו לו בעיות רבות: אביו טלאל היה סכיזופרן והיה רוב הזמן במוסד אשפוז בשווייץ, ודודו נאיף היה בעל שאיפות משלו לשלוט בממלכת ירדן.
לאחר ההתנקשות בסבו ב-1951, במהלך תפילה בירושלים ביום שישי, ניצל חוסיין בזכות סיכת מדליה שסבו נתן לו. טלאל הפך למלך, אבל מחלת הנפש שלו מנעה ממנו לשלוט בירדן כמו שצריך. שנה לאחר מכן, הוחלט להדיח את טלאל, ולהמליך את חוסיין עוד בחייו. אבל בחודשים הראשונים, עד שחוסיין הגיע לבגרות, מונתה מועצה ששלטה בירדן, ורק במאי 1953 חוסיין הפך למלך ירדן באופן רשמי.
באותה התקופה הבריטים החלו לצאת מהארץ, והלאומנות הערבית החלה לעלות, בעיקר במצרים של גמאל עבד אל נאצר. הפלסטינאים הרבים בממלכתו היו נגד הבריטים ותמכו בברית עם מצרים. בניגוד לכך, הבריטים החליטו לכרות ברית עם פקיסטן, איראן, טורקיה ועיראק, שאז היו מתונות. חוסיין היה צריך להצטרף לברית, אולם הדבר היה מסכן אותו והוא נאלץ לפטר את המפקד הבריטי של צבא ירדן.
ירדן נאלצה לבטל חוזים עם הבריטים, לגרש את החיילים הבריטים משטחה, ולהביע תמיכה במצרים במלחמת סיני, מול בריטניה. חוסיין ניסה להתקרב לברית המועצות, למרות שהוא העדיף להיות פרו בריטי. היחסים שלו עם מפקד הצבא הבריטי היו טובים, אבל הפרלמנט הירדני היה כל כך פרו-סובייטי, וחוסיין היה חייב לקבל את זה. הוא ניסה להפוך את הצבא ליותר מאומן.
עוד ב-1957 ניסו לבצע הפיכה נגד חוסיין. חוסיין נאלץ לנקוט בצעדים נגד המצב, לדכא מרידות רבות ולטהר את הצבא. הוא גם החליט לחזור לחיקה של ארצות הברית. זה היה קשה, בעיקר כשמצרים וסוריה התאחדו ואיימו על ירדן שביניהן. חוסיין פנה לבן דודו השני, המלך פייסל של עיראק, וניסה ליצור איחוד איתו. לצערו, זה לא החזיק- פייסל הודח בהפיכה צבאית במהירות, ונדמה היה לחוסיין שסופו קרוב.
חוסיין קיבל שיתוף פעולה עם הבריטים כדי להציל את ריבונותו, ואף נפגש עם ישראלים כדי שיעזרו לו. לצערו הוא עוד נאלץ לתמרן בין לאומנות ערבית, ונאלץ לתמוך בברית נגד ישראל במלחמת ששת הימים. הלגיון הירדני שלו הובס תוך זמן קצר במלחמה, והוא איבד את ההישגים של סבו במלחמת העצמאות. בנוסף, עוד פליטים פלסטינאים הגיעו אל ירדן, רובם פעילי טרור.
חוסיין החליט לפעול בספטמבר 1970, לאחר התנקשות כושלת בחייו, ובמשך עשרה חודשים דיכא מרד פלסטינאי בירדן. חוסיין עקר את ארגוני הטרור ואת אש"ף מממלכתו. מעט לאחר מכן הוא החל להיפגש עם מנהיגים ישראלים במטרה להשיג מחדש את השטחים שאיבד. במלחמת יום כיפור, הפעם חוסיין לא השתתף במלחמה. לצערו, הערבים טענו שאלו שטחים פלסטינאים.
ב-1987 ניסה שמעון פרס להגיע להסכם עם חוסיין, אבל המצב הפוליטי בישראל מנע את ההסכם והוביל לאינתיפאדה בשטחים. חוסיין ויתר על כל תביעה לשטחים. מלחמת המפרץ הובילה לכך שחוסיין יתמוך בסדאם חוסיין בניסיון לאזן את ממלכתו, דבר שהסתבר כמשגה. אבל לאחר מלחמת המפרץ, החלו שוב השיחות עם ישראל, הפעם בצורה אחרת.
הסכמי אוסלו שעליהם חתם רבין הובילו לתנופה חדשה. רבין נפגש עם חוסיין, ובנוכחות ביל קלינטון הודיע על סיום מצב הלוחמה בין ישראל לירדן, ועל חתימת הסכמי השלום. חוסיין הקפיד לשמור על השלום עם ישראל במהלך חמש השנים הבאות. ב-1999 נחשפה מחלת הסרטן שלו, והטיפולים הכושלים גרמו לכך שהושב לירדן ללא הכרה, לפני מותו בפברואר 1999.
"אני חושב שאנחנו נמצאים על סף תקופה חדשה שתהפוך לאתגר. אנחנו מגיעים לשלב הזה ויש לו תמיכה רבה, כך אני מאמין, גם בישראל. אני יודע שהרוב הגדול של תושבי ירדן גם הם מקבלים את ההסכם בגאווה, בביטחון, באמונה וגם בהתפעמות, אם כי יש גם חששות."
